ברוכה הבאה, שעריים
אחרי פתיחת עונה איומה, ניר קלינגר (שבינתיים עזב) שינה את המערך, אופיר חיים שדרג אותו – והעולה החדשה ללאומית מתחילה לממש את הפוטנציאל
מכבי שעריים פתחה את העונה עם שלוש תוצאות מרשימות בגביע הטוטו: ניצחונות יפים על שתי הירושלמיות (הפועל וקטמון) ותיקו בחוץ נגד הפועל ראשל"צ, שהתווספו למשחקי הכנה מוצלחים. בשלושת המחזורים הראשונים רשמה שעריים פעמיים תיקו (נגד בית"ר/ת"א רמלה ורמת־השרון) ולאחר מכן הפסד 2:1 לנתניה. על פניו תוצאות סבירות ואפילו מעודדות. אלא שאחרי הפיק המוקדם הגיעה ההידרדרות. בשמונה המחזורים שלאחר מכן השיגה שעריים שתי תוצאות תיקו בלבד, ובשאר הפסידה, עם יחס השערים עגום – 14:3.
הקבוצה הגיע לשפל המדרגה. הסגל הנוצץ כביכול פישל ומה שהלך במשחקי ההכנה לא עבד בדבר האמיתי. לדעתי הכישלון נבע לאו דווקא מסיבות מקצועיות. ירון הוכנבוים, אלי מחפוד, וניר קלינגר, שאימנו במהלך הרצף השלילי הזה, הם מאמנים מצוינים. הקריסה הייתה בעיקר מנטלית.
קלינגר, שהוזז על ידי הבעלים אלדד פרי לעמדת המאמן מעמדת המנג'ר לאחר כישלונו היחסי של מחפוד בתפקיד, החליט לשנות את השיטה. במשך כל העונה, עד הניצחון הראשון על הפועל ירושלים במחזור ה־12, הקבוצה פתחה במערך 4-3-2-1. בהגנה פתחו עודד גביש וטומיסלאב פיוביץ' עד להגעתו של בלם הרכש נדב מוניס, ובעמדת המגנים פתחו דודו טוויטו ומאור ג'רסי הצעירים.
בקישור האחורי פתח בקביעות יוריצה גרגץ הקרואטי, כאשר לצדו שיחקו שני קשרים 50-50 בדמותם של בן בוטבול ואיילון אלימלך (כאשר אילן רנקביץ' משמש כגיבוי). בהתקפה פתחו שני שחקני כנף, כשעבור אחד מהם העמדה המקורית היא חלוץ 9 (גיל יצחק) והשני שחקן קו קלאסי (אייל דנין/ערן ביטון). בהתקפה פתח בדרך כלל צ'אם ממאדו כחלוץ 9, אשר שינה עמדות במהלך המשחק עם יצחק. במערך הזה היו לשעריים מספר בעיות:
1.איטיות הבלמים: הן גביש והן פיוביץ' אינם בלמים מהירים, שלא הצליחו להתמודד עם חלוצים זריזים ונמוכי קומה, כפי שהליגה הלאומית מטפחת במהלך השנים האחרונות (ג'ורדן פושה, יובל שוואט ודומיהם).
2. מגינים בעלי אורינטציה מוגבלת לצד אחד: דודי טוויטו, המגן השמאלי הצעיר, מתקשה בשיטה של ארבעה שחקני הגנה, כיוון שעיקר כישרונו בא לידי ביטוי בחלק הקדמי, בו הוא יכול לשמש כשחקן קו בשיטה של חמישה בלמים בלי לדאוג לצד ההגנתי בו הוא לוקה בחסר, ומתקשה נגד שחקנים טכניים. מאור ג'רסי הוא מגן נהדר מבחינה הגנתית, מתמחה בסגירות שחקן הקו שמולו ולא מתבייש לתקל ולשחק אגרסיבי. אך כשהוא משחק, האגף הימני נסגר בקלות בהתקפה, ועושה רושם שבעתיד הוא יצטרך לעבוד קשה על הגבהות מהאגף ועל היכולת לזהות מתי לעלות להתקפה ומתי לא.
3. פציעות והיעדר עקביות בחלק הקדמי: שעריים בנתה את העונה הזו על החלק הקדמי שלה - גיל יצחק ( הפציץ בליגה א' והיה מצוין גם בליגת העל בזמנו בבני־יהודה), צ'אם ממאדו (כבש עשרות שערים ברעננה, בליגת על ובעיקר בלאומית) ושי רביבו (המוכשר). אלא שבהפסד 2:0 לקטמון במחזור החמישי, ולאחר שהראו ניצוצות בארבעת המחזורים הקודמים, הם נפצעו.
השלישייה שקלינגר בנה עליה התפרקה לו ברגע. לפתע לא היה מי שיחלק כדורים לחלוצים. כך נוצר מצב שבו שעריים כובשת שלושה שערים בלבד בשמונה מחזורים, כאשר שניים מהם נגד עפולה בעלת ההגנה החלשה בליגה. עם תחילת הסיבוב השני ממאדו חזר, רביבו עדיין מושבת.
