שתי גדות לירדן / שיא השיאים

1. הטרמפיסטים. לפני שיצאה למשחקים, נערכו למשלחתנו טקסים חגיגיים אצל נשיא המדינה וראש הממשלה. והנה, בטרם שבו כולם, הזדרזו בנימין נתניהו ורעייתו לערוך קבלת פנים לג'ודאים בלבד. ככה יצא שספורטאים שעפו בסיבוב הראשון זכו לכבוד הממלכתי, וחבריהם שהיו קרובים למדליה נשכחו.

בסוף השבוע שודרה בערוץ 2 כתבה שלפיה ראש הממשלה מושפע מאוד מרעייתו, ומלשכתו מיהרו להכחיש. אז למה לעזאזל צריכה הגברת נתניהו לקבל משלחת ג'ודאים שחזרה מריו?

2. הנמרחת. מי היה מאמין שאפילו הסתערותה של השרה לימור לבנת על מדליסט הזהב באתונה, גל פרידמן, תיראה יום אחד עדינה ומאופקת? סצנת החיבוק של מירי רגב ואורי ששון, הנחת הראש בחיקו וליטוף שרירי הבטן, היו נחשבים להטרדה מינית אילו היא הייתה שר והוא היה ג'ודאית.

3. המורשת. יש מדליסטים אולימפיים שנחבאים אל הכלים, דוגמת הגדול מכולם גל פרידמן, ויש מי שאוהבים לנפנף במדליה שלהם בכל הזדמנות, כמו יעל ארד. אבל דווקא עכשיו רצוי שנזכור אחד, מיכאל קולגנוב, המדליסט היחיד בסידני שנאלץ לרדת מהארץ וטען שכולם שכחו ממנו. ואיפה אלכס גלעדי, שענד לו כמובן את המדליה?

4. השידורים. מבצע יפה ומכובד בהחלט הרים ערוץ הספורט, עם דיווחים מכל ענף אפשרי. אבל לצד שדרים ופרשנים שצעקו, בירברו ודיברו בעיקר על עצמם (כמו ההוא מהגולף), אחרים שליגלגו על ענפים שבהם אין להם שום מושג, או שליחים ילדותיים שעשו סלפי עם סלבס ומיהרו לפרסם בפייסבוק, היו גם אנשי מקצוע ידענים, רהוטים ובעיקר לא מתלהמים. במדליית הזהב זוכים השדר המצוין רן מלובני והפרשן המעולה בהרמת משקולות פאבל קולוסובסקי.

עשתה בית ספר ללימור לבנת. מירי רגב(צילום: אורן אהרוני)

5. הלאומנים. את המשחקים ליווה תשדיר שירות צווחני בכיכובם של איתן אורבך, דלילה חטואל ואנדי רם, המטיף לצרוך תוצרת כחול-לבן בלבד. אז מה אם כשליש מספורטאינו בריו מ"תוצרת חוץ", את התלבושת הרשמית של המשלחת ייצרה חברה איטלקית, תוסף התזונה הרשמי יובא מארה"ב, והספונסרית במתחם החוויה האולימפית בנמל ת"א הייתה חברת אלקטרוניקה מדרום-קוריאה. מה שכן, את הצפון-קוריאנים החרמנו!

6. החידונים. אחת החוויות הקשות במשחקים היו פרסומות הטריוויה שדחפו לנו באמצע השידורים, עם קריין בעל קול מעצבן. זכורה במיוחד השאלה: "תחת איזו מדינה זכתה דניאלה קרוקובר במדליה אולימפית?" היו ארבע תשובות אפשריות, למרות שהג'ודוקא הישראלית שהביאה תואר עולמי לארגנטינה, לא זכתה באף מדליה אולימפית. אז מי חיבר את השאלה? 1. חסר הבנה; 2. חפיפניק; 3. חאפר; 4. כל התשובות נכונות.

7. הגיבורים. היפנית סאורי יושידה שמיררה בבכי קורע לב אחרי הפסד בגמר ההיאבקות; שתי רצות ה-5,000, אבי ד'אגוסטינו מארה"ב וניקי המבלין מניו-זילנד, שנתקלו זו בזו, נפלו, תמכו האחת ביריבתה והמשיכו עד קו הסיום; ובעיקר ההלך הצרפתי יוהאן דיניז שסבל מכאבי בטן עזים, לא שלט בסוגריו, והמשיך ללכת עד שהתמוטט. אירוע הירואי, שיגרום לכולנו להשתמש כמה שפחות בביטוי "עשה במכנסיים".

אחת התמונות שנזכור. סאורי יושידה ממררת בבכי(צילום: רויטרס)

8. המספרים. יש לנו ספורטאים נפלאים, ולא רק אלה שהגיעו לפודיום. אבל פעמיים מדליית ארד בענף שבו מחלקים שתיים כאלה בכל 14 קבוצות המשקל, הן יבול דל למדי, בטח יחסית להשקעה ולמשלחת – הגדולות בהיסטוריה.

בטבלת המדליות סיימנו במקום ה-77 (מבחינת מספר הספורטאים אנחנו 60). בברצלונה 1992 דורגנו 48, בסידני 2000 במקום ה-70 ובאתונה 2004 במקום ה-52. אז כשראשי הוועד האולימפי ושרת הנישוקים והחיבוקים יספרו לכם שהתקדמנו יחסית לעולם, תדעו שלא היו דברים מעולם.

9. שתי גדות לירדן. השכנה מימין זכתה בזהב עם משלחת בת שמונה ספורטאים, אנחנו שלחנו 47, והרבה יותר מזה מלווים. ואם לסכם את העניין מבחינה מזרח-תיכונית: זאת הייתה אולימפיאדה מאוד מוצלחת לירדן, תרתי משמע, והחגיגות אצלנו עברו את הגבול.