באוסקר הם כבר היו: מבט לקולנוע הפלסטיני

הקולנוע הפלסטיני צועד קדימה, סיפק כבר מועמדויות לפרסים בפסטיבלים נחשבים ואפילו נסע להתמודד על פסלון בתחרות היוקרתית מכולן - האוסקר. אז הנה כמה דברים שלא ידעתם על תעשיית הקולנוע הפלסטינית.

מספר בתי הקולנוע בגדה המערבית זעום ביחס לישראל. גם במזרח ירושלים המצב אינו שונה, ופועל בה בית קולנוע אחד בלבד – "אל-קודס" שמו. מדובר בבית קולנוע היסטורי ופופולרי שפעל שנים רבות ברחוב א-זהרה בעיר ונסגר בשנת 1988, זמן קצר אחרי פרוץ האינתיפאדה הראשונה. מאז הוא נותר נטוש. לפני זמן לא רב החליטה קבוצת יזמים להשיבו לחיים ולפתוח בו גם מרכז תרבות, והוא החיה את כל סביבתו.

אחת לשנה מתקיים ברמאללה פסטיבל קולנוע בינלאומי בשם "ימי הקולנוע". בפסטיבל מוצגים עשרות סרטים מתוצרת פלסטינית ובינלאומית. מארגניו מעדיפים דרך קבע סרטים העוסקים בצורה זו אחרת בסוגיה הפלסטינית ובסכסוך עם ישראל.

קומדיה נגד ישראל. "18 המבוקשות"

בעוד בגדה יש כמה בתי קולנוע, ברצועת עזה אין ולו קולנוע אחד. הקולנוע האחרון ברצועה נסגר עם פרוץ האינתיפאדה השנייה ומאז נשמעו לעיתים קולות שלפיהם עומד להיפתח בית קולנוע שיעמוד במגבלות שמציב חמאס, אבל זה לא קרה עדיין. בינתיים התקיים ברצועה פסטיבל בינלאומי לסרטי תעודה, והוא נערך בלב ההריסות של שכונת סג'אעייה, שנפגעה במבצע צוק איתן. המראה שסיפקה הפסטיבל היה סוריאליסטי: שטיח אדום נפרש על חורבות השכונה ומסך נתלה באוויר מעל מבנה הרוס.

בשנה שעברה התחרה בטקס האוסקר סרט פלסטיני בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר, "18 המבוקשות" שמו. יוצריו טוענים כי הוא מבוסס על סיפור אמיתי. לפי הסרט בתחילת האינתיפאדה הראשונה קנו תושבי העיירה בית סאחור שליד בית לחם 18 פרות מקיבוץ ישראלי, ומטרתם הייתה להקים מחלבה קטנה כדי להפסיק להיות תלויים במוצרים ישראליים. צה"ל פשט על הכפר בתגובה ודרש להחרים את הפרות מחשש למרי אזרחי. משם - כך לפחות בסרט - מתחיל מרדף קומי של חתול ועכבר: הפלסטינים מסתירים את הפרות במקומות שונים, וצה"ל מנסה להתחקות אחר עקבותיהן.