שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    הקרמבו כבש את הרחוב הפלסטיני
    יש לו מקום של כבוד בפנתיאון הקולינרי הישראלי, אבל גם ברשות הפלסטינית הקרמבו נהיה חלק בלתי נפרד מהנוף החורפי. הצצה למפעל בשכם שמייצר 80 אלף קרמבואים ביום - ומבחן טעימה שמגלה שההבדל הגדול הוא בכלל במחיר

      

    הקרמבו הפלסטיני    (עריכה:עמית גלז)

    הקרמבו הפלסטיני    (עריכה:עמית גלז)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    כל ישראלי מכיר את הסימן האולטימטיבי לבוא החורף - קופסאות הקרמבו שמופיעות על מדפי הסופר מדי שנה לזמן מוגבל. אבל מסתבר שלא רק בישראל מתייחסים לקצף הביצים המצופה שוקולד כאל הממתק החורפי המושלם - גם ברשות הפלסטינית מחליף הקרמבו את הגלידה בעונה הקרה, והתחרות על ליבו של הצרכן גדולה מאוד.

     

    שישה מפעלים פלסטיניים מייצרים קרמבו, הגדול שבהם הוא "אל-ארז" בשכם - מפעל גדול ומודרני המשתרע על פני חמש קומות בבניין חדש באזור התעשייה של העיר ומעסיק 200 עובדים. פס הייצור מתקתק כמו שעון, המכונות מנפיקות עוד ועוד קרמבו ועובדי המפעל, עטופים בחלוקים וכיסויי ראש לשמירה על סטריליות, עמלים על אריזתו. "כדי לענות על הביקוש אנחנו מייצרים כל יום 4,000 קופסאות, שבכל אחת מהן 20 יחידות", מספר המנכ"ל זאהי ענבתאווי. מרבית התוצרת מגיעה לשוק המקומי, וחלקה הולכת לייצוא לארה"ב.

     (צילום: עמית שאבי ) (צילום: עמית שאבי )
    (צילום: עמית שאבי )

     (צילום: עמית שאבי ) (צילום: עמית שאבי )
    (צילום: עמית שאבי )

     

    אז איך אומרים קרמבו בשכם וברמאללה? "ראס אל-עבד" (ראש של עבד, ובמשתמע - ראש של אדם שחור). "נכון שיש משהו גזעני בשם הזה", מסביר ענבתאווי בחיוך מתנצל. "במדינות המערב קראו לזה פעם 'נשיקה כושית', וזה השתרש גם אצלנו. אבל גם אם נשנה את השם זה לא יעזור - הציבור כבר רגיל לקרוא לו ככה". גם בישראל נמכר בעבר הממתק המצופה תחת השמות "כושי" ו"כושי-בו", אולם עם הזמן השמות הלא תקינים פוליטית יצאו משימוש ופינו את מקומם לקרמבו המוכר.

     

    ה"ראס אל-עבד" של מפעל אל־ארז, המשווק תחת השם "דחבור" שפירושו גוץ, נמוך ושמנמן, חולש על כמעט חצי מהשוק הפלסטיני, שכולל גם את הקרמבו שמיוצר על ידי החברות הישראליות הגדולות. הטעמים, כמו בישראל, הם וניל ומוקה. לדברי ענבתאווי, "הווניל מנצח בגדול. הוא הרבה יותר פופולרי ממוקה".

     

    ואיך הטעם? מבחן טעימה מהיר הוכיח: "ה'ראס אל-עבד' טעים מאוד, נימוח, בעל מרקם שמעיד על טריות, והעוגיה למטה רכה ומעודנת. קשה מאוד להבדיל בטעימה עיוורת בין הקרמבו הישראלי למקבילו
    הפלסטיני. ההבדל הבולט היחיד הוא המחיר: זול משמעותית מישראל. "קרטון של 20 יחידות קרמבו נמכר לצרכן ב-10 שקלים", אומר ענבתאווי, "אולי זו הסיבה שלא נותנים לי בינתיים לייצא גם לשוק הישראלי".

     

    חומרי הגלם להכנת הקרמבו הפלסטיני מגיעים מכל העולם: אבקת החלב מפולין, חומרי הטעם מצרפת, השוקולד מבלגיה והביסקוויט בתחתית מישראל. החומרים עושים את דרכם לנמל אשדוד ומשם מגיעים במשאיות לשערי המפעל. "זה קרמבו בינלאומי", מסכם ענבתאווי. "בדיוק כמו שצריך להיות".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים