שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    שבו לבית שהפך לעיי חורבות בשריפה: "הכול הלך. בשניות התהפכו החיים"

    מאות משפחות בחיפה לא יוכלו לשוב לבתיהן, שחרבו בשריפה. "צריך להתחיל הכול מחדש - בגיל 60", סיפר תושב רמת אשכול. לימור השוטרת סיפרה בבכי: "אוסף נדיר של מאות ספרים שאספתי מילדות נשרף". בשכונת גבעת האורנים מתאבלים על הנוף שאבד: "כל הירוק נמחק". הנזק נאמד בחצי מיליארד שקלים רק בחיפה

     

    "הכול הלך". תושבים שבים לבתים ההרוסים    (צילום: מוחמד שינאווי ואביהו שפירא)

    "הכול הלך". תושבים שבים לבתים ההרוסים    (צילום: מוחמד שינאווי ואביהו שפירא)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    ההרס הכבד בבתים בחיפה: רחוב זלמן שזר בשכונת גבעת האורנים בחיפה הפך אתמול בבוקר (שבת) לאחד הרחובות העצובים בעיר. מרחוב שקט ומטופח של בתי קרקע מדורגים נאים, מוקפים בחורשת עצים שמטפסת ממורדות הגבעה הגובלת ברחוב פיק"א הראשי, הפך הרחוב למפויח ועזוב. הנוף הירוק ועוצר הנשימה הפך באחת לזה שמחריב את ביתם. מהנדסי העירייה גילו כי 527 דירות בעיר ב-77 מבנים אינן ראויות למגורים. מספר הדיירים שאינם יכולים לחזור לדירותיהם עומד על 1,616. הנזק בחיפה לבדה נאמד בחצי מיליארד שקלים, לאחר ש-2,800 דונם עלו באש בשטחה.

     

    סרטונים, תמונות ופניות למערכת ynet בנושא השריפה - ניתן לשלוח לאימייל האדום

     

    משפחה אחר משפחה שביתה נחרב בשריפה העמיסה על מכוניתה בשקיות אשפה גדולות ובמזוודות את המעט ששרד. אזרחי שכונות אחרות בעיר מגיעים לסייע, לתרום, לפחות לימים הקרובים. חלקם נוסעים לבתי קרובים, אחרים כבר מצאו דירה פנויה להשכרה זמנית. לאף אחד מהם אין מושג מה צופן השבוע הקרוב, אם יוכלו לשוב לבית שבנו, ומי יישא בנזקים העצומים. 

     

    הנזק האדיר בחיפה כפי שתועד מהרחפן    (צילום: אילן ברששת ועמי אהרונוביץ)

    הנזק האדיר בחיפה כפי שתועד מהרחפן    (צילום: אילן ברששת ועמי אהרונוביץ)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

     (צילום: יואב זיתון) (צילום: יואב זיתון)
    (צילום: יואב זיתון)

    לימור חיון בביתה שעלה באש (צילום: יואב זיתון) (צילום: יואב זיתון)
    לימור חיון בביתה שעלה באש(צילום: יואב זיתון)

     (צילום: יואב זיתון) (צילום: יואב זיתון)
    (צילום: יואב זיתון)

     (צילום: יואב זיתון) (צילום: יואב זיתון)
    (צילום: יואב זיתון)

     (צילום: יואב זיתון) (צילום: יואב זיתון)
    (צילום: יואב זיתון)

     (צילום: יואב זיתון) (צילום: יואב זיתון)
    (צילום: יואב זיתון)

     (צילום: יואב זיתון) (צילום: יואב זיתון)
    (צילום: יואב זיתון)

     (צילום: יואב זיתון) (צילום: יואב זיתון)
    (צילום: יואב זיתון)

     (צילום: יואב זיתון) (צילום: יואב זיתון)
    (צילום: יואב זיתון)

     (צילום: יואב זיתון) (צילום: יואב זיתון)
    (צילום: יואב זיתון)

    בית משפחת חיון. "היה לנו נוף מדהים" (צילום: יואב זיתון) (צילום: יואב זיתון)
    בית משפחת חיון. "היה לנו נוף מדהים"(צילום: יואב זיתון)
     

    משפחת חיון: מתגלגלים מדקה לדקה

    "בשניות התהפכו לי החיים. בית חדש ששיפצנו. שכיית חמדה. הכול הלך", אמרה בדמעות לימור חיון, שוטרת חיפאית שהתגוררה ב-13 השנים האחרונות בבית קרקע נאה, בקצה התחתון שנושק לחורשה בבניין מדורג. "היה לנו נוף מדהים. הכי תופס לי עכשיו את הבטן זה שאנשים שאני לא מכירה, לא יודעת מי הם, מגיעים אליי ומציעים עזרה, מבגדים לילדים ועד דירה שנגור בה בינתיים. זו עוצמה של תמיכה. אנחנו מתגלגלים מדקה לדקה, אפילו לא מיום ליום".

