חכמים על שוטה ארבלדזה / טור
כשהמאמן הגיאורגי המושמץ של מכבי ת"א היה על הגריל הופנו לעברו שאלות קשות, כי זה היה קל. אבל ג'ורדי קרויף? לו מותר להחליט שהוא מתייחס במסיבת העיתונאים רק למשחק הלא מעניין מול בני לוד בגביע, בלי להתעמת עם הסוגיות הבוערות. שחר אמאנו חושב שהסגידה העיוורת להולנדי חייבת להיפסק, ויפה שעה אחת קודם
הסגידה של התקשורת המקומית לג'ורדי קרויף הגיעה בשבוע שעבר לשיא הגיחוך. המנהל המקצועי של מכבי תל אביב אמר שלא יתייחס למה שקורה במועדון (ומהבחינה הזאת שם פס על האוהדים) אחרי פיטורי שוטה ארבלדזה - ויענה רק על שאלות בנושא משחק הגביע מול בני לוד.
אחד מהאחים דה בור בדרך לישראל?
העיתונאים, אלה שיודעים להביא ציטוטים עלומי שם נגדו משחקנים פחדנים, קפאו במקומם. במקום לקום ולהגיד שהם לא מסקרים את מסיבת העיתונאים בצורה כזאת, הם נשארו שם ושאלו שאלות על הסכנות הצפויות מהשחקנים של אבו סובחי. נו ברור, יותר קל לעמוד מול ארבלדזה שגם ככה היה על הגריל ולשאול כל שבוע אם הוא מתכוון להתפטר. אבל מול קרויף? שתיקת הכבשים.
בשנה האחרונה הראש של קרויף לא במכבי תל אביב. האיש שיכול לעשות כל מה שהוא רוצה עם הכסף של מיץ' גולדהאר ויצא למסע קניות ביזארי, עסוק יותר בהנצחת מורשתו של אביו ובקידום המוצרים על שמו. מי שאמור היה לבסס את השליטה הבלעדית של הצהובים בכדורגל הישראלי ולהפוך אותה לגרסה המקומית של באיירן מינכן, לא הצליח להשאיר על הקווים את המאמנים שלו.
הזכייה באליפויות, שהיום כולם מבינים שלא היו מגיעות בלי ערן זהבי, גרמו לסגידה עיוורת להולנדי ולהבנה לפיה הוא הדבר שנחוץ לכדורגל הישראלי. בתווך, קשה היה להתעלם מזרים שהפכו לפלופים מטורפים ומסכומי עתק ששולמו לשחקנים שלא שווים את הכסף ששולם עליהם.
בלעדיו מכבי לא הייתה זוכה באליפויות. ערן זהבי(צילום: עוז מועלם)
כל מי שיצא נגד קרויף קיבל בתגובה רשימה של תארים שהושגו בתקופתו. נכון, האיש החזיר את מכבי תל אביב מהמתים, הביא אותה לליגת האלופות (לקמפיין מביך במיוחד שבו כבשה שער אחד מפנדל אחרי התחזות מכוערת) וגם החזיר את המועדון הצהוב למסלול - אבל השנה האחרונה מוכיחה שהוא לא הניח שום תשתית, חי מעונה לעונה כל עוד ערן זהבי היה שם ולא יודע ממש איך להתמודד עם משברים. את הכסף שקיבל מזהבי הוא בזבז על שחקני סרק כמו וידאר קיארטנסון, גיבוי לארבלדזה הוא לא ממש נתן עד ש"אילצו אותו" לפטר את הגיאורגי, וגם את הכדורגל הישראלי הוא לא ממש סופר.
מביך לראות כיצד הביקורת על ארבלדזה הרקיעה שחקים, בעוד הבוס שלו חמק מכל אשמה. כשכבר נאמר עליו משהו זה היה בקול רפה ובעילום שם. ואז, כשנקרתה ההזדמנות להעמיד אותו במקום, קפאו כל המבקרים על כיסאותיהם, ראו איך קרויף מגחך עליהם מעל הבמה ושוב מוכיח שהצליח לאלף אותם, בזמן שיש הרבה מה לשאול אותו על חצי השנה האחרונה. ועם כאלה סוגדים, מה הפלא שקרויף יכול להמשיך להאכיל את כולם לוקשים ולשתול ספינים בדרך לעוד מסיבת עיתונאים לקידום מכירת הספר שלו?
לפנייה לכתב/ת 
ג'ורדי קרויף
צילום: עוז מועלם
מומלצים
