שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לזכרם, בטבע: אנדרטאות לחללי אסון המסוקים
    הוריהם של שגיא ושחר מאלפי מנשה הקימו ביחד את "מצפה השניים" ממנו נשקף נוף מרהיב, אביו האמן של פאדי הקים את האנדרטה במקום שבנו הכי אהב, והוריו של אסף ציינו לאחרונה 20 שנה לנפילתו בפסל חלילים מרגש. אנדרטאות לזכרם של חללי אסון המסוקים

    "מצפה השניים", אלפי מנשה

    לזכרו של סגן שגיא ברקוביץ ז"ל (חטיבה 7)

    לזכרו של סמ"ר שחר קיסוס ז"ל (חטיבת גולני)

    פנינה, אמו של שגיא, מספרת: שגיא נולד בכפר סבא, ילד סנדוויץ' בין שתי אחיות. ילד בלונדיני עם עיניים כחולות ירוקות (תלוי בבגדים שלבש) ועם חיוך על הפנים. בהיותו בתחילת כיתה ד' עברה משפחתנו לאלפי מנשה. שגיא היה חברותי מאוד, פעיל בצופים, כולל התקופה שהיה בפנימייה הצבאית, אצן והיה בקבוצת רוכבי אופניים.

    המשפחה הייתה מאוד חשובה לשגיא, והוא ציין זאת בהרבה הזדמנויות. תמיד הבית היה מלא חברים. בכיתה ט' התקבל שגיא לפנימייה הצבאית ולמד בה עד כיתה י', כולל. עקב בעיה בגב הורד לו הפרופיל ושגיא נאלץ לעזוב את הפנימייה בצער רב אך עם הרבה הבנה. שגיא סיים את התיכון בתיכון גלילי בכפר סבא. בזמן התיכון שגיא הוסיף לפעילות הספורטיבית שלו לחימה משולבת. שגיא אהב מאוד מוזיקה ועם סכום הכסף שצבר לפני גיוסו במקום לטייל בחו"ל לפני הגיוס רכש שתי מערכות סטריאו - אחת לחדרו והשנייה לרכבנו. שאיפותיו של שגיא היו קריירה צבאית או אדריכלות עם רצון ללמוד באיטליה. למרות הפרופיל הנמוך שגיא הצליח להעלותו ל-72 לאחר שעבר מספר בדיקות לא קלות לנער בן 16.

     

    שגיא התגייס לשריון כמו אביו שהינו נכה צה"ל ממלחמת ששת הימים. הוא פיקד בבה"ד 1 כמפק"צ בשני מחזורים ובשלושת השבועות האחרונים לחייו היה פעם ראשונה בלבנון, בכניסה השנייה שלו הוא נהרג בהתנגשות המסוקים. בין אהבותיו של שגיא היו גם מוזיקה וחיות. יש בנו המון געגוע לשמוע את קולו, את צחוקו ואפילו להריח את ריחו. השנים ששגיא אינו איתנו כמעט מגיעות לגילו. קשה, קשה. אימו של שגיא מספרת "גם שגיא וחבריו לדעתי מגיל צעיר מאוד הגיעו לתצפית".

     

    משה, אביו של שחר קיסוס, כותב עליו: שחר הרבה לטייל בדרום הוא אהב את המדברים ועשה סנפלינג הוא גם אהב לצלול ולכן לפני הצבא ירד לאילת ועשה קורס צלילה של שני כוכבים. עד הצבא הספיק לצבור 40 צלילות. הוא מאוד רצה להשתלב בצבא במשהו שקשור לנושא ועשה גיבוש של השייטת שאותו עבר בהצלחה, אבל לאחר בדיקה הסתבר שהוא לא יכול לשרת בשייטת ובחר להתגייס לפלס"ר גולני.

     

    לאחר האסון חברים של שחר הגיעו לבית משפחת קיסוס עם רצון ומסר להקים אנדרטה. הדרך להקמת האנדרטה לא הייתה קלה והיה צריך לעבור מכשולים אך הצלחנו. החלטנו להקים את המצפה במקום הכי גבוה בישוב, המקום ששחר בילה עם חבריו. כשהיו צעירים שחר וחבריו היו הולכים לשם ומכינים סרטים, בהשראת סרטים שראו בטלוויזיה. סיבה נוספת ששחר אהב את המצפה מאוד היא כי למרגלותיו גדלו צמחי תבלין שהוא מאוד התעניין בהם ולכן היה עולה למעלה עם הכלב שלו וספר ביד שמראה ומלמד על כל תבלין או צמח.

     

    בתחילה דובר על אנדרטה לשחר בלבד אך אני התנגדתי כי באלפי מנשה נפלו שני בנים. הפרש הגילאים בין שחר לשגיא לא גדול והם גדלו שניהם ביישוב.