     

    חיון סיפרה בעצב על ארון שבו מאות ספרים שהיא אספה מילדות. כולם עלו בלהבות: "הקירות הפכו לזיכרונות. לא נתתי לילדים הקטנים לראות את הבית במצבו. בעלי במו ידיו הוריד פה לגינה טונות של אבני מדרכת. כל הירוק נמחק. עשינו בגינה הזו ימי עצמאות וארוחות שישי". הקצינה של חיון עוטפת אותה בחיבוק תומך: "המפכ"ל דיבר איתי פעמיים בטלפון עוד ביום הראשון. כולם במשטרה תומכים בי ועוזרים לי, למרות שהם מאוד עסוקים".

     

     (צילום: יואב זיתון) (צילום: יואב זיתון)
    (צילום: יואב זיתון)

     (צילום: יואב זיתון) (צילום: יואב זיתון)
    (צילום: יואב זיתון)

     (צילום: יואב זיתון) (צילום: יואב זיתון)
    (צילום: יואב זיתון)

     (צילום: יואב זיתון) (צילום: יואב זיתון)
    (צילום: יואב זיתון)

     (צילום: יואב זיתון) (צילום: יואב זיתון)
    (צילום: יואב זיתון)

     (צילום: יואב זיתון) (צילום: יואב זיתון)
    (צילום: יואב זיתון)

    בית משפחת אבלס. "לא עיכלנו את מה שקרה" (צילום: יואב זיתון) (צילום: יואב זיתון)
    בית משפחת אבלס. "לא עיכלנו את מה שקרה"(צילום: יואב זיתון)

    משפחת אבלס: השיש נעלם, המרפסת התאדתה

    לא רחוק מבית משפחת חיון החרב, מתגורר ניקולס אבלס, אב צעיר לשני ילדים בני שלוש וחמש, שהיה בבית בזמן שהאש החלה לטפס במהירות ממורד החורשה לחצר ביתו. הוא הספיק לקחת את הכלבה והדרכונים ולהימלט מהמקום. כעת הוא אוסף עם חבריו את המכשירים והפריטים הבודדים שלא ניזוקו לרכב המשפחתי, ומשאיר את הבית המפויח מאחוריו, ופניו לבית קרוביו במרכז הארץ. "הבית כל כך נפגע, שכנראה יצטרכו להרוס אותו. חוץ מכמה בגדים שלבשנו וכמה פריטים מחדר כביסה - הכול נשרף. תמונות של חמותי, תכשיטים, אלבומי תמונות, המחשבים.

     

    "השיש פשוט נעלם מעוצמת האש. המרפסת והטלוויזיות התאדו. כשיצאתי וראיתי את הבית בפעם האחרונה כשהעשן התחיל להיכנס, הייתי בטוח שרק דק המרפסת יישרף, אבל האש כילתה אפילו את הטיח על הקירות. הילדים יודעים שהבית הלך להם, ולאט הם מתרגלים לרעיון. עוד לא עיכלנו את מה שקרה, אנחנו מנסים לשמור על אופטימיות".

     

    בסיור בבית ההרוס נחשפות תמונות עצובות: ילקוטי הילדים הקטנים שרדו כיוון שהיו תלויים על מתלה גבוה, אך הם מכוסי פיח. בחדר הילדים מיטות וארונות הילדים הפכו לערימת פחמים. המשקופים התפוצצו וחשפו את לבנות המבנה כאילו היה שלד ערום שזה עתה נבנה.

     

    משפחת קוטנר: החלום עלה באש

    שכניהם לרחוב, בני משפחת קוטנר, איבדו בשריפה הזו את הגינה שכה אהבו. גם בביתם עוצמת האש ניפצה את החלונות וחדרה פנימה לסלון, המיסה כליל את המזגן והטלוויזיה והרסה כליל את המטבח. שאול, אבי המשפחה, עבר לדירה עם בנותיו ואשתו דפנה בדיוק בתום מלחמת לבנון השנייה לפני עשור: "זה היה בית החלומות שלנו שתמיד רצינו להקים. יש לנו פה הרבה זיכרונות משפחתיים. תמיד חגגנו בגינה. כשראיתי בחדשות את האש עולה לכיוון הבית שלי, הבנתי שיהיה לי עצוב לחזור. נכנסנו לבית הזה כשהיו כאן אזעקות ואש וקטיושות, וככה יצאנו ממנו".

