אריק, תקשיב רגע

תראו, יש בעיה. לכולנו (להוציא 30 אחוזים שוליים) יש ביטחון בשלום של שרון. אריק אמר שיעשה שלום – הוא יעשה. יהיה בסדר. נלך על זה. אנחנו נורא רוצים שלום – שלום הוא חלומנו – והברק הזה… הוא פשוט לא זז בנושא, הא? אין ברירה, ננסה את אריק. אולי הוא יצליח להתקדם איתם קצת.
אני משוכנע שאריק יעשה כל שביכולתו כדי לקיים את הבטחתו הגדולה ולהביא את השלום, רק מה, תרשו לי להיעצר שניה על "כל שביכולתו"; בואו נודה, האיש פשוט טירון בהבאת שלומים. זה באמת קצת מפתיע לאדם בגילו, אבל עם כל ניסיונו העצום במקצוע האתוס הציוני, שרון לא הביא אפילו שלום אחד קטן. עזבו שלום, אפילו היי לא שמעו ממנו. אולי הוא ניפנף פעם בידו לשלום לאחד מנכדיו, אבל אף אחד לא מוכן להתחייב. הביא מלחמה, זה כן. ובכישרון. אבל שלום – תחת הסעיף הזה ברזומה שלו כתוב בעיקר "לא היה זמין באותם ימים ולחילופין כאבה לו הבטן".
זה יפה שאנשים, גם בגילו של אריק, עדיין רוצים ומוכנים ללמוד דברים חדשים, להתפתח, לרכוש תחביבים לשעות הפנאי. זה יופי. אריק נכנס לעסקי הבאת השלום? עשר. גם אני שוקל לנסות בניית יאכטות בסימסטר הבא. יהיה מרגש. חוץ מזה, אולי יהיה לנו מזל של מתחילים. אבל רק כיוון שמוסכם עלינו שהאיש קצת ירקרק בתחום הזה – שהוא מסובך כמעט כמו ביקוע האטום וחלוקתו – נדמה לי שאנחנו, מי שכבר התעסקו קצת עם ה"שלום" המפוקפק הזה, צריכים לעזור לאריק במתן טיפים ועצות טובות מנסיוננו העשיר.
כשיעור ראשון, הייתי לוקח את התבטאותו של אריק השבוע, כי לחוסני מובראק אין מה לדאוג, שכן הוא, שרון, במילא לא מתכוון לטלפן אליו אחרי שייבחר. עכשיו תראה, אריק; באופן כללי, כשאתה כבר מחליט לא לטלפן למישהו, זה די מוציא מהעניין את העוקץ אם אתה מודיע לו מראש שאתה לא מתכוון לטלפן אליו, לא? נניח החלטתי לא לטלפן יותר לבליינד-דייט משלשום; זה יהיה די פאדיחה אם אני אטלפן רק כדי להודיע לה שלא אטלפן יותר, לא ככה? אז באופן כללי, אם אתה מתכוון לא לטלפן, אני פשוט לא הייתי מטלפן, ומוותר על האיום המקדים בלא-לטלפן, שרק מוריד מעוצמתו של אקט האי-טילפון עצמו. מתוחכם, הא?
אבל לעצם העניין, שמע, אריק: לא לטלפן – ככה לא עושים שלום. אנחנו מבינים את חוסר הניסיון שלך, ומאיפה לך לדעת דברים כאלה, אז לא נורא: טעית. ובדיוק בשביל זה אנחנו פה. כדי לעזור. כדי לתמוך. תקשיב שניה: כדי להביא שלום – שזו, כזכור, מטרתך – צריך, קודם כל, להשאיר את העיניים על השלום כל הזמן. השלום חמקמק, ואם רק מורידים ממנו עיניים לשניה כדי להוריד כאפה קטנה לאיזה מצרי, היריב עשוי לתפוס אותו ולקלוע אותו לסל שלך! כלל ראשון, אם כן: עיניים על המטרה הסופית, כל הזמן. עזוב אותך מהשטויות בדרך, יהיו הרבה שטויות בדרך, אי-אפשר להתברבר בכל חומוסיה בכל תחנת דלק, אחרת לא נגיע ליעד.
שנית, כדי להשיג שלום יש ליצור סביבה תומכת ונינוחה של אווירת פיוס, ונשיא מצרים תמיד היה חלק משמעותי מאוד בעניין הזה. אז אין ברירה, אתה תצטרך לטלפן אליו די מהר, וכשכבר תטלפן, חשוב לשמור על כמה כללים בסיסיים של מה שקוראים באמריקה "פון מאנרס", שזה נימוסי טלפון, כדי שהשיחה תנעם לשני הצדדים.
ראשית, חשוב מאוד לא ללעוס מסטיק בזמן השיחה. שנית, רצוי תמיד לפתוח במה שבאמריקה מכנים "פלזנטריז" – שזה חילופי נחמדויות ומה-נשמע בסיסיים. זה לא מסובך, ובהחלט יכול ללכת, נניח, באופן הבא:
אריק: "חוסני, כמה טוב לשמוע אותך. שנים, שנים. מה קורה, ידידי ורעי הנכבד בהחלט?"
חוסני: "אלחמד-לילה, שמנדריק. ראש ממשלה עשו ממך, הא? כל הכבוד, כל הכבוד. הגעת רחוק, רחוק. איך הנכדים?"
אריק: "טוב תודה, השבח לאל. לא יודע איך הייתי נבחר בלעדיהם. מה שלום האשה?"
חוסני: "שתהיה לי בריאה, קונה נעליים בניין-ווסט כאילו אין מחר".
יפה. מכאן, קל לעבור לחלק המעשי בשיחה, החלק שלשמו טילפנת. שים לב:
אריק: "שמע, אחי, יש לי אליך בקשה קטנה".
חוסני: "שוט".
אריק: "אתה יודע איך הבטחתי לעם בישראל להביא את השלום, והדרקעס האלה – בטח שמעת עליהם; מאה ימי חסד לא רואים מהם. אז קצת לחוץ לי על השלום, וחשבתי, אם אפשר… אה…"
חוסני: "קדימה, בחורצ'יק, אל תתבייש".
אריק: "תגיד, אתה יכול אולי לסדר לי חדרים בהילטון טאבה? הזמנתי את ערפאת לסבב שיחות בסוף שבוע, אבל במרכזיה שם אומרים שכל החדרים תפוסים שבועיים מראש".
חוסני: "וואללה? הסר דאגה, אחי. עלי".
אריק: "גדול, אחי. תודה לך. עכשיו תגיד, לגמרי בינינו: איך הארוחת בוקר שלהם?"
חוסני: "קונטיננטלית. זבל".
אריק: "תגיד, יש בסביבה איזה חומוסיה הגיונית?"
ומכאן אתם מפליגים לכם בנינוחות גדולה, שלובי זרוע, לעבר האופק המזרח-תיכוני החדש, שרק עולה ועולה, מזריחת החומוס ועד שקיעתו.


רענן שקד הוא עורך התרבות של ynet. דעותיהם של עורכי ynet הן אישיות ואינן משקפות עמדה של המערכת