שתף קטע נבחר

"אם במכבי הבעלים נאבקים, זה לא בריא"

כבר חמש שנים שטל בורשטיין לא על המגרשים. הוא רצה להתנתק, רק לאחרונה חזר לצפות במשחקים, ויש לו הרבה מה לומר: "הליגה לא כל כך מעניינת, הזהות אבדה. יש פה מאמנים שלא מאמינים בשחקן הישראלי"

לספורטאים גדולים יש רגעים שמתמצתים קריירה. גם לטל בורשטיין יש כזה: גמר הסופרליג בפריז, 2001. ילד בן 21, ישראלי, עולה בחמישייה של מכבי ת"א מול פנאתינייקוס ובאמצע הריצה הגדולה עולה להטבעה היסטרית ומשחרר צעקה שתיכנס לפנתיאון.

 

"אני מרשה לך לכתוב שזה הרגע הגדול בקריירה שלי", הוא אומר כעת בגיל 37, חמש שנים אחרי שפרש. "זו הייתה ההצהרה שלי, להגיד שאני כאן".

אבל בזמן שהדאנק ההוא מסמל את הקריירה של בורשטיין, ספק אם יש דיסוננס עמוק יותר בין הרגע לבין אישיות של שחקן. זה שהתדמית הציבורית שלו הייתה שונה לחלוטין, ללא שואו וצעקות.

 

 

הוא עצמו אפילו לא מגדיר את עצמו ככוכב, על אף שהיה הישראלי המצליח והדומיננטי בעשור הקודם. הוא מגדיר עצמו כ"ווינר": "קראו לי אפור כי אולי לא הייתי כוכב, לא חיפשתי את הנקודות, אבל תמיד הייתי בסביבה מנצחת. בוא נגיד שלא היה שחקן בארץ שלא הייתי מנצח באחד על אחד, שלא שמרתי טוב ממנו, מסרתי טוב ממנו וגם הייתי אתלט טוב יותר".

 

אבל היית משעמם בראיונות.

"כן, עד היום... לא חיפשתי את הכותרות, לא אהבתי ראיונות. יש לי עקרונות ואידיאלים לא נכונים למישהו בעולם הזה".

 

ניתוק מהענף

וזה העניין. בורשטיין כבר לא בעולם הזה. אחרי קריירה מצליחה וקצרה הוא פרש ב-2012 בגיל 32 לאחר פציעה קשה במפרק הירך. הילד, שאכל ושתה כדורסל והפך לסנסציה כבר בגיל 17, ממעט כיום להתעניין בעולם שהשאיר מאחור, ועוסק פה ושם בנדל"ן. "רק לאחרונה חזרתי לראות כדורסל", הוא אומר. "לא יודע למה. אולי אני מבואס שאני לא שם, אולי לא התחברתי. רציתי להתנתק".

 

היה לך משבר?

"אני כנראה עדיין באמצע המשבר. כשפרשתי היו לי חודשיים מאוד קשים, פתאום להיות הרבה בבית עם הילדים. הרופא אמר לי שאם אני רוצה לא להחליף ירך עד גיל 40, שאפסיק. זו הייתה בומבה".

אז אתה אפילו לא צופה בכדורסל?

"קצת מכבי ביורוליג, אבל בקושי ליגה ישראלית. היא לא כל כך מעניינת. הזהות שם אבדה, אי אפשר להתחבר. גם כשהעברתי אימונים אישיים לשחקנים בלאומית והייתי חייב לראות משחקים, ראיתי 'שכונה' שאין דברים כאלה. כדורסל שמקדש אינדיבידואליזם, של זרים. כולם בתחרות סטטיסטיקה".

 

צופה בהם מדי פעם ביורוליג (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
צופה בהם מדי פעם ביורוליג(צילום: ראובן שוורץ)

 

אז לא תחזור?

"מדגדג לי. אני בודק ברצינות אפשרות לחזור דרך קבוצות נוער. מהליגה הראשונה אני מנסה להתחמק. אני לא טוב בפוליטיקה ולא אוהב את הביצה הזו. החלום שלי הוא לבנות מחלקת נוער עם האידיאלים שלי, אבל זה בטח לא יקרה. יותר מדי עסקנים. לא רוצה להיכנס למיטה הזו".

 

"מה זה מכביסט?"

יש מיטה חולה נוספת אליה בורשטיין לא ממש רוצה להכניס את ראשו, אבל לא באמת יכול להתנתק. המיטה של מכבי ת"א. בורשטיין טוען: "הבעיה שם היא קודם כל בכימיה בין השחקנים. חסרים שחקנים עם הבנת משחק. הבחירה של החומר האנושי הייתה שגויה".

נדמה שזה עמוק יותר מאשר רק שחקנים.

"אם מה שכתוב נכון, ובאמת הבעלים נאבקים אחד בשני וכל אחד דוחף את השחקן שלו – זה מצב לא בריא. בתקופתי זה לא היה ככה. הדבר הזה חייב להיפסק. לתת לוויצ'יץ' או למאמן לקבל את ההחלטות, מישהו מקצועי עם מנדט".