נגד הפועל ירושלים, במחזור ה־12, הגיע השינוי במערך – קלינגר הבין שמערך של 5-3-2 ימקסם את יכולות הסגל שלו. במערך כזה לבלמים יש יותר מרווח לטעויות, שכן הם שלושה ותמיד יהיו ביתרון מספרי נגד חלוצי השפיץ של היריבה. כך הוא הרשה לעצמו לפתוח עם עודד גביש, נדב מוניס ויוגב בן סימון, שהוסב לעמדת הבלם השלישי. האחרונים נחשבים שחקנים מהירים יחסית לגביש ולפאיוביץ', ולכן קלינגר החליט לוותר על פאיוביץ ולהעלות את בן סימון, כך שיישאר עם שני בלמים מהירים לעומת בלם אחד איטי, אך מצד שני מצטיין במשחק הגובה.
טוויטו חורש את האגף השמאלי ומביא לידי ביטוי את היכולות ההתקפיות הנהדרות שלו הכוללות דריבל, קרוסים מדויקים וכושר גופני מצוין המאפשר לו לתרום להתקפה במידה ניכרת, ומצד שני לסגור את שחקני היריבה על האגף שלו. בצד השני קלינגר הבין שמאור ג'רסי לא מתאים לשיטה בגלל הבוסריות שלו בחלק ההתקפי, ולכן הנחית בשעריים את אברהם צ'קול, שארסנל התכונות שלו דומה במידה רבה לתכונותיו של טוויטו באגף השמאלי. כך קלינגר יצב את ההגנה שספגה כמעט שני שערים למשחק.
מאז אותו שינוי ספגה שעריים רק שער אחד, נגד הרצליה. בארבעה משחקים קלינגר שיחק עם שלושה קשרים, ובחוד קיבל את ממאדו חזרה ושיחק איתו ועם גיל יצחק כצמד חלוצים, שמצד אחד עקצו במתפרצות עם המהירות ומצד שני יודעים לשחק עם הגב להגנה, להחזיק כדור, לתת זמן להגנה להתארגן וכך לייצב את המשחק בעת שהיריבה לוחצת. שעריים השיגה 4 מ־6 תחת הדרכתו של קלינגר במערך של שלושה הבלמים.
לאחר שקלינגר עזב להפועל חיפה הגיע אופיר חיים ושידרג את השיטה מבחינה טקטית, בעיקר בחוליית הקישור: מקשר אחורי אחד ושני קשרי אמצע, לשני קשרים אחוריים ושחקן אחד המשמש כפליי־מייקר וקרוב לצמד החלוצים. כך שעריים השיגה שוב 4 נקודות נגד שתי קבוצות עדיפות עליה, מכבי הרצליה ובני לוד
המכנה המשותף בשני המשחקים האחרונים הוא השינוי הטקטי של חיים, שהחליט להציב את איילון אלימלך בעמדת עושה המשחק ולבסס את הקבוצה עליו כתחליף לשי רביבו. המאמן דורש ממנו לקבל כדור ואוטומטית להרים ראש ולחפש את יצחק וממאדו בחלק הקדמי. כשהם מבחינים בכך שאלימלך מקבל כדור הם פוצחים בספרינט אל שטח פנוי או מתמקמים להרמה לנגיחה ברחבה.
אלימלך הוא המלך
אלימלך (22) גדל במחלקת הנוער של הפועל חדרה, ובשלוש עונותיו בבוגרים כבש 11 שערים בליגה א' צפון, כולל 9 אשתקד בעונת הפריצה שלו. חיים הבחין במהלך האימונים בכישורים שלו, שהם נגיעה רכה ומלוטשת בכדור, ראיית משחק קלאסית, ודריבל נהדר בעיקר כשמדובר על שטחים קטנים. המאמן הבין שמערך הקשרים הקלאסי עם בן בוטבול, אילן רנקביץ', ויוריצה גרגץ הוא אגרסיבי ולא יצירתי מספיק בשביל לפטם את יצחק ואת ממאדו בכדורים לגולים. לכן הוא לקח הימור ושם את כל הז'יטונים על אלימלך הצעיר. נגד הרצליה ראו ניצוצות. הוא לקח מנהיגות והשתלט על משחק ההתקפה של שעריים, ונגד לוד כבר היה המאסטרו במגרש, כבש שני שערים והיה הבורג המרכזי בשניים נוספים. צפו לגדולות מהילד.
והיו עוד כמה שינויים שתרמו לשינוי: רן ברקוביץ' ואילן רנקביץ', מהברגים החשובים של שעריים בעלייה ללאומית, החלו לקבל אשראי בהרכב. יצחק כמעט לא מוחלף, והוא נותן לגיטימציה להחלטה הזו עם שלושה שערים במחזורים האחרונים, שבכולם שעריים ניצחה ( מלבד נגד הרצליה). מתן עמבר קיבל את אפודת השוער הראשון במטרה לזעזע מעט את ההגנה, ולא בגלל שבן רהב היה רע.
ההתבססות על שחקנים שהעלו את הקבוצה מליגה א' (יצחק, ברקוביץ' ורנקביץ) או על שחקנים שבאו מליגה א' (אלימלך) בשילוב האשראי לצעירים (עמבר, טוויטו, צ'קול ומוניס) הכניסו רוח חדשה לקבוצה. סוף סוף יש הרכב מגובש שרץ יפה. אל תופתעו אם המועדון הזה ימשיך בנסיקה שלו.
לפנייה לכתב/ת 
