מרגע שפרסם את הציוץ מהמכשיר הקרוב אליו, לא היה איש חדשות, תכנית או ברייקינד ניוז שלא עסקו בזה. איך הוא הגיע לזה, מה הניע אותו לצייץ את זה, האם יש סיבה לחשוד בזיופי קולות ומה זה אומר שמי שניצח טוען שבבחירות הייתה רמאות. יום שלם של חדשות, כולן סביב ציוץ טוויטר נטול סימוכין ומלא סיבוכים.

לא מדובר כבר בתופעה חדשה. התקשורת פוזלת לרשתות החברתיות והופכת כל הערה שיוצאת משם, לעניין ולדיון, לבעד ולנגד.

בימים אלו בהם הפוסט אמת הוא המסלול שאנחנו נוסעים עליו ולאף אחד אין עניין להתעמק כשהכל כל כך זמין ולעוס, יש מי שמנסה להסביר את ההבדל בין שקר בולשיט. שקר הוא ההפך מן האמת, טוענים, ובולשיט, על פי ההגדרה המילונית, טיפשי במקרה הטוב ומונע מניסיון להונות דרך 'שטויות'.

פרופ' יאיר עמיחי המבורגר, ראש המרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט במרכז הבינתחומי הרצליה, יודע להבחין בתהליך שעובר על התקשורת ועלינו גם בישראל וגם כאן בארה"ב.

"מה שקרה בתהליך הבחירות בארה"ב היה במידה רבה מתוך ההבנה של טראמפ את החוקים החדשים. הוא השכיל להשתמש בעולם האינטרנטי ויצר בועה אינטרנטית לתומכיו או כאלו שהיו שותים לכמה מדעותיו. ברגע שהם נכנסו לבועה קל היה לנתב את זה משם ברגע שאנשים ניזונים מהבועה והחברה האינטרנטית שיצרו להם, כל העיתונאים הפכו להיות לא רלוונטים. גם קלינטון יצרה בועה. בעידן הרשתות אתה חי בבועה, היום כולם חיים בבועה".

בעידן שבו אתה ניזון מאינפורמציה שיוצאת מתוך הבועה או מפיהם של אלו שאתה מאמין ששותפים לדרך שלך, אין צורך ביותר מדי סימוכין. "ברגע שאת מזדהה עם אידיאולוגיה מסוימת, את נכנסת לבועה שהיא למעשה הקבוצה של מי ששותף לאמונותייך ושם את מקבלת חיזוקים חיוביים, אנשים שמחזקים את הזהות שלך שעד היום הייתה אולי דחויה ופתאום את מקבלת חיזוק".

האפשרות להשפיע על אנשים שבחרו 'צד' הולכת וקטנה ככל שהרשתות החברתיות זמינות ופעילות כל כך. "אין יותר מרחב אישי. הבועה הזו נותנת לך חממה ומצב שבו את כל הזמן הולכת ומקצינה. את לא פוגשת את שאר העולם. אנחנו רואים את זה גם בטרור בארץ. אין מפגע קלאסי או קשר בין רשת ארגונים מסודרת. יש אנשים שאינטרנט היה עבורם בית והפכו לפצצות זמן מתקתקות וזה כוחן של הרשתות החברתיות".

מה שהפרופסור הישראלי מתאר הוא תופעה שמזכירה לנו ימים אחרים. מזכירה לנו שגם לפני עידן האינטרנט, ברגע שהשיח עבר לרגש, או הציע אשמים ופתרונות מהירים, קל להשפיע על דעת הקהל. היום, הדרך לשם פשוט מהירה יותר. "ברגע שהקבוצה הופכת לחלק מהחיים שלך, היא מתחזקת ואתה עובר תהליכים פסיכולוגים", הוא מסביר. "אנשים רוצים להיות שייכים וכדי להיות בולט בבועה, אתה חייב להיות יותר קיצוני מהממוצע. זה תהליך של הקצנה. ראינו לא מעט תופעות בבחירות. חייבים להבין", מדגיש עמיחי-המבורגר, "שמציאות אוביקטיבית לא משחקת שום תפקיד וזה רלוונטי גם למה שקרה במחנה של קלינטון. רוב הבוחרים שבחרו בטראמפ בחרו בו אולי כי הם לא ראו את עצמם חלק מהבועה של קלינטון,.

