שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    "יצרנו את מוזיקת האשכבה שלנו": בסיסט פיית' נו מור בראיון

    בילי גולד היה בכל מקום ועשה הכל. כולל ביקורים בישראל, שבה נפגש עם "אחד הקהלים הכי טובים שיש". הוצאה מחודשת של שניים מאלבומי הלהקה מזכירה לו את ימי ההקלטות ההזויים, את רגעי ההצלחה המפתיעים וגם את רגעי הדעיכה

    אם הייתם חובבי רוק גיטרות בשנות ה-90, ורבים ממתבגרי הדור ההוא היו, סביר להניח שהייתה לכם יראת כבוד כלפי פיית' נו מור. ההרכב הקליפורני שהוביל מייק פאתון נחשב לאחד הפופולריים אז, והצליח לשלב באופן מושלם בין מטאל לרוק, ובין בלדות עם פוטנציאל רדיופוני לבין טרלולי ג'יבריש כיפיים ובלתי מובנים או מרוסנים. אלו, ללא ספק, היו רמז לקריירה העתידית של פאתון בפרויקטים כמו מיסטר באנגל או טומהוק.

     

    פיית' נו מור. יראת כבוד ()
    פיית' נו מור. יראת כבוד

     

    פיית' נו מור הייתה כבדה מספיק כדי לזכות בהערכת המטאליסטים, ודי תקשורתית כדי שתכניס גם לרוקר הניינטיזי הממוצע כמה אלבומים לספרייה. שניים מאותם אלבומי חובה זכו השבוע לרי-אישיו, הוצאה מחודשת ומהודרת שכוללת גרסאות משופרות של השירים, לצד בי סיידס וחומרים נדירים שבדרך כלל מגיעים עם מהדורות חדשות. "King For A Day...Fool For A Lifetime" מ-1995 ו-"Album Of The Year" מ-1997 חוגגים כעת ממוצע של 20 שנה, ולמרבה השמחה גם הלהקה שחתומה עליהם עדיין פה, אחרי קאמבק שכבר אפשר להכתיר כמוצלח.

     

    "הייתי בכל מקום ועשיתי הכל", אומר בסיסט הלהקה בילי גולד בשיחת טלפון מסן פרנסיסקו, בשלב בשיחה שבו הקרח נשבר באמצעות התייחסות לתרבות המקומית של המראיין. במקרה, הראיון שלנו מתקיים ב-2 בספטמבר - בדיוק ביום השנה השביעי להופעה האחרונה של גולד ושות' בישראל, וזו סיבה נהדרת להעלות זיכרונות עוד לפני שהגענו לעיקר. "היינו בחיפה פעמיים, בתל אביב אני חושב שביקרנו שלוש פעמים, אכלנו חומוס באבו גוש. למעשה אני חושב שביליתי משהו כמו שבוע בתל אביב. לא ישנתי שלושה או ארבעה ימים ברציפות. זה היה נהדר".

     

    הפתיע אתכם לגלות שיש לכם כזו קהילת מעריצים במדינה קטנה במזרח התיכון?

    "הייתי מופתע בפעם הראשונה, כי לא הייתי שם לפני כן. בפעם האחרונה שהיינו אצלכם פשוט הייתי שמח. זה מזכיר לי קצת את מה שאני מרגיש כשאנחנו מגיעים לברזיל. מקום חם ומלא אנשים שנמשכים למוזיקה שלנו".

     

    ברור לך שהשאלה הבאה שלי היא מתי נראה אתכם כאן שוב.

    "האמת היא שהיה תכנון להגיע אליכם בסיבוב ההופעות האחרון שלנו. היו לנו כמה הצעות מכמה גורמים שונים וזה פשוט לא הסתדר. ביקרנו אצלכם אולי ארבע פעמים ובאמת יש לכם קהל אדיר שם. אחד הקהלים הכי טובים שהיו לנו בכל טור".

