שומר מצוות אדוק, נוסע בשבת וצם ביום כיפור.. מה זה אומר? עבור היהודים שחיים במדינות אחרות, העניין מסובך אפילו יותר ולא פעם הם נאלצים לבדוק מה באמת המקום של היהדות בחיים שלהם.

עבור זוכת פרס האמי ומועמדת לפרס גולדן גלוב, הקומיקאית מוניקה פייפר, מידת היהדות שלה הייתה בעיניה חידה לא פתורה עוד מגיל 7.

"אני זוכרת שלא היינו שייכים לשום בית כנסת", היא מספרת בראיון לידיעות אמריקה, "אבל בכל חג אמא שלי הייתה מלבישה אותנו בבגד חגיגי, כדי שזה יראה כאילו בדיוק חזרנו מבית הכנסת. באחד מהחגים" היא מתארת, "ילדה מהשכונה שאלה אם חזרנו מבית הכנסת וכשאמרתי שלא, היא ענתה שאני לא באמת יהודיה". הטענה הזו, מלווה את פייפר מגיל 7 ועד היום.

"אבל אני לא כזאת יהודיה". פייפר

מוניקה נולדה בניו יורק וגדלה בשיקאגו ובברונקס. היא החלה את הקריירה שלה בכלל כמורה לאנגלית בבית ספר בלוס אנג'לס ועל אף אינספור אתגרים, היא תמיד מצאה את הזוויות המצחיקות ואת הדרך להתגבר ולהמשיך הלאה. ההומור ששמר עליה, הוביל אותה מהר מאוד לבימות הסטנד אפ. לא לקח זמן רב עד שהבינה שמדובר בייעוד. היא חיממה מופעים של קומיקאים כמו ג'רי סיינפלד ומהבמות שלפה אותה רוזאן בר להצטרף לצוות הכותבים לתוכנית הסיטקום המצליחה שלה ומשם עברה מהר מאוד גם לתכניות כמו 'הארון של ורוניקה' ו'משתגעים מאהבה'.

היא עברה להפקת סרטי אנימציה, תכניות ניקולודיאון מצליחות והכל נראה היה כאילו נע במסלול ובקצב הנכון, עד שחלתה בסרטן השד. המחלה ההיא הובילה אותה לכתוב את הצגת היחיד הראשונה והמצליחה שלה.FIND THE FUNNY.

כל פועלה ומסלול חייה היו שזורים בהיסטוריה הפרטית שלה. אבל כשהגיעה ההצעה לכתוב את הלהיט הבא, הכל הצליח להתחבר למקום הנכון. "לפני 9 שנים קיבלתי טלפון מחברה שפתחה בלוס אנג'לס תיאטרון נשים יהודיות בלוס אנג'לס", היא מספרת. "מה שהיא ידעה עליי אז, היה בעיקר שאני כותבת ושאני יהודייה".

מוניקה מספרת שכלל לא חשבה שהיא מתאימה. "המחשבה הראשונה שלי הייתה שמדובר בנשים יהודיות, רוקדות בשטייטל ובאופן טבעי אמרתי לה 'רונדה, אבל אני לא כזאת יהודיה..' היא לא שכחה לי את המשפט הזה והציעה שפשוט אכתוב מהלב".

אז היא עשתה את זה. כשהגיעה להציץ בתיטארון, גילתה שהחוויה הייתה הפוכה לחלוטין ממה שחשבה. "זה היה שונה מכל סטריאוטיפ שהגעתי איתו. חשבתי על בבוקשקות. זכרתי שסבתא שלי תיארה תמיד איך נשים הופכות משיינע מיידלע לנשים עייפות וזעופות. אבל פתאום גיליתי נשים עוצמתיות ומרתקות שהיהדות היא רק זווית העין והבסיס שאיתו הן מגיעות, אבל הוא מוביל אותן לאמירות חזקות ומשמעותיות. הן עסקו באומץ בנושאים כמו יופי, נישואים, אהבה, חברות. נשים בכל הגילאים ממקומות וכובעים שונים שמה שמחבר ביניהן זה הנשיות והיהדות".

