שתף קטע נבחר

בחסות המדינה: איראנים מוכרים כליה כדי לשרוד

בניגוד למדינות אחרות בעולם מאפשרת הרפובליקה האיסלאמית לתרום כליה תמורת אלפי דולרים, צעד שלדבריה מקצר משמעותית את זמן ההמתנה להשתלה. ארגונים רבים טוענים לאפליה, ובמרפאות מוצאים עניים נואשים: "אם אני לא מקבל את הכסף החיים נהרסים"

הזמזום של מכונת הדיאליזה יכול להיות פס הקול של שארית חייה של זהרה חאג'יקרימי, אם לשניים בת 52. היא תלויה בתוכנית יוצאת דופן של ממשלת איראן, שמאפשרת לאנשים לקנות כליה מתורם חי. היא מחוברת לדיאליזה כבר ארבעה חודשים ואם תמצא תורם תצטרך לנהל איתו מו"מ על הסכום שיקבל.

 

"תוכנית הכליות" של איראן שונה מתוכניות תרומות איברים אחרות בעולם בכך שהיא מעניקה לתורמים תשלום, בדרך כלל של כמה אלפי דולרים. הממשלה טוענת שהדבר מסייע לצמצם ביעילות את רשימת ההמתנה הארוכה במדינה. בארה"ב למשל מתים אלפים מדי שנה בהמתנה בתור להשתלת כליה.

ניתוח השתלת כליה בטהרן (צילום: AP) (צילום: AP)
ניתוח השתלת כליה בטהרן(צילום: AP)

 (צילום: AP) (צילום: AP)
(צילום: AP)
 

מבקרי התוכנית מזהירים כי המערכת גורמת לעניים לתרום את איבריהם, והשוק השחור מוצף במודעות שמבטיחות כסף מזומן עבור תרומת כליה. ארגון הבריאות העולמי וארגונים אחרים מתנגדים ל"מסחריות" של השתלת האיברים באיראן. אחרים טעונים שמערכת כזו, שמעניקה תשלום עבור תרומת האיברים, מפלה לרעה את העניים שלא יכולים לשלם.

 

"לכמה תורמים יש מניעים כלכליים. אנחנו לא יכולים לומר שאין להם. אם לתורמים לא היו מניעים כלכליים הם לא היו תורמים כליה", אומר האשם חסאמי, שעומד בראש איגוד מושתלי האיברים באיראן. הוא אומר כי לאחרים יש "מניעי צדקה".

בדיקה רפואית לפני מכירת כליה במרפאה בטהרן (צילום: AP) (צילום: AP)
בדיקה רפואית לפני מכירת כליה במרפאה בטהרן(צילום: AP)
 

 (צילום: AP) (צילום: AP)
(צילום: AP)
 

איראן החלה בהשתלות כליה ב-1967. מספר הניתוחים הואט אחרי המהפכה האיסלאמית של 1979 וההסתערות על השגרירות האמריקנית בטהרן. בשנות ה-80 אפשרה איראן למטופלים לנסוע לחו"ל, ורוב השתלות הכליה היו מעבר לים. אך המחיר הגבוה, רשימת ההמתנה הארוכה של המטופלים והמלחמה הארוכה עם עיראק אילצו אותה לנטוש את האפשרות הזו.

 

ב-1988 הגתה איראן את התוכנית שקיימת בה היום. אדם שצריך כליה פונה לאיגוד המושתלים, שמחפש תורם בריא. הממשלה משלמת על הניתוחים, והתורם מקבל ביטוח בריאות של שנה לפחות ושיעור מס בריאות מופחת במשך שנים. מתווכים מטעם המדינה מנהלים את המו"מ בין תורם הכליה למושתל על גובה הפיצויים שהוא יקבל. בדרך כלל מדובר בסכום ששווה ל-4,550 דולר.

זהרה מחוברת לדיאליזה (צילום: AP) (צילום: AP)
זהרה מחוברת לדיאליזה(צילום: AP)

 (צילום: AP) (צילום: AP)
(צילום: AP)
 

היום יותר מ-1,480 בני אדם עוברים השתלת כליה מתורם חי באיראן מדי שנה, כ-55% מ-2,700 השתלות מדי שנה (לעומת כשליש בארה"ב). חלק מהתורמים הם עניים שמחפשים דרך לשרוד. אחד מהתורמים שמוסר כליה מספר שהוא עושה זאת כדי לשלם חובות ולא ללכת לכלא. "אני כאן בגלל שאם אני לא מקבל את הכסף החיים שלי יהרסו", הוא מספר. "החיים שלי והתדמית הציבורית שלי בסכנה. זה מה שגרם לי לעשות את זה".

 

סיגריד פרי-רבר, מומחה לתוכנית באיראן ומחבר הספר "מוכרי הכליות: מסע של תגליות באיראן", אמר שלתוכנית יש צדדים שאפשר להשתמש בהם גם בארצות אחרות, אך מתנגד למכירת איברים למטרות רווח. "אי אפשר לשים תג מחיר על איבר. זה תגמול על רצון טוב. יש שני אנשים שמתחברים כדי לעזור לאחד מהם לחיות טוב יותר".

 

איראן טוענת שיש לה מערכת שמבטיחה שלא יהיו השתלות איברים דרך השוק השחור ושההשתלות מתבצעות בבתי חולים עם רישיון. העוני ברחבי העולם גורם למכירת כליות בשוק השחור ולפי ארגון הבריאות העולמי לפחות 5% מהשתלות הכליות ב-2005 היו דרך השחור השחור.

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים