אחרי שני עשורים: חמאס יוצא לדרך חדשה
המנהיג המדיני של ארגון הטרור, חאלד משעל, משאיר אחריו קרעים גדולים עם מצרים, איראן והרשות הפלסטינית. רגע לפני סיום התפקיד, הוא מנסה להציג מורשת פייסנית. מנגד, הזרוע הצבאית מחכה להגדיל את אחיזתה. תמונת מצב פלסטינית, חלק ראשון
בשבוע שעבר נולד בבית החולים ברפיח ווליד שעת'. מעבר להיותו תינוק נוסף שנולד בכל עשר דקות ברצועת עזה, שעת' נושא על גבו הקטן תואר נוסף – הוא התושב השני מיליון שחי ברצועה, שקיבלה גושפנקה רשמית לכך שהיא המקום הצפוף בעולם.
מלבד הצפיפות, עזה היא מקום שאם אתה חי בו, יש סבירות של כמעט 50% שאתה מובטל. בשני שלישים מהיממה אין לך חשמל בבית – אם בכלל יש לך בית. אתה מתקלח עם מים מלוחים וקשים ויציאה לחו"ל היא רק משאלה. כשהתושב העזתי מבקש פתרון מהריבון לבעיותיו, הוא כמובן לא פונה לממשלת האחדות המדומה ברמאללה, אלא לחמאס.
בשנתיים האחרונות חמאס קשוב לרחשי דעת הקהל ברצועה, מחשש שחבית חומר הנפץ של לחצי האזרחים תתפוצץ לו בפנים. עד כה, כל האנשים שהציתו את עצמם במחאה על מצבם לא הובילו לפיצוץ הזה, אבל אין זה תרחיש בדיוני.
מצד שני, חמאס הוא העם. איסמאעיל הנייה, על כל הונו המוערך, עדיין חי במחנה הפליטים שאטי ואיש בהנהגה אינו מנותק מהציבור. זאת בניגוד לימי המרצדסים המפוארות של בכירי הרשות, שנסעו ברחובות העלובים של הרצועה כששלטו שם. זו הסיבה שחמאס בחר לגייס המונים לזרוע הצבאית במסגרת קייטנות, סדנאות לעתודת מילואים או גיוס פעיל ליחידות. חמאס לא עשה זאת בשל מחסור בכוח אדם, אלא בעקבות ההבנה שהוא חייב להעסיק את העם.
הנתק מאיראן ומצרים, ההסתערות על הגדה
הבחירות הפנימיות למוסדות חמאס יתחילו בדצמבר ויימשכו כחצי שנה. המעניינות ביותר יהיו אלו ללשכה המדינית ולמי שיעמוד בראשה ולמעשה יהיה ראש הארגון. חאלד משעל כבר הודיע שלא יתמודד שוב על התפקיד, ומסתמן שהפעם החליט סופית.
אסור לטעות. משעל (אבו אל-וליד) לא הולך לעשות לביתו או לנוח על זרי הדפנה. בגיל 60, אחרי 20 שנה בראשות חמאס, משעל רואה את עצמו בתפקיד גדול יותר. אולי כפיגורה אזורית בארגון האחים המוסלמים, הפטרון הרוחני של חמאס, או אפילו כנשיא פלסטיני בבוא העת.
חמאס כיום הוא ארגון שונה מזה שהיה לפני כעשור. בעקבות הטלטלה האזורית הוא מצא את עצמו ללא פטרון וללא מחנה. בחמאס אהבו לשחק על כל המגרשים ויצרו קשרים עמוקים עם איראן השיעית מצד אחד ועם האחים המוסלמים הסונים מהצד השני. משעל נאלץ לבחור צד, ובחר בסונים למורת רוחם של האיראנים. מאז, איראן הפסיקה לתמוך מדינית בחמאס ועדיין ממתינה שמשעל יגיע לטהרן להתנצל.
גם המדינות הסוניות לא קיבלו את חמאס בידיים פתוחות. סעודיה לא שכחה לחמאס את הקשרים ההדוקים עם איראן, האויבת המושבעת שלה, ולכן היא לא נפתחת לארגון. חמאס ניסה לחזור לחיקה של קהיר, אבל מצרים מתעללת בו ככל שהיא יכולה באמצעות סתימה שיטתית של מנהרות ההברחה ברפיח וסגירת מעבר רפיח במשך רוב השנה.