     

    דפנה תיארה בקול רועד את ההכנות המרגשות ליום הולדתה של אמה, שחל אתמול: "הזמנו את כל המשפחה לחגוג בגינת המרפסת שלנו, שנשרפה לגמרי, יום הולדת 80 של אמי, בעוד שבועיים. כבר לא תהיה חגיגה. עצוב לראות ככה את הבית אבל נשקם אותו ונחזור אליו".

    אושרה ורות דואק. "חברים נפלאים סביבנו" (צילום: אביהו שפירא) (צילום: אביהו שפירא)
    אושרה ורות דואק. "חברים נפלאים סביבנו"(צילום: אביהו שפירא)

     (צילום: אביהו שפירא) (צילום: אביהו שפירא)
    (צילום: אביהו שפירא)

    "כל יום אמרתי תודה שאני גרה כאן". בית משפחת דואק (צילום: אביהו שפירא) (צילום: אביהו שפירא)
    "כל יום אמרתי תודה שאני גרה כאן". בית משפחת דואק(צילום: אביהו שפירא)
     

    משפחת דואק: "היה לנו הבית המדהים ביותר בעולם"

    משנת 1983 מתגוררים רות דואק, בתה אושרה ונכדיה, בקומה התחתונה של בית בן שלוש קומות ברחוב אידר בחיפה. הצמחייה העבותה שהקיפה את הבית הפכה אותו לקסום וירוק, אך גם הביאה לאובדנו כאשר התלקחה. זיכרונות ילדות, ספרים, אלבומים, חפצי אמנות, פסנתר שהתעוות לבלי הכר, כלי אוכל. כל אלה אוכלו באש או נרטבו במי הכיבוי. היום עסקו השתיים יחד עם חברות וחברים בניסיונות להציל מעט ממה שנותר, לייבש ספרים ששולי דפיהם מפיוחים, להציל את מה שאסף הסב למה שכינו "המוזיאון".

     

    באחת מהערימות מוצאת אושרה ברכות ליום הולדתה ה-40, את מסמכי המשכנתה על הדירה, את התעודה המעידה שסיימה תואר שני, ואת היומן שכתבה בימיה בתיכון. כל אלה רטובים ומפויחים כליל. 

     

    "היה לי הבית הכי מדהים בעולם. הוא היה בית מיוחד, ומוזר, ומופרע, ויצירתי, עם כוכים ומחילות וסולמות, גלריות ושטויות, נורא לא סטנדרטי. הערכתי את זה כשגרתי פה, וכל יום אמרתי בקול רם, ככה שילדיי ישמעו, שאני מברכת את אלוהים ואת מזלי הטוב שאני גרה כאן ושתודה רבה על כל יום שיש לי כאן. זה לא היה נדל"ני. זה היה שלנו. השקענו פה הון עתק וזמן ויצירתיות, וכל מה שהיה לנו כדי לעשות את הבית הזה שלנו. הוא היה בית שלנו מרמת הקירות", אמרה אושרה.

     

    הילדים, היא אומרת, עדיין בשוק. הם עברו בשלב זה להתגורר בביתו של אביהם, בשכונת רמת ספיר. ביתו של האב נפגע אף הוא, אך ניתן להתגורר בו. "יש להם שם חדר שלהם, עם המיטה שלהם והשמיכה שלהם, ויש להם מקום משלהם, זה מאוד חשוב".

     

    אושרה ואמה ישהו כבר מהלילה בדירה חלופית, שארגנו להם החברים. "אנחנו מוקפים באנשים טובים-טובים, שדאגו לנו מהשנייה הראשונה. אנחנו נמצאים אצל חברים, כל מה שאתם רואים מסביב זה הקהילה. יש מצב שהיום בלילה כבר נישן בדירה שמצאו לנו, ואבזרו לנו אותה עד רמת המיקרוגל והגרביים. כל הכבוד, פשוט יש לנו חברים נפלאים וקהילה מדהימה סביבנו".

     

    למרות הקושי, אושרה מוצאת זמן וחובה להודות גם לכוחות הביטחון שניסו להציל את הבית. "הכבאים והשוטרים פשוט עבדו פה בצורה מדהימה. הבית שלי נשרף עד היסוד, אבל זה לא בגלל שמישהו עשה טעויות או לא התאמץ. הם עשו כל מה שהם יכולים, ומרגישים את זה עכשיו. זה רטוב עד תחתית התחתיות. אני ראיתי אותם כאן נלחמים, וחוזרים כל פעם שאמרו להם שזה בוער מחדש. אין לי מילים להגיד כמה כל הכבוד להם. פשוט מדהים".