נראה שמערכת הבחירות האחרונה הובילה אותנו להבנה של החוקים החדשים שמסביבנו. "אנחנו בעולם פוליטי בו הדבר היחיד שהיה חשוב הוא לזכות בכוח ועושים מה שצריך בשביל זה. קל לפזר הבטחות. טראמפ הוא דוגמא מצוינת לזה. הבטחות והפחדות, ומלא בסטירות פנימיות. לא יודעים מי הוא באמת".

פרופ' עמיחי-המבורגר מתאר את התהליך הפסיכולוגי שהוביל אותנו לשינויים שאנחנו מרגישים מסביבנו היום, בעיקר כאן, בארה"ב. "יש צורך במנהיגות שהוא לא רציונלי. יש לנו צורך בדמות אב, מנהיג ממלא חלל שלתוכו נכנסות דמויות מניפולטיביות. אנחנו לא מבינים שככל שהמצב מסובך, יותר אנשים כמהים לתשובות פשוטות יותר. אנחנו רואים את זה גם בבחירות בישראל אנשים רוצים סיסמא זולה. באופן תת הכרתי הוא שיחק לתפקיד השליפות הטוטאליות שמצאו את דרכן לליבם של בוחרים. קאובוי שעושה את המצב המסובך להיראות פשוט. הוא יהרוג את כל הרעים ואנשים רוצים להאנמין בסיפורי אגדה ויש לנו מנהיג".

התמונה שהוא משרטט פסימית למדי. "צריך להבין שמי שמשחק במגרש הרשתות החברתיות מניע דרך מילים שיוצרות פחד וזעם, הן המפעילות, יש אנשים שעובדים עם זה ופוליטקאים זורקים מילה ואפילו אם יבקשו אחרי זה יביעו צער, יבקשו סליחה, המילה כבר עשתה את העבודה", הוא טוען. "טראמפ נראה שלא תמיד טעה בכוונה. לא כל מה שזכה בביקורת של ניו יורק טיימס השפיע על ציבור הבוחרים שלו, ואם השפיע, זה היה לטובתו. חשוב להבין שבכל הנוגע למניפולציות פוליטיות שאם יש קמפיין נגד המועמד זה משחק לידיו. לא היו הרבה עיתונאים שאמרו על טראמפ משהו טוב וזה שירת אותו כי זה נראה היה אובר קילינג, אנדר דוג. בשלב הזה", הוא מסביר, "הם הפכו להיות לא רלוונטים כי הם יצרו בונקר אינטרנטי".

וכך, נראה, הגענו לשיאו של עידן, או לתחילתו. עידן שבו מילה יכולה להפוך לעובדה ותקשורת ללא רלוונטית. "התקשורת מפספסת. היא הפכה בעצמה לאלימה והיא לא מבינה שקשה לה להתחרות ברשת החברתית. תקשורת חייבת לתת יותר עומק וניתוחים באופן כמה שיותר רחב. כשהיא מנסה להתחרות באינטרנט בזמינות והמהירות היא חונקת את עצמה וזה לא נכון ולא חכם. הם חייבים להציע אלטרנטיבה. ברגע שגופי תקשורת גדולים מפרסמים ציוצים, הם מנסים לרכוש את זנב הרייטינג והם ממליכים את האינטרנט. הם מפרסמים אמירות מופרכות ככל שיהיו רק כדי להיות במקום הנכון כשלמעשה, הם חייבים ליצור ספקטרום של עומק אחר, אחרת הם בעצמם ממליכים את האינטרנט".

מאז ומתמיד התקשורת היא זו שנחשבה לשומרת הדמוקרטיה וחושפת המציאות. בימינו, רבים יבחרו את חומר הקריאה או ערוץ החדשות בהתאם לדעות שהם יודעים שיושמעו שם. "בעידן שבו רבים בוחרים צד וגם עיתונאים רבים בוחרים צד באופן מוחלט", מוסיף ומסכם פרופ' יאיר עמיחי- המבורגר, "התקשורת תהפוך במידה רבה חסרת ערך והאמת תלך לאיבוד".