שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    "לא יכולים בלי גבינות שמנות"

    למשפחת קאהן מירושלים יש סדר יום עמוס והם יושבים לאכול ביחד לעתים רחוקות, וגם אז לא מדובר בתזונה מסודרת. הדיאטנית רותי אבירי מסבירה איך יוכלו לעבור לאורח חיים בריא

    בשיתוף תנובה

     

    משפחת קאהן, ירושלים

     

    ההורים

    יהודית (44), ד"ר לכלכלה וניהול, מרצה במכללת תל-חי שבגליל העליון ובמכללה האקדמית הדסה בירושלים, ומישל (48), מורה דרך שמלווה קבוצות מחו"ל בביקוריהן בארץ ודובר שבע שפות.

     

    הילדים:

    עדן (21), אחרי שירות צבאי, עובדת כמלצרית בבית קפה ובמסעדה וחוסכת כסף לטיול הגדול של אחרי צבא בדרום אמריקה, תניה (19), נמצאת בשירות לאומי, נעמי (17), עולה לכיתה י"ב, אליה (בן 10), עולה לכיתה ה'.

     

    צרפתית:

    יהודית נולדה בצרפת, מישל בבלגיה. שניהם עלו לבד לישראל ולמדו באוניברסיטה העברית בירושלים. השפה המשותפת הובילה לקשר ולאהבה גדולה, שבשבוע שעבר מלאו לה 23 שנות נישואין.

     

    עוד משפחות ששיתפו ברצון לשינוי

    "המשפחה שלנו לא מתלהבת ממזון בריא"

    "אין לנו סדר יום קבוע לגבי האכילה"

    "אוכלים רק מתוק בארוחת הבוקר"

      

    ארוחת בוקר:

    כמעט ולא קיימת. יהודית שותה קפה הפוך, הבנות הגדולות נס קפה וחטיף אנרגיה לדרך ("היחידה שאוכלת משהו בבוקר זו נעמי, שאוכלת קורנפלקס עם חלב").

    ארוחת צהריים: יהודית מקפידה להכין ארוחה מבושלת ביתית - עוף בתנור, ירקות מבושלים, אורז, תפוחי אדמה, פסטה. כל אחד מבני המשפחה אוכל את ארוחת הצהריים בשעה אחרת, ובהרכב אחר.

     

    הגדולות:

    עדן אוכלת בבית הקפה סלט, ואם עובדת באותו יום במסעדה אוכלת ארוחה בשרית. כשחוזרת הביתה משלימה מהאוכל המבושל שהכינה יהודית. תניה אוכלת ארוחת צהרים מסודרת בגוף שבו היא מבצעת את השירות הלאומי שלה.

     

    צמחונות:

    בפסח האחרון, במהלך טיול משפחתי לצפון, חלפה לצד מכוניתם של בני משפחת קאהן משאית בה היו כבשים בדרך לשחיטה. מאז החליטה נעמי בת ה-17 להפוך לצמחונית והיא מקפידה על כך באדיקות. "היא חוזרת מבית-הספר בארבע, ואז אוכלת את הארוחה הביתית, בלי מנת הבשר כמובן. אני מנסה לעזור לה להשלים חוסרים ודואגת לה לשקדים ולעדשים".

     

    אליה:

    "מפונק", מגדירה אותו אמו בחיבה. "הוא בן שנולד אחרי שלוש בנות וגם בהפרש גדול יחסית והוא מקבל כל מה שהוא רוצה. הוא לא אוהב לחם, אז לבית-הספר הוא לוקח חבילת בייגלה. עד שהוא חוזר הביתה מבית הספר בשתיים וחצי בצהריים הוא יכול לפעמים לא לאכול כלום. הוא אוהב מאפים, פחמימות, בורקסים, פיצות, צ'יפס, פנקייק. הוא ילד מאוד אקטיבי ורזה, שמשחק הרבה כדורגל, אז אנחנו לא מגבילים אותו".