לצד החנופה לקהיר, חמאס חייב לשמור על קשר עם דאעש בסיני. זאת כדי להמשיך להבריח נשק דרך המנהרות שעוד נותרו לו וכן בגלל קשרי משפחות – לדוגמה, למפקד חטיבת רפיח בזרוע הצבאית, מוחמד שבאנה, יש משפחה ענפה בסיני.
רק שתי מדינות תומכות כיום בחמאס: טורקיה של ארדואן, שתומכת יותר במילים ופחות במעשים. וקטאר, מדינה קטנה עם כסף גדול ושאיפות לא מבוטלות, שהפכה לתורמת הגדולה ביותר של חמאס – גם בשיקום הרצועה וגם במימון הארגון.
משעל הבין שהטלטלה האזורית גרמה לחמאס לשלם מחיר כבד, כי הארגון העדיף לעמוד על עקרונותיו, גם על חשבון האינטרסים שלו. כך היה למשל כשהפנה עורף לאסד בתחילת מלחמת האזרחים הסורית. הנהגת הארגון נטשה את דמשק והתפזרה במדינות הערביות, והקשר האמיץ עם חיזבאללה בא לקצו, לפחות בשנים הראשונות.
הוא גם הבין שהשתלטות חמאס על עזה הסתיימה וכדי להשלים את המשימה הארגון צריך להשתלט על הגדה המערבית, אבל לא בצורה אלימה אלא כגורם לגיטימי שייכנס למערכת בהדרגה. או דרך אש"ף או דרך אירועים זניחים יותר כמו הבחירות המקומיות.
משעל רואה שאין בגדה מנהיג בסדר גודל של אבו מאזן שממתין ללכתו של הראיס ויודע שיש לו אפשרות ריאלית לזכות בבחירות לנשיאות הפלסטינית, אם יתקיימו, ביום מן הימים. לצורך כך חמאס צריך דריסת רגל בגדה וכדי לעשות את זה הוא משקיע בתקופה האחרונה מאמצים רבים בהקמת תשתיות אזרחיות מאורגנות בערים הפלסטיניות. חמאס מזרים לגדה עשרות מיליוני דולרים לצורך ההקמה וגם למזרח ירושלים. הכספים מוברחים על ידי סוחרים מהרצועה שיש להם אישור להיכנס לגדה, גורמים שמגיעים מירדן לגדה דרך מעבר אלנבי ובאמצעות חלפני כספים. חלק מהכסף מנותב לתשתיות צבאיות מקומיות, שמייצרות לפעמים פיגועים קטנים יחסית, אך עיקרו נועד למטרות אזרחיות כדי להקל את ההשתלטות על הגדה בעתיד.
זו הסיבה שמשעל בחר בגישה מתונה ומפוכחת ואמר בנאומו האחרון, לפני חודש בקטאר, כי צריך לשתף פעולה עם יריב שהפסיד בבחירות ולא לדרוס אותו. הוא מנסה להנחיל לבא אחריו מורשת פחות מתלהמת, "דרכי נועם".
המחליפים והתומכים
לפני יותר מחודש יצא איסמעיל הנייה, סגן מנהיג חמאס, לסעודיה. באופן רשמי מטרת הנסיעה היתה לקיים את מצוות החאג' במכה, אבל בפועל הוא נסע כדי לבסס את מעמדו לקראת הבחירות הפנימיות. מסעודיה דילג הנייה לדוחא, שם נפגש עם אמיר קטאר ועם יוסף אל-קרדאווי, בכיר פוסקי העולם הסוני ומעמודי התווך של האחים המוסלמים. קרדאווי צולם כשהוא מחזיק בחום את ידו של הנייה כשמשעל לצדו – דבר שתורם ויתרום רבות לתדמיתו של הטוען לכתר.
