"הבנות שלנו לא אוכלות אוכל ביתי אמיתי"

בשיתוף תנובה

משפחת וארון, צור־יצחק

ההורים:

 בנצי (37), מנהל מחסן, ושמרית (33), מנהלת קו ייצור בחברה לשיווק ביצים.

הילדים:

ליאל בת ה־7, תלמידת כיתה א', ואושר בת ה־4, בטרום־חובה.

ההיכרות:

 לפני כ־15 שנים עבד בנצי כמאבטח בקניון ערים בכפר־סבא. שמרית עבדה באותו קניון, בפיצרייה. ההיכרות הפכה לאהבה ומאז הם ביחד. לפני כעשר שנים נישאו.

ארוחת בוקר:

"לא מספיקים לאכול", מתאר בנצי. "אושר הקטנה היא היחידה שדורשת לשתות שוקו".

סנדוויצ'ים:

בנצי מכין מדי בוקר כריכים לבנות. "אושר מוכנה לאכול אך ורק ממרח שוקולד־אגוזים. לליאל אני מכין טוסט עם גבינה לבנה, צהובה וטונה. גם לשמרית אני מכין כריך של חמאה עם ריבה. הכריכים הם או בלחמניות או בפיתות. אלה סוגי הלחם היחידים שיש אצלנו בבית".

משפחת וארון. מי מחליט על התזונה בבית(צילום: יובל חן)

צהריים:

ליאל ואושר אוכלות מנת קייטרינג שמוגשת להן בצהרון. לבנצי יש חדר אוכל מסודר בעבודה. "אני אוכל שם בדרך כלל פסטה בולונז, או שניצל או מנת עוף עם תוספות כמו אורז, תירס ותפוחי אדמה". לשמרית אין חדר אוכל בעבודה וגם לא זמן או אפשרות להזמין או לצאת לאכול בחוץ. "ארוחת הצהריים שלה זה אותו כריך שאני מכין לה בבוקר, או אם היא הספיקה להכין לעצמה ערב קודם ולקחת בקופסה מנה של פסטה או שקשוקה".

אהבה חמה:

בשעה חמש אחר הצהריים מסיימות ליאל ואושר את הצהרונים שלהן, ואז בנצי אוסף אותן ולוקח אותן לחמותו, נאוה, אמא של שמרית שגרה בכפר־סבא, ואז חוזר לעבודה, או שסבתא נאוה אוספת אותן בעצמה ולוקחת אותן אליה. "אצלה הנכדות לפני הכל. הלוואי על כולם חמות וסבתא שכזו", מפרגן בנצי.

סבתא נאוה:

"כשליאל ואושר מגיעות אליה אחרי הצהרון היא מכינה להן אוכל", מספר בנצי. "זה יכול להיות מוקפץ, או שניצלים, אבל הן לא ממש אוכלות. מקסימום הן טועמות קצת כדי לקבל את ההפתעה שהיא מבטיחה להן כדי לשכנע אותן לאכול".

ארוחת ערב:

"בסוף יום העבודה ואחרי שאספנו את הילדות, אנחנו מתיישבים בערך בשבע וחצי לארוחת ערב", מתאר בנצי. "אנחנו אוכלים ביצת עין, גבינות, ירקות, טוסטים, טוסט־פיצה כזה. שמרית והילדות אוכלות לפעמים מלאווח, אבל לי זה עושה צרבת. הבעיה היא שאושר וליאל לא ממש אוכלות. הן יכולות לבקש משמרית שתכין להן פסטה שמנת־פטריות, שניצל עם פתיתים או סלט עם גבינה, ואחרי שהיא מסיימת להכין להן הן מסרבות לאכול ומסתפקות בקורנפלקס או פיתה".

בישול:

שמרית היא הבשלנית של הבית. "היא יודעת להכין הכל", מתגאה בנצי. "פסטות מדהימות, פשטידות, לזניה. והיא גם אופה מעולה".

חטאים:

"יש לנו המון חטיפים וממתקים בבית", מודה בנצי. "ולא רק בגלל הבנות. גם אני אוהב מדי פעם".

שתייה:

"עד לפני כמה חודשים הייתה לנו המון שתייה קלה בבית", מגלה בנצי. "מוגזים, מיצי פירות ממותקים. הבנות היו שותות עד שממש 'התפוצצו', ואחר כך גם לא אכלו כלום. לאחרונה מנסים להפחית כמויות".

אוכל בחוץ:

לא הרבה. "באחת מרשתות ההמבורגר למיניהן, שהבנות אוכלות בגלל ההפתעה".

קניות:

שמרית ובנצי עורכים במשותף, בדרך כלל בשעות הערב של יום חמישי, ועל פי רשימה שהם מכינים מראש. "גבינות, חלב, קורנפלקס, אורז, פתיתים, חומוס, לחמניות, פיתות, שוקו וחטיפים, זה הבסיס של הרשימה", מונה בנצי. "אנחנו לא צמחונים, אבל יש אצלנו בבית פחות בשר. ליאל אוהבת דגים, אז שמרית קונה דגים קפואים ומכינה לה דניס, לוקוס".

כושר:

"הלוואי. לא מגיעים לזה".