     

     

    אוהבים אותם כאן. מייק פאתון בישראל (צילום: דודו אזולאי) (צילום: דודו אזולאי)
    אוהבים אותם כאן. מייק פאתון בישראל(צילום: דודו אזולאי)

    במונחים מוזיקליים פאתון הוא חסין כדורים באזורינו. איש שיכול להגיע לכאן עם תזמורת ולבצע פופ איטלקי באמפי פארק רעננה מחד, ומאידך לייצר צלילים מוזרים ולא מתקשרים כחלק מדואו אלקטרוני בבארבי תל אביב. הסיבה לכך נעוצה כמובן במורשת שהותיר אחריו בניינטיז, עם שני האלבומים המיוחדים הללו. "מלך ליום אחד, טיפש לחיים שלמים" (מסתבר שבעברית זה לא נשמע כל כך נורא), למשל, הציג את פיית נו מור האקפסרימנטלית. היו בו בלוז, רוק, נגיעות לטיניות ושלל מחוות לקורט קוביין.

     

    אבל בדרך להפוך לאלבום שרבים רואים בו מופת, עבר ההרכב החתום עליו שלל אתגרים ומכשולים - ביניהם מות אביו של קלידן ההרכב, תאונת דרכים קשה בה היו מעורבים חברי הלהקה ו-9 חודשי חיפוש מתיש אחר גיטריסט שיחליף את ג'ים מרטין המיתולוגי, שעזב אותם לא הרבה לפני כן.

     

    שנים אחר כך סיפר גולד בראיון: "מה שאני זוכר יותר מכל מהקלטות האלבום, הוא שזה היה שונה מכפי שהיינו רגילים לפני כן. בשנתיים שקדמו להקלטות התבגרנו מאוד... לא ממש היינו במצב נפשי יציב כשהכנו אותו. כולנו היינו דפוקים באיזושהי צורה. והאולפן היה ממוקם באמצע יער מזוין. חיינו על כביש עפר, כשהדבר היחיד שנמצא במרחק שני מייל הוא הסטודיו והבקתה שלנו".

     

    היום הוא כבר נשמע יותר מפויס. "כל אלבום שלנו היה קשה בדרך מסוימת", מצהיר גולד.  "לא היה דבר כזה אלבום פשוט של פיית' נו מור".

     

    זה היה אלבום שמאוד השתניתם בו, ניסיתם דברים חדשים.

    "לקח לנו המון זמן למצוא מחליף לג'ים וזו הייתה הפעם הראשונה שניסינו מפיק חדש וגיטריסט אחר. היו לא מעט בעיות, אבל הוא לא מעלה בי היום זיכרונות רעים. זה היה תקליט שבו יצאנו החוצה ופתחנו את הראש קצת. אם תסתכל על זה, מאז האלבום הראשון היו חמש גרסאות של הלהקה הזו, בכל פעם השתנינו".

     

    ואפילו הייתה לכם שם בלדה, בדמות "Take This Bottle". לא בדיוק שיר טיפוסי לכם.

    "הגישה הייתה אז - אם אתה אוהב את זה, אז לך על זה. אל תחשוב על מה יגידו ועל אם זה שיר שמתאים לך או לא. אני חושב שזה האופן שבו פעלנו וזה עבד עבורנו. אם השיר וההשראה היו טובים, זה מה שעמד במרכז תשומת הלב".

     

    שנתיים מאוחר יותר ראה אור גם "Album Of The Year". אם לשים את האירוניה שנובעת מהשם בצד, מדובר היה באלבום האחרון שהלהקה הוציאה ב-18 השנים הבאות, עד 2015. וגם יציאות נהדרות כמו "Stripsearch", "Helpless" או "Collision" לא ישנו את העובדה שהיה מדובר באלבום פרידה. "שירת ברבור", כפי שכותב שורות אלה מגדיר זאת, וגולד לא יכול שלא להסכים.

     

    "כן, אני חושב שבמובן מסוים זה אכן היה כזה", גולד אומר בהסכמה. "היה נראה שלכולם קשה להישאר מרוכזים, זה היה אחד הדברים שליוו את ההקלטות. אני הייתי די עצוב לגבי זה, למען האמת. השקעתי בו הרבה עבודה ויכולתי לראות שזה כבר לא מרגיש אותו מאמץ קבוצתי כמו בתקליטים האחרים שלנו. אז זה היה קצת מלנכולי, זו הייתה ההרגשה. אבל אני שמח עליו עכשיו. יש בו שירים נהדרים, אז אני מחבב אותו מאוד. אם הייתי צריך לבחור אלבום אחד שאני אוהב יותר מכולם אז כנראה זה האלבום הזה. כי עבורי הוא כנראה היה הכי כן מכולם. אני מסתכל על זה אחרת היום".