מי שמתמודד מול הנייה הוא מוסא אבו מרזוק, שלאורך העשורים האחרונים טווה קשרים עם בכירי האחים המוסלמים והעולם הערבי. הוא גם הפך לגורם כמעט היחיד שנותר בקשים עם הממסד הפוליטי והביטחוני במצרים. אבו מרזוק סבור שמנהיג חמאס חייב לגור מחוץ לרצועה וכבר התחיל לעקוץ את הנייה בנקודה הזאת.
אף שמשעל מצטלם לצדו של הנייה בסיור הפוליטי, נראה כי הוא יעדיף לראות את אבו מרזוק מחליף אותו, מכיוון שמנהיג חמאס שיישב מחוץ לרצועה ישמר את כוחו. הנייה לעומת זאת, צפוי לזכות בתמיכתה של הזרוע הצבאית, שרוצה להכניס את בכיריה להנהגה הפוליטית ומעדיפה שמוקד הכוח יעבור לרצועה - קרוב לאנשיה. מוחמד דף וחבר מרעיו כבר בני יותר מ-50 והם דורשים להיות חלק ממוקד קבלת ההחלטות.
שר הביטחון
בשבוע שעבר צוין יום השנה החמישי ליישום עסקת שליט, שבה שוחרר יחיא סינוואר (אבו איברהים), ממייסדי הזרוע הצבאית של חמאס. בעבר היו הערכות לפיהן סינוואר, שנבחר לפני כארבע שנים ללשכה המדינית של הארגון, הוא מועמד בולט שעשוי להחליף את משעל, אך ספק אם כך יהיה. בכל מקרה, לסינוואר יש השפעה גדולה בארגון והיא תגבר אם הנייה ייבחר להנהיג. בכלל, סינוואר מייצג את ההפך בכל הקשור למשעל: בן למשפחה לוחמת (אחיו היה ממתכנני חטיפת גלעד שליט), בשר מבשרה של הזרוע הצבאית, סגפן, עוצמתי, קשוח ובעל משמעת עצמית חזקה מאוד. הוא מתרחק מתקשורת כמו מאש ולכן אינו מוכר במיוחד לציבור הישראלי, אך שלא יהיה ספק – סינוואר הוא דמות מפתח בחמאס.
סינוואר הצליח להמציא תפקיד שלא היה קיים בחמאס, גורם שמקשר בין הזרוע המדינית לצבאית, מעין שר הביטחון של הארגון. לסינוואר, בניגוד כמעט לכל בכירי חמאס בעזה כיום, אין בעיה להסתכל למוחמד דף בגובה העיניים מפני ששניהם החלו את פעילותם במקביל. הוא גם שייך לאסכולה שדורשת לחדש את הברית של חמאס עם איראן.
מאז שחרורו, המתיחות בינו לבין משעל גדולה מאוד בשל השקפותיהם השונות בתכלית ומשום שסינוואר אינו חושש מעימות פומבי מולו. לדוגמה, החלטתו להוציא להורג את בכיר הזרוע הצבאית מחמוד שתיווי, שנחשד כמי שהעביר לישראל את המידע על מקום הימצאו של מוחמד דף ב"צוק איתן", מבלי לעדכן או להתייעץ עם משעל. תזוזה של משעל הצדה וכניסה אפשרית של הנייה לתפקיד, תשפר משמעותית את השפעתו של סינוואר והזרוע הצבאית על אופי הארגון למורת רוחם של שחקנים אזוריים לא מעטים, ובכללם גם ישראל.
התשובה לשאלה לאיזה כיוון חמאס פונה תגיע בשנה הקרובה, עם סיומו של קרב הצללים שבאחריתו ייבחר המנהיג הבא. אבל בסופו של יום, עוד קודם להשגת השאיפות הגדולות, חמאס צריך להתמודד עם שני מיליון פנים ושמות בתוך עזה המבעבעת ולנסות לדאוג שבניגוד להוריו, ווליד שעת' לא ירגיש שהוא נולד בתוך בית כלא גדול, מוזנח, עני ואומלל. כי בסיטואציה כזאת החרב על עזה במוקדם או במאוחר, תתהפך.
על פרשת הדרכים הפלסטינית השנייה - של הרשות, פתח ואבו מאזן - בכתבה שתתפרסם היום
לפנייה לכתב/ת 
