על אופנה ואמונה
דיון אופנתי בNYU עסק בקשר שבין צניעות לסטייל. הישראלית יערה קידר ראיינה את נשות הפאנל שהגיעו מכל הדתות עם אמירות אופנתיות חזקות שהזכירו לכולנו שרב הדומה על השונה
בשבוע שעבר פרסם הניו יורק טיימס כתבה שהתחילה כמו בדיחה. ׳מוסלמי, יהודי ונוצרי נכנסים לחדר׳. מה שאולי הרכיב לאורך שנים תמהיל מורכב מספיק בשביל לשעשע, הפך לשיח אופנתי מרתק שנערך באוניברסיטת NYU . בכל מספר שבועות עורכים באוניברסיטה אירוע בנושא אופנתי רלוונטי לזמן ולתקופה. מכנס על אופנה ומידות גדולות, ועד טקסטילים יפניים וסיניים.
השיח האופנתי המגוון הוא טרנד שמגיע ליותר ויותר אוניברסיטאות ברחבי ארה״ב ובעולם, ונובע כנראה מהפתיחות והעושר הדתי והתרבותי שאיתו מגיעים הסטודנטים. אוניברסיטאות כמו פרינסטון, לונדון או פורדהם העלו לאחרונה לדיון את האופנה החסודה והצנועה יותר שבימי הסושיאל מדיה וריבוי הסגנונות היא כבר יותר מאמירה מסורתית.
הדיון המרתק עסק בחיבור של אופנה וצניעות, ביוזמתו של הפרופסור דניאל ג׳יימס קול, יחד עם ראש החוג ללימודי לבוש, ננסי דיל, במטרה להבין לעומק נישה אופנתית שמהווה מרכיב חשוב ומרכזי חשוב גם עבור יהודים וגם מוסלמים וליצור, כך קיוו, מפגש והדברות בין שתי הדתות, דרך האופנה.
הסטייל היה שם, המותגים והאקססוריז, לצד חיג׳אבים ומטפחות, לצד חצאיות ארוכות, כיסויים ופאות.
את האירוע הנחתה חברה בכירה בחוג, הישראלית ומומחית האופנה יערה קידר. בראיון מיוחד היא מספרת לידיעות אמריקה על החשיבות של הדיון. ״המחלקה ל״תרבות ויזואלית, לימודי הלבוש, בNYU, שבה אני עובדת מתמקדת בהיבטים הנרחבים שאופנה וטקסטיל מייצגים ומתחברים אליהם. ממגדר ופוליטיקה ועד כלכלה, דת וזהות. רצינו לדבר על נושא שחשוב מאוד גם ליהודים וגם למוסלמים וליצור מפגש והדברות בין שתי הדתות, דרך האופנה״.
יערה התרגשה לגלות כמה עיניין היה בשיח האופנתי דתי. ״מרגע שפרסמנו את האירוע הוא היה סולד אאוט בתוך יום. ביום האירוע ריגש אותי מאוד לראות את המנעד העצום של האנשים באולם. זה היה שילוב מרתק של אנשי אופנה, אנשים משגרירויות, כמו אנשי הקונסוליה הישראלית וגם האינדונזית בין השאר, נשים מוסלמיות בחיג׳אב, נשים יהודיות עם פיאות ועם כובעים או כיסויי ראש, והמון אנשים שפשוט הגיעו כדי להקשיב וללמוד״.
קידר ניהלה את הפאנל שכלל את דיאן פלנגי, אחת המעצבות החשובות בעולם המוסלמי כיום עם 4 מיליון עוקבים באינסטגרם, מישל הוניג שהיא כתבת אופנה דתיה יהודיה שכותבת בין השאר בווג, איב עמנואל, יהודיה דתיה שמעצבת את המותג more than just figleaves, ד״ר אן שייפר, חוקרת אמנות האיסלאם, ולין בקרי שמעצבת את המותג Jane Watson ,מותג צנוע למידות גדולות, הפונה בעיקר לנשים מוסלמיות.
״היה לי חשוב״, מדגישה קידר, ״שיהיה מקום לכולן לדבר, להתבטא ושזה יבוא ממקום סובלני שמכבד את הצד השני. ניהלתי שיחות ארוכות לפני כן עם כל אחת מהמשתתפות. חשבנו ביחד על שאלות, על נושאים שהן מרגישות איתם בנוח.