     

    יהודית:

    אופי העבודה מקשה על אכילה מסודרת. יהודית עובדת יומיים בשבוע במכללת תל-חי ונוסעת לגליל העליון, ומצליחה רק לנשנש לאורך היום כריכים של לחם קל וירקות. "כשאני מגיעה למלון שאני ישנה בו, אני אוכלת הרבה מאוד בארוחת הערב, וגם בארוחת הבוקר למחרת".

     

    מישל:

    לא תמיד שולט במועדי הארוחות שלו. "הוא יוצא עם הקבוצות לתקופות של כעשרה ימים, כך שהוא לא יכול לקחת איתו אוכל מהבית. לפעמים קורה שהוא רעב מאוד, אבל עוד לא הגיעו למקום הסעודה שמתוכנן לקבוצה, ולפעמים הוא לא רעב אבל הוא אוכל כי לא ברור מתי יגיעו לארוחה הבאה".

     

    משפחת קאהן. ארוחה משפחתית רק בסופי שבוע (צילום: אוהד צויגנברג) (צילום: אוהד צויגנברג)
    משפחת קאהן. ארוחה משפחתית רק בסופי שבוע(צילום: אוהד צויגנברג)

     

    ארוחת ערב:

    באמצע השבוע, כל אחד מכין לעצמו – סלט, חביתה או טוסט. ארוחה משפחתית יש רק בסופי שבוע, עם המשפחה המורחבת, ואז יהודית מבשלת ("עוף, חמין, לזניה. אני אופה גם חלות ועוגות לשבת").

     

    שתייה:

    כל בני המשפחה שותים אך ורק מים. לא שותים שתייה מתוקה, לא בבית ולא מחוצה לו.

     

    חטיפים וממתקים:

    אליה אוהב חטיפים מלוחים אבל יודע שאסור לו יותר משניים בשבוע ("אם הוא רוצה יותר, הוא יודע להתקשר ולבקש רשות").

     

    חטאים:

    "בכל מה שקשור לגבינות שמנות, מישל ואני לא נגמלנו מההרגלים הצרפתיים שלנו", צוחקת יהודית. "תמיד יהיו לנו במקרר גבינות שמנות כמו קממבר, רוקפור, אמנטל, ונקפיד לשלב אותן בחביתה שאנחנו מכינים. אנחנו גם מקרימים איתן תפוחי אדמה, ירקות".

     

    ספורט:

    הבנות מתאמנות בחדר כושר, יהודית עושה שיעורי פילאטיס ועיצוב פעמיים בשבוע, ומישל שוחה לפעמים.

     

    הכי מפריע:

    "חוסר היכולת של מישל ושלי, בגלל צורת העבודה שלנו, לשמור על סדר יום תזונתי קבוע. אני מודאגת גם מההשלמות התזונתיות שנעמי צריכה כצמחונית, ואולי לא מקבלת מספיק מהן במסגרת התזונה בבית, וגם מהתזונה של אליה, שלא מתאפיינת במזון בריא ובסדר יום תזונתי נכון".

     

    הרבה משפחות היו מתחלפות עם משפחת קאהן. הם מנהלים בית בריא לתפארת ומתמודדים רק עם 2 אתגרים מעניינים: ילדה צמחונית בת 17, וילד בן 10 שמנהל את ההורים.

     

    אימוץ אג'נדה תזונתית כגון צמחונות בגיל ההתבגרות היא דבר שכיח ביותר. לפעמים היא יושבת על אידאולוגיה, אך לעיתים היא יושבת על "אמירה חברתית" שהמתבגר חושב שזה "קול" להגיד על עצמו. נערות רבות בגיל הזה גם פונות לצמחונות על בסיס מחשבה ראשונית של רצון לרדת במשקל וזה לעיתים אף מתפתח לכדי הפרעת אכילה ויש לשים לב לכך.

     

    נשאלת השאלה האם השינוי התזונתי צריך להדאיג אותנו ההורים. והתשובה לכך היא שתלוי בגיל ותלוי בתזונת הילד כצמחוני. באופן כללי מבחינה בריאותית, צמחונות הוכחה כמפחיתה סיכון למחלות שונות כגון לב וכלי דם, סרטן וסוכרת, אך האם זה נכון גם לילדים?

