מחקר על הנהג הישראלי: לא רוצה לצאת פראייר

מחקר שהתפרסם לאחרונה העלה כי היחס לזרוע האוכפת אינו מעודד, וכי תרבות הנהיגה בישראל מוגדרת על-ידי הנהגים עצמם כ"נמוכה". המחקר נערך בראשות ד"ר ליפז שמוע-ניר וד"ר אורי דורצ'ין מהחוג למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית צפת, והשתתפו בו 71 גברים ו-35 נשים, בהם כ-75% יהודים. מטרת המחקר: יחסו של הנהג הישראלי לנהיגה תוקפנית ועמדתו בנוגע לחוקי התנועה.

מסקנות המחקר שנערך בשיטת "ראיון פתוח" מציגות ארבעה ממצאים בולטים:

1. נהגים מגלים יחס חיובי כלפי החוק באופן עקרוני, אך לגישתם יש הצדקה להתעלם ממנו במקרים שונים.

2. באותם מקרים בהם מחליט הנהג לעבור על החוק, הוא מצדיק זאת בצורך לשמור על הסדר, לעיתים כ"פעולה הגיונית והכרחית".

3. היחס של הנהג הישראלי כלפי נהגים אחרים על הכביש, דומה מבחינה חברתית להתנהלותו שלא על הכביש, עם מטרת-על ש"לא לצאת פראייר".

4. עמדת הנהג כלפי שוטרים אינה חיובית, שכן הוא מייחס להם חוסר יעילות ו-או חוסר יושרה מקצועית.

למרות זאת, המחקר מציין כי מרבית הנהגים שהשתתפו במחקר אינם שבעי רצון מתרבות הנהיגה בישראל, ותיארו אותה כבעייתית, כזו המתאפיינת בחוסר סבלנות, בתוקפנות ובנהיגה רשלנית ומסכנת חיים. בהקשר זה, כך לטענת עורכי המחקר, רוב הנהגים מקבלים את הדימוי של הכביש כשדה קרב, למרות שאינם מזהים בו מקום מסוכן עבורם.

כ-50% ממשתתפי המחקר היו מעורבים בתאונות דרכים שונות, 40% בתאונה שכללה נזק לרכב בלבד, כ-20% בתאונה עם נפגעים, ו-2% בתאונה קטלנית. מרבית המשתתפים קיבלו דו"ח תנועה, 20% לא עצרו כנדרש לפני תמרור "עצור" ונתפסו, 10% עברו באדום, 5% קיבלו דו"ח על עקיפה מסוכנת ואחוז דומה לא נתן זכות קדימה כשנדרש לכך.