הכי מפריע:

"משגע אותנו שלבנות אין סדר יום תזונתי שמאורגן נכון", מסביר בנצי. "התחושה שלנו היא שהן חיות בלי לאכול ממש אוכל ביתי אמיתי. חשוב לי להפחית את המתוקים. הן אוכלות שוקולד בטירוף, שלוקים וארטיקים. מחסלות חבילות".

הדבר הכי בולט אצל שמרית ובנצי הוא שהם הורים שעובדים מאוד קשה, והם כ"כ עייפים ומותשים שנראה שפשוט אין להם כח להתחיל לחנך ולהתמודד עם הילדות, וכך נוצר מצב במשפחת וארון שלהורים אין כל קול סמכותי שמחליט וקובע איך יתנהלו דברים בבית:

"בכל בוקר אושר דורשת ומקבלת לשתות שוקו, ואחר כך 'שלוק' או שוקולד",

"אושר מוכנה לאכול אך ורק ממרח שוקולד-אגוזים",

"לא ממש אוכלות.. מקסימום הן טועמות קצת כדי לקבל את השוקולד או את ההפתעה.."

"אחרי שמכינים להן מאכלים שביקשו, הן מסרבות לאכול, ואוכלות קורנפלקס או פיתה",

"הן היו שותות בלי הפסקה שתייה מוגזת, מיצי פירות ממותקים עד שממש 'מתפוצצות'.."

"הן אוכלות שוקולד בטירוף, שלוקים וארטיקים. מחסלות חבילות".

היות שהילדות מחליטות בעצמן מה ומתי הן יאכלו וישתו, לא מפתיע שהתזונה שלהן עתירת ממתקים ושתייה מתוקה.

כדי לעשות שינוי ולהכניס יותר בריאות הביתה, על שמרית ובנצי להעלות את ההחלטה למקום גבוה יותר בסולם העדיפויות שלהם ולהחליט קודם כל שהם מפנים לזה זמן וכוחות שבהם עליהם קודם כל ללמוד לשנות את סגנון ההורות שלהם.

אם נסתכל על סגנונות הורות שונים, נמצא בקצה אחד את ההורה הרודן והשתלטן שקובע ביד חזקה איך יתנהלו דברים בבית ופחות מתחשב בצרכי הילדים, בצד השני יש את ההורה המתירני (כמו שמרית ובנצי) שלא יודע להציב גבולות ועושה כמעט כל מה שהילדים רוצים, וביניהם יש את ההורה הסמכותי שכזה אני ממליצה לשמרית ובנצי לשאוף להיות, אשר נותן את הטון בבית ומציב גבולות באווירה אסרטיבית, ללא ריבים, תוך כיבוד, התחשבות והבנה של צורכי הילדים.

שינוי סגנון ההורות נמצא כמשפיע מבחינה תזונתית ועודף משקל על הילדים: סגנון הורות רודני נמצא קשור לפחות צריכה של ירקות ופירות וליותר מקרים של השמנה בקרב הילדים.

הגבלות בצריכת מזונות מסוימים או הכרחה לאכול אחרים וקביעת חוקים כגון "לסיים את האוכל מהצלחת" המאפיינים הורים כאלה, גרמו לילדים לא לאכול לפי תחושות הרעב והשובע הטבעיות שלהם וגררו צריכה קלורית גבוהה יותר וכתוצאה מכך לאובדן הוויסות הטבעי של התיאבון.

סגנון הורות מתירני יבוטא בכל הנוגע למזון במתן אפשרות לילד לאכול "מה שהוא רוצה". ילדים להורים "מתירנים" נמצאו בעשירון התחתון ביחס לאיכות התזונתית וסבלו יותר מהשמנה.

סגנון הורות סמכותי אשר בו ההורה יכול להדריך את הילד בלי לפגוע בן, הנו המועדף בנוגע לצריכת המזון של הילד, וקיים בו הסיכוי הנמוך ביותר להשמנה בקרב הילדים.

אחרי ששמרית ובנצי ילמדו לשים גבולות כהורים סמכותיים, הדרך לבית בריא יותר עבור הילדות תהיה קצרה מאוד.

כטיפ להתחלת הדרך, אני ממליצה לשמרית ובנצי לדבוק במודל חלוקת האחריות לפיו אנחנו ההורים אחראים על מה נכנס הביתה ומתי אוכלים, והילדים אחראים על האם בכלל הם אוכלים ואם כן- כמה.

לפי מודל זה לשמרית ובנצי עבודה לא קלה בלהתחיל להשפיע ע"י לקיחת האחריות על מה קונים בסופר ומה נכנס הביתה: לחמניות ופיתות, מלוואח, שתייה מוגזת ומיצי פירות ממותקים, המון חטיפים וממתקים, שלוקים, ארטיקים, עוגות ומאפים.. צריכים לצאת מרשימת הקניות באופן קבוע.

בנוסף, אני ממליצה להם לשמש קודם כל דוגמה אישית בלתת מקום כבוד לאכילה ולפנות לה זמן כמו לכל דבר אחר ולא לוותר על ארוחת בוקר כי ממהרים או "לאכול בהיסח הדעת מול מחשב" או "להתענג בערב על גרעינים שחורים או חטיף, עם בירה או עם כוס שתייה מוגזת".

בשיתוף תנובה