 

בורשטיין בימיו כשחקן  (צילום: AFP) (צילום: AFP)
בורשטיין בימיו כשחקן (צילום: AFP)

 

ניקולה הוא זה שסופג את רוב האש.

"הוא סופג המון אש, ואני לא בטוח שבצדק. אם הוא קיבל את ההחלטות והקבוצה נראית כך, זו האחריות שלו. אבל אם הוא משמש כיועץ שאומר א' ועושים ד' – אז זה לא משנה. אני מרגיש רע עבורו".

 

מה השתבש בדבר העצום הזה שנקרא מכבי ת"א?

"קודם כל זו הזהות. לאנשים קשה להתחבר לשחקנים, כשכל אחד דואג לסטטיסטיקה שלו. זה לא הזרים, אלא איזה זרים. אין גם ישראלים להתחבר אליהם. זה עצוב. הצ'אנסים שקיבלו יוגב וגל זה קצת מדי ומאוחר מדי".

 

סופג אש בצדק? וויצ'יץ'  (צילום: יובל חן) (צילום: יובל חן)
סופג אש בצדק? וויצ'יץ' (צילום: יובל חן)

 

בורשטיין יודע משהו על צ'אנסים. הוא עדיין זוכר את הצ'אנס הענק שקיבל ילד בן 17 מארז אדלשטיין, להגיע לבוגרים של בני־הרצליה. דבר בלתי מתקבל על הדעת כיום. לא פלא שהפיטורים של ארז ממכבי ת"א כאבו לו.

 

"הוא היה קורבן ללחץ 'התקציב הכי גבוה'", הוא אומר. "יכול להיות שמהמקום שלהם הם עשו נכון כדי לנסות ולעצור את הדברים מוקדם, אבל מצד שני לא נתנו לו צ'אנס. הוא יכול היה להצליח, או לפחות לא לעשות רע כמו עכשיו. אני בטוח שהוא פגוע".

 

אדלשטיין. נתן לבורשטיין הזדמנות (צילום: אוהד צויגנברג) (צילום: אוהד צויגנברג)
אדלשטיין. נתן לבורשטיין הזדמנות(צילום: אוהד צויגנברג)

 

נדמה שמכבי ת"א הלכה עם שחקן, סוני ווימס, שיצא נגד המאמן.

"זה לא לעניין בכלל. בגלל זה דברים נראים היום כמו שהם נראים".

אפרופו סוני ווימס...

"שמע, אני לא יודע מה הלך שם. אבל אם הבדיקה נעשתה במטרה לחתוך שחקן, אני לא אוהב את זה".

כדורסלנים מעשנים סמים?

"בטח. גם זרים וגם ישראלים. אבל ממי שאני מכיר זה כמעט תמיד היה בפגרה".

תגיד, אתה בכלל מגדיר את עצמך כמכביסט?

"כולם שואלים אותי את זה – אבל מה זה בכלל מכביסט?"

 

"לא אוהב את מה שעשו לו" - ווימס (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
"לא אוהב את מה שעשו לו" - ווימס(צילום: ראובן שוורץ)

 

מהמנגל לשאנז אליזה

בין שיחה שגולשת לרגע הסוריאליסטי בקריירה ("גמר 2001. שנה אחרי שאני רואה את מכבי בגמר עם חברים בבית על האש, אני בשאנז אליזה מול המון צהוב"), לקבוצה הגדולה ההיא ("הייתה כימיה מטורפת") וריבים מאחורי הקלעים ("בורקו ראדוביץ' פעם נתן לי אגרוף מאחור, אז החזרתי לו"), בורשטיין נזכר ברגע הכי מעליב בקריירה: "ב-2009 מכבי ת"א רצו שאמשיך, אבל לא הסתדרתי עם פיני גרשון. הוא זילזל בי. מאוד נפגעתי ממנו".

 

עברת הרבה עם פיני, איך אתה מסביר את הדמות שלו?

"שמע, הוא גאון כדורסל. למדתי ממנו המון. אבל יש לו בעיה של שליטה על הסוגרים. אני לא אוהב שיש זלזול באנשים או אין צורת דיבור מסוימת".

 

פיני גרשון (צילום: מור שאולי) (צילום: מור שאולי)
פיני גרשון(צילום: מור שאולי)

 

ככל שאתה מצליח לעקוב – מה דעתך על הכדורסל שלנו כרגע?

"יש פה מאמנים שלא מאמינים בשחקן הישראלי. יכולים לתת לו להחזיק את הכדור, אבל עד שהזר יתפנה. ייתנו לו להעביר את החצי, אבל שום תרגיל לא ירוץ עליו. וזה לא שהשחקנים היום פחות מוכשרים מהדור שלנו או מדור הנפילים שכולנו גדלנו עליהם, פשוט התנאים השתנו".

 

איפה בורשטיין יהיה בעוד חמש שנים? בבית קפה בהרצליה מתראיין על העבר שלו?

"אולי מאמן חבר'ה צעירים ומדבר מולם על העבר שלו".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: עוז מועלם
טל בורשטיין
צילום: עוז מועלם
מומלצים