    מיטל וזיו אברהם. להתחיל מחדש בגיל 60 (צילום: אביהו שפירא) (צילום: אביהו שפירא)
    מיטל וזיו אברהם. להתחיל מחדש בגיל 60(צילום: אביהו שפירא)

     (צילום: אביהו שפירא) (צילום: אביהו שפירא)
    (צילום: אביהו שפירא)

     (צילום: אביהו שפירא) (צילום: אביהו שפירא)
    (צילום: אביהו שפירא)

     (צילום: אביהו שפירא) (צילום: אביהו שפירא)
    (צילום: אביהו שפירא)

     (צילום: אביהו שפירא) (צילום: אביהו שפירא)
    (צילום: אביהו שפירא)

     (צילום: רחל אברהם) (צילום: רחל אברהם)
    (צילום: רחל אברהם)

     (צילום: רחל אברהם) (צילום: רחל אברהם)
    (צילום: רחל אברהם)

     (צילום: רחל אברהם) (צילום: רחל אברהם)
    (צילום: רחל אברהם)
     

    משפחת אברהם-אלקבץ: "זה כאילו קורה למישהו אחר"

    מיטל אברהם-אלקבץ הגיעה אתמול בצהריים בפעם הראשונה לצפות במה שנותר מבית ילדותה, ברחוב ראול ולנברג בעיר. הוריה מתגוררים בקומת הקרקע של הבניין המדורג המשתפל מהרחוב בשכונת רמת אשכול לכיוון הים. בחצר הבית הענקית עמד עד יום חמישי ג'קוזי על דק מעץ. דק נוסף ומדרגות, עשויים מאדני רכבת, השקיפו על הים. פסלים שאסף אבי המשפחה, זיו אברהם, הקיפו את החצר.

     

    בבוקר נותרו מאדני הרכבת רק שרידים מפוחמים. גוש פיברגלס מעוות עמד במקום הג'קוזי ופסלים מפויחים היו מוטלים על צדם בחצר. היא סבבה בין ההריסות וידה על פיה כמי שאינה מאמינה. "זה כאילו לא באמת. כאילו שזה קורה למישהו אחר", אמרה. "אני כמו בסרט. ראיתי תמונות של זה אבל המציאות גרועה הרבה יותר", אמרה.

     

    כאשר היא נכנסת עם אביה לבית, המראות קשים. התמונות על הקירות, בהן תמונות נערותה, מפויחות והמסגרות מעוותות. כל הזכוכיות מנופצות והרצפה זרועה שברים ורטיבות. מהמזנון נשפכים גביעי זכוכית, לצדם מפיות זהובות ועליהן כיתוב "חג שמח". "התחושות נוראיות. קשות. זה ממש נורא לראות את הבית שתמיד היה בו צחוק ושמחה, במצב כזה. פה חגגנו את החגים, את ימי ההולדת".

     

    זיו אומר כי הגיע לבית לאחר שבנו הזעיק אותו, בגלל שריפה בקצה הוואדי העולה לבית. "הפעלנו פה את הצינורות כדי להרטיב עד כמה שאפשר אבל אתה רואה... בסוף היינו צריכים לעזוב. ברגע האחרון. הכי כואב היה כשהנכדה שאלה אותי, 'סבא, איפה נחגוג עכשיו את החגים'. נכון שזה רק רכוש אבל אלה דברים שאוספים חיים שלמים, ועכשיו, בגיל 60 אני צריך להתחיל כאילו שאני שוב בן 21".

     

    בעלה לשעבר של מיטל, רס"ר אייל אלקבץ, מפקד החפ"ק בשירותי הכיבוי בחיפה. ביום חמישי בבוקר, כשהחלה השריפה, הוא ידע ששתי בנותיו בביתם בכרמליה ודאג שחבר יעבירן למקום מבטחים. "התקשרתי למיטל לעבודה כדי שיתפנו, ושגם ההורים שלה יתפנו, אבל בשלב הזה היא חשבה שאני מגזים.

     

    "לא פשוט להמשיך ולתפקד כאשר אתה מקבל את כל המידע וצריך להפעיל כבאים ולשלוח אותם ואתה יודע בדיוק מי מהיקרים לך נמצא בסכנה. ככה די בהתחלה ידעתי שבני המשפחה שלי מחוץ לטווח הסכנה ויכולתי לתפקד בצורה יותר קלה. כאן אפשר לראות בצורה הברורה ביותר שההוראה להתפנות הייתה נכונה. זה יכול היה לעלות בחיי אדם".


    פורסם לראשונה 26/11/2016 18:31

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אביהו שפירא
    משפחת אברהם בביתה ההרוס
    צילום: אביהו שפירא
    מומלצים