     

    כל עוד הילד עושה זאת עם הדרכה ולא רק מפסיק לאכול בשר, אלא הילד גם יודע ואוכל כל מה שהוא צריך כדי להשלים את החסרים התזונתיים העלולים להיגרם לו (שהם בעיקר מחסור בחלבון, בוויטמין B1, בברזל ובאבץ), הכל טוב.

     

    אולם להיות צמחוני בצורה לא מבוקרת יכול בהחלט לגרום נזקים חמורים, ואף בלתי הפיכים, והסיכוי שילדים אכן יבינו את החשיבות ויצליחו לעשות זאת, אינו גדול, מה עוד שההשלמות התזונתיות מגיעות ממזונות שלילדים לא קל לאכול (כגון קטניות, דגנים מלאים, ירקות, אגוזים וזרעים) ולפעמים יש להוסיף לתמונה בררנות מסוימת שלהם ששכיחה בגילאים מסוימים ועלולה להחמיר את אי השגת המזונות החיוניים. לכן, עלינו ההורים לשקול את התייחסותנו לנושא בכובד ראש.

     

    אם הילד בגיל שעדין ביכולתנו להשפיע, שווה לשקול לנסות להניע אותו מכך, ואם הוא בגיל ההתבגרות כמו נעמי, כל ניסיון לשכנע אותו לוותר על הצמחונות עלול להסתיים בהעמקה והתבצרות בעמדת הצמחונות בעוד שלהניח לזה יכול לסיים את זה כגחמה חולפת.

     

    בכל מקרה, אני מציעה להתנהל בכבוד מול ההחלטות של הילד ואם לא הצלחנו לשנות את העדפותיו, לעשות ככל יכולתנו לעזור לו להשיג את הדרישות התזונתיות גם בדרך התזונתית שבחר.

     

    נכון, זה דורש לפעמים הרבה יותר בישולים והכנות ואף דורש לבשל לו בנפרד מלשאר בני המשפחה, אולם אם היה לנו ילד סוכרתי למשל, האם לא היינו עושים זאת? כך עלינו להתייחס גם לילד שמפתח דעות, תפיסות ואמונות משלו השונות משלנו.

     

    לגבי אליה, עושה רושם שכבן זקונים טיפוסי, ההורים כבר קצת עייפים ו"שיחררו את הרסן". אני ממליצה להם להחזיר אותו מהר או להיעזר בהדרכת הורים לצורך הקפדה על בריאותו גם של הילד הרביעי.

     

    הבחירה לא להגביל את איליה במאכלים כגון מאפים, בורקסים, פיצות. צ'יפס, פנקייק, וכו' בגלל שהוא "ילד אקטיבי ורזה", היא טעות רצינית. משקל אינו המדד למצב בריאותי. גם לילדים רזים עלולים להיווצר חסרים תזונתיים מקבלת המזון הלא נכון וגדילתם והתפתחותם התקינים עלולים כמובן להיפגע מכך.

     

    ליהודית ומישל אני רוצה לאמר שלא חייבים לנהל סדר יום קבוע כדי לשמור על תזונה בריאה. תזונה בריאה היא תזונה שלוקחת בחשבון את הגמישות של החיים והעובדה שלא כל יום נראה כקודמו וזורמת בהרמוניה עם השינויים תוך שמירה על "סטייט אוף מיינד" כללי של ניסיון לאכול בריא.

     

    לאכול לפעמים כריכים כל היום כי לא התאפשר לנו אחרת או לאכול לפעמים כשלא היינו רעבים אח"כ לא יהיה לנו זמן לאכול, זה בסדר גמור. מה שמשנה יותר זה בחירות המזון שנעשה כשכבר כן נאכל.

     

    הכתבה מוגשת בשיתוף תנובה





     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אוהד צויגנברג
    משפחת קאהן מירושלים
    צילום: אוהד צויגנברג
    צילום: יובל חן
    הדיאטנית רותי אבירי
    צילום: יובל חן
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים