"לוק קייג'": הסדרה הפוליטית החשובה של הרגע

יש סצנה אחת ב'לוק קייג'', פצצת הבינג' הטרייה של נטפליקס, שבה נכנס גיבור־העל השחור לפיצוצייה בהארלם ממש באמצע שוד מזוין לאור יום. הוא מטפל בעניינים וחוסם את כל הכדורים שנורים לעברו עם הקפוצ'ון האפור/האפוד שלו. לפני שהוא יוצא מהחנות, מחליף לוק עם אחד הנוכחים קפוצ’ונים, כדי שהמשטרה לא תוכל לזהות אותו. מאותו רגע מתחילה בהארלם אופנה של גברים בקפוצ'ונים מחוררים, כהזדהות עם הגיבור החסין לכדורים, שמגן עליהם יותר טוב מהמשטרה.

זו בדיוק הסצנה שבה הופכת 'לוק קייג'' לעיבוד הפוליטי ביותר שייצרו הקולנוע או הטלוויזיה מאז העבירה הוליווד את האולפנים שלה למרתפים של מארוול ודי־סי קומיקס. אי־אפשר להפריז ברלוונטיות ובעוצמה של יצירה תרבותית שהסימבול העיקרי שלה הוא גבר שחור לובש קפוצ’ון־שכפ"ץ, בעידן שבו זילות חיים שחורים היא האישיו החברתי המרכזי בארה”ב.

הסדרה הפוליטית החשובה של הרגע

לוק קייג’ נולד למארוול ב־1972, כשעצם קיומה של דמות קומיקס שחורה נחשב רדיקלי. אבל הוא תמיד נשאר דמות שולית שנאבקה ברשעים בקנה המידה התחכומי של אלימלך זורקין. עד שהגיע צ’יאו הודארי קוקר - אחד משורת יוצרים שחורים שמפלסים דרך למיינסטרים בלי להסיר את הכפפה - ויצר סדרה מצוינת.

כמו כמעט כל הגיבורים של מארוול, גם לוק קייג' גר בניו־יורק, אבל מעבר לנקודת הגבול של רחוב 100, שם נגמרת הנינוחות הלבנה ומתחילה הארלם. וכבר מהסצנה הראשונה ברור כי לסדרה הזו יש לב גדול והומור שלא רואים בסדרות האפלות האחרות. הדיון אצל הספר השכונתי על ההבדלים בין לברון ג’יימס לקובי בראיינט, שואב את הצופה פנימה. הרצח של הספר השכונתי, האהוב, משנה הכל.

קוקר לא בחר בדרך הקלה ולא הפך שוטרים לבנים לאנשים הרעים. במקום זה הוא תקף ישירות את הגזענות הממסדית - זו שבחסותה גם שוטרים שחורים יורים בגברים שחורים בלי לחשוב פעמיים, זו שגורמת לפוליטיקאים שחורים להיאבק נגד כל ניסיון להוציא את השכונה ממעגל העוני, כי אז יאבדו את הכוח שלהם. קוקר לקח את הסיסמה Black Lives Matter ונתן לה עומק וקונטקסט היסטוריים, ואיכשהו, עם כל הכובד הזה, זו גם הסדרה הכי אנושית בז’אנר.

בשבת הראשונה שבה הוזרמה 'לוק קייג'', כמות הצופים הייתה כל כך גדולה, ש’נטפליקס’ קרס לכמה שעות. ממש במקביל עלו טענות שמדובר בסדרה גזענית כיוון שכל הדמויות בה שחורות, כי כמובן שעשרות שנים של סדרות לבנות לגמרי לא נחשבות. וזו, באנקדוטה אחת, הסיבה שבגללה אדם כמו דונלד טראמפ יכול להיות מועמד לנשיאות בארה”ב של 2016.