מצד אחד״, היא מסבירה, ״כולן הגיעו מתוקף עיסוקן המקצועי, אבל כשמדברים על אופנה ולבוש קשה לנתק את זה מהחוויה האישית. ביקשתי למשל מכל משתתפת באירוע לבחור פריט לבוש שיש לו משמעות רגשית עבורה. כל אחת אכן הביאה וסיפרה וזה פתח דיון מרתק. דיאן למשל בחרה בצעיף הראש, וסיפרה על החשיבות שלו כפריט אופנתי, מישל בחרה שמלה של פראדה שהיא עבורה שילוב מושלם בין סטייל לגזרה לא צמודה אבל מחמיאה, והדפס צבעוני יוצא דופן״ .
מישל הניג, עיתונאית האופנה המצליחה ויהודיה אורתודוכסית דיברה על ההנחה המוטעית כלפי נשים דתיות. ״יש תפיסה שלפיה לבוש של נשים אורתודוקסיות הוא ביטוי לדיכוי, אבל האמת היא״, טענה, ״נשים שחיות במדינות ליברליות ועדיין רוצות להתלבש צנוע או להסתיר איזורים מסוימים עושות את זה מבחירה מלאה״. הניג עצמה, עטופה מכף רגל עד ראש בבגדי מותגים ופאה.
הכמיהה לכיסוי כזה או אחר משותפת לכל הדתות. נשים דתיות יהודיות ילבשו חצאיות ובגד ארוך שרוול עם פאה על ראשן לעומת מוסלמיות שיעדיפו בגד רחב ונטול גיזרה כשפניהן עטופות בחיג׳אב. כל העקרונות הללו לא מונעים מהן לשאוף להביע את האמירה האופנתית שלהן. ליז רוי היא נוצריה שפתחה בלוג מצליח בשם downtown demure. במהלך הדיון היא סיפרה שהרווח הגדול ביותר שלה מפתיחת הבלוג היה הקשר והבסיס המשותף שנוצר בינה כנוצריה לבין מוסלמיות ויהודיות. ״לכולנו יש דרגות שונות של צניעות״, אמרה, ״אך השאיפה משותפת״.
בעלות המותג The Frock הן שתי נשים אורתודוקסיות, האחיות חיה וסימי גסטטנר. המותג שלהן הפך בשנים האחרונות לא רק פופולארי בקרב הקהילה האורתודוכסית אלא גם בקרב מורמונים ונוצרים. העובדה שבלוגריות מוכרות מעלות המלצות לעיצובים שלהם לצד מותגי יוקרה כמו גוצ'י או פראדה רק מועילה לפופולריות ולעובדה שבאופנה האורתודוכסית מצליחה להשתלב עם האופנה העילית. אחד הבלוגים המוכרים הוא Fabologie של היהודיה עדי היימן שסיפרה שהרעיון מאחוריו היה מלכתחילה להציג את האפשרויות האופנתיות שעומדות בפני הפאשניסטה הכשרה.
הבלוג המצליח של מלאני אלטוק הוציא גם את הפאשניסטה המוסלמית מהארון הקוטורי. לפני כמה שנים היא פתחה את הבלוג Haute Hijab והציגה בפני המוסלמיות המערביות דרכים אופנתיות ושיקיות לשלב אמונה ואופנה. היא תיארה במהלך הדיון את הבושה של מוסלמיות אבות לעטות את דתן בגאווה וסיפרה שרצונה לראות קהילה של נשים שגאות בחיג׳אב שעל ראשן.
״זו הייתה חוויה מאוד מרגשת״ משתפת יערה, ״ללא ספק רגע של שיא, והוחמאתי מאוד מהמעמד שניתן לי ביום הזה. השיחה היתה אינטילגנטית, מרתקת, וסובלנית, וכל אחת ייצגה גם את הדת שלה אבל גם את המקום האישי ממנו היא מגיעה. בסופו של דבר, מעבר לאופנה והצניעות, זו היתה שיחה בין נשים חזקות, שפועלות בעולם שאינו מובן מאליו ויוצרות דברים מדהימים שראויים לחשיפה והערכה״.
נראה היה שלכולן חשוב היה להדגיש שהדת היא רק אחד מהצדדים שמאפיינים אותן והיא אינה מונעת מהם לפרוח ולהגשים חלומות ויעדים. ״המסקנה שלי״, מסכמת קידר, ״היא שאין סתירה בין אופנה לצניעות. מה שחשוב הוא, וזה נכון במיוחד לנשים בכל העולם אבל לא רק, שתהיה לכולן את זכות הבחירה, לבחור איך להתלבש וכמה לחשוף מבלי להיות נתונה לביקורת, שיפוטיות, או דיעות קדומות״.