ההומור מהזווית העין היהודית כבש את מוניקה ובין כל ההתמודדויות המאתגרות בחיה, אימוץ בנה הצעיר, מחלת הסרטן, עמלה גם על הצגה מיוחדת לנשים היהודיות תחת הכותרת 'גרטיטיוד שמעטאטוד', שזכתה להצלחה גדולה.

לצד העניין וההדים, הפכה מוניקה לשם דבר בתחום ההומור היהודי. לא עבר זמן רב והיא זכתה להצעה שלא יכלה לסרב לה.

"אחד מחברי הבורד ביקש שאכתוב הצגה משלי, כסטנדאפיסטית, על עצמי מהזווית היהודית". פייפר חששה. היא לא חשבה שיש לה מה לחדש אבל אז הזכירה לה מנהלת התיאטרון את המשפט שאמרה לה בעבר, "אני לא כזאת יהודייה", ומשם היא כבר ידעה מה לעשות. כמה שנים אחרי שזכתה ההצגה להצלחה בלוס אנג'לס, היא מגיעה בימים אלו לבמות מנהטן, ואם לשפוט מהתגובות והביקורות, היא מרגישה לגמרי מקומית.

"אנשים מופתעים לגלות קומדיה עם כל כך הרבה רגש". פייפר

"אני מניו יורק ואי אפשר להוציא את הניו יורק ממך. אבל אני באמת מאמינה ויודעת שמופע היחיד הזה מגיע לכל אחד בעיקר כי אני עוסקת בנושאים שכמעט כל אחד מכיר או יכול להזדהות איתם".

הצגת היחיד של פייפר NOT THAT JEWISH היא לפני הכל קומדיה, כיאה לסטנדאפיסטית מנוסה, אבל בין צחוק לצחוק מסתתרות אמירות חזקות וכנות שתגרום לכם אפילו להזיל דמעה. "אנשים מספרים לי שהם מופתעים להגיע לקומדיה ולגלות כמה רגשות יוצאים. אני עוסקת ביהדות שלי והתרבות שלנו אבל בסופו של דבר אנחנו מדברים על בני אדם ודברים אמיתיים, כל אחד יכול להתחבר לזה".

בהצגה היא תצחיק אתכם. היא מדברת על החגים והתרבות המשפחתית, היא מצחיקה ומרגשת בשיחות על מחלה ועל אתגרים עם ילד מאומץ. היא אפילו מתלבטת עם הקהל מה קשה יותר, לחיות עם המחלה או עם המתבגר. היא מדברת על החיים שלה כניו יורקית שמתקשה להתרגל לחיים עם ילד מתבגר שגדל על מה שהיא מכנה 'דוד טיים' ולא פעם מפתיעה במסקנות והבחירות שעשתה. "אם אי פעם גידלת ילד, אם אי פעם אמצת ילד, אם היית ליד מישהו חולה, חווית מוות במשפחה, הכרת אנשים מדת אחרת ועוד כל כך הרבה דברים, אתה יכול", היא מתעקשת, "להזדהות עם הדברים שאני מתארת בחיוך בהצגה". במסגרת הביקורות שקיבלה הדעות היו חלוקות ולא כולם זיהו את ההזדהות האוניברסלית. ביקורת אחת דיברה אפילו על כך שההצגה מתאימה יותר למסגרת תרבותית בבית הכנסת ולא על בימות ניו יורק.

אבל נראה שהמסר בכל זאת עובר ומוניקה עולה לבדה על הבמה לספר את סיפורה כמה פעמים בשבוע. המופע שלה עטוף בשם משעשע ורווי בהלצות והומור עצמי, אבל האמת היא שהכי חשוב לה שהוא יכלול גם מסר. יעביר גם את מה שהיא, אותה ילדה בת 7 שחשבה שהיא אולי באמת לא יהודייה מספיק, מבינה היום על היהדות. "חשוב לי שיבינו שלא צריך להיות מאוד קפדן בשביל להבין את האיכויות של היהדות, את הסובלנות, את המודעות והמוערבות ואת כל הנתינה והעשייה. זו מהות היהדות". את ההצגה היא מסכמת כשהיא מדברת לאותה ילדה בת 7 ומסבירה לה שלפני הכל היא יהודיה כי יש לה לב יהודי.