     

    תמיד חשבתי שזה אמנם אלבום יפה, אבל באותה מידה זהו הצליל שמשמיעה להקה שמתפרקת.

    "זה היה כך ללא ספק. כמו לנגן בהלוויה שלך. יצרנו את מוזיקת האשכבה שלנו".

     

    אתה חושב שהאלבומים האלה היו מגיעים למעמד שלהם לו היו יוצאים היום, במקום בו הז'אנר נמצא?

    "אני באמת לא יודע. הם היו אלבומים מאוד מוזרים גם בזמן שהכנו אותם. אני יודע שחברת התקליטים לא עמדה מאחורי 'King For A Day' בכלל. הם חשבו לעצמם 'מה הם עושים, למה הם עושים מוזיקה עם כל כך הרבה קלידים?' הרבה אנשים לא הבינו אותו. אני חושב שאלה היו מסוג האלבומים שגדלו על אנשים. לקח לאנשים קצת זמן לעכל אותם".

     

    צליל של להקה מתפרקת. "Sripsearch"

     

    ההוצאה המחודשת של שני האלבומים כוללת גם את הבי-סיידס, חלקם מספיק טובים כדי להיכנס לאלבום. גם הקאבר שלכם ל-"Easy" לא היה חלק מ-"Angel's Dust" במקור, ובסוף הוא נכנס לשם.

    "כן, הוא הוסף יותר מאוחר. זה הוסף בגרסה האירופאית ולא ידענו שזה קורה. שאלנו למה לעזאזל מוסיפים את השיר הזה לאלבום, ואז הוא נהיה הלהיט הכי גדול שלנו, אז הוספנו אותו לכל הגרסאות".

     

    זה לא מוזר לכם שהשיר הכי מוכר שלכם הוא דווקא זה שלא מייצג את גוף העבודה שלכם? יש אנשים שזה השיר היחיד שלכם שהם מכירים.

    "כן, הם והאמהות שלהם. זה ממש נכנס למיינסטרים. מצחיק, כי זה היה מאוד ציני מבחינתנו לעשות את זה. מוזר איך שכל זה קרה, ללא ספק".

     

    מכל השירים, דווקא "Easy"? בילי גולד בשיחה עם מעריצים (צילום: MCT) (צילום: MCT)
    מכל השירים, דווקא "Easy"? בילי גולד בשיחה עם מעריצים(צילום: MCT)

     

    אני חושב שהמעריצים האמיתיים לא רואים אותו כשיר חובה בכל הופעה.

    "לא, אבל אנחנו מנגנים אותו בכל הופעה כי עד לנקודה שבה הוא מגיע אנחנו תמיד נורא עייפים כבר. אז זה שיר שמאפשר לנו להסדיר את הנשמה קצת. אין לנו הרבה בלדות, אז אנחנו מבצעים אותו יותר בשבילנו".

     

    אתה עדיין מתחבר אל השירים כמו פעם, או שהייתי משנה חלק מהם היום?

    "תאמין או לא, אני יכול להגיד שכולנו אוהבים את השירים היום יותר מבעבר. הם החזיקו מעמד מאוד יפה. לנגן אותם בלייב לא מרגיש ארכאי. אני חושב שעבורנו הם אפילו השתפרו עם הזמן".

     

    לא רצו להיות הרכב נוסטלגיה. FNM היום (צילום: Dustin Rabin) (צילום: Dustin Rabin)
    לא רצו להיות הרכב נוסטלגיה. FNM היום(צילום: Dustin Rabin)

     

    ובכל זאת כשהתאחדתם היה לכם חשוב להקליט חומרים חדשים להוציא אלבום חדש.

    "ממש לא רציתי לעשות איחוד אם אין בו חומרים חדשים, זה פשוט לקח המון זמן והיינו צריכים להיות מאוד סבלניים לגבי זה, אבל לא רציתי לחזור רק כדי לבצע שירים מפעם ולהתבסס על הנוסטלגיה. לא ראיתי טעם בזה".

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: Dustin Rabin
    פיית' נו מור. יוצאים מחדש
    צילום: Dustin Rabin
    לאתר ההטבות
    מומלצים