    לאחר שהוחלט על הקמת האנדרטה פניתי למשפחת ברקוביץ' והסברתי להם את משמעות המצפה. ברגע שמשפחתו הסכימה, חבריהם של שחר ושגיא החלו במלאכת ההקמה. הם הלכו מבית לבית בישוב וביקשו תרומה כדי להקים את האנדרטה. תוך מספר ימים הם אספו סכום כספי העבירו לי אותו ואמרו לי "אנחנו יודעים שאתה תתחיל מרגע זה לטפל בנושא האנדרטה".

     

    קיבלתי טלפון של אדם מיוחד שבעברו היה טייס וכיום בונה מצבות מחומרים טבעיים כלומר אבנים או סלעים שלחתי לו סקיצה ומיד למחרת הוא שלח תמונה של עמוד אבן שנפל ובקע לשניים. ידעתי שזאת האנדרטה ובחרנו בה.

     

    בשלב הזה התחבר אלינו בנאי שעובד עם אבנים ירושלמיות ובעזרתו בנינו את הקשת מסביב לאנדרטה שהיא המרכז. את הכיתוב מאחורי האנדרטה עשינו בעזרתו של מסגר עם חיתוך בלייזר שהסקיצה היא שלי. הבנאי והמסגר עזרו ונרתמו למשימה.

     

    יש שלט ברונזה שמחבר את שני עמודי האבן ועליו חקוקים שמות הבנים. שמה של האנדרטה הוא "מצפה השניים". לאחר מכן משפחת ברקוביץ' הביאו גנן ושתלו פרחים.

    כשהכל היה מוכן הוזמנו כל התושבים, התורמים והמשפחות מאסון המסוקים לחנוך את האנדרטה. לתורמים חולקו תעודות הוקרה בשם המשפחות. יש לציין שבמקום ישנו בית כנסת ארזי הלבנון לזכר הנופלים באסון ובמלחמת לבנון.

     

    האנדרטה נמצאת במקום גבוה ביישוב ויש בה תצפית עם אפשרות לראות מחדרה ועד אשדוד, ובימי ראות טובה רואים גם את הים. המקום עם ספסלים ומקום כיפי לשבת ולהירגע ורוב הצעירים כולל צעירים ברוחם מגיעים לשם בכול שעות הפנאי. היישוב נחמד ובו זמנית אפשר לתצפת ולראות את היישוב.

     

    האנדרטה בכביש המריבה

    לזכרו של סמל פאדי קזמאל ז"ל (חטיבה 7)

    סמל פאדי קזמאל ז"ל נולד ב-20.9.1977 בכפר הדרוזי בית ג'אן שבגליל העליון. פאדי אהב ספורט, הצטרף לחוג הקראטה וזכה ארבע פעמים בגביע. לפני גיוסו קיבל חגורה שחורה. הוא חלם להיות מאמן קראטה לאחר שחרורו מצה"ל. הוא התנדב לשריון והיה מועמד לקורס קצינים.

    האנדרטה ממוקמת בכביש המריבה, הדרך המובילה מבית ג'אן לחורפיש. בדרך ישנם מספר מעיינות ביניהם מעיין עין אלנום אשר ממקום בכניסה של בית ג'אן לאורך הדרך לצד טבע צבעוני ומלא בצמחיה יש מסלולי הליכה רגליים ברמות קושי שונות המובילות אל הנחלים באזור ואל שמורת הר מירון, ויש גישה גם לכלי רכב. מיקום האנדרטה נבחר על ידי ההורים מכיוון שפאדי חגג את יום הולדתו האחרון באותו מקום, ותמיד אהב לבלות עם החברים שם.

     

    אבא של פאדי, פסל בעיסוקו, תושב בית ג'אן, עבד רבות כדי לקבל את האישורים לבנות את האנדרטה באותו מקום. טקס הסרת הלוט היה ב-30.10.1997.

     

     

    מצפור ניר עם

    לזכרו של סמ"ר אסף סיבוני ז"ל (חטיבת הנח"ל)

     (צילום: דורון הורוביץ) (צילום: דורון הורוביץ)
    (צילום: דורון הורוביץ)
     

    אסף נולד וגדל בקיבוץ ניר עם. בן לשלומית וסדנה, אח ליובל ודפנה. ילד יפה תואר, שיערו בלונדיני, עיניו ירוקות, שובב, סקרן מאוד וחברותי. אסף התגייס לפלחה"ן נח"ל ובמהלך שירותו שהה מספר פעמים בלבנון. אסף אהב את הטבע והמרחבים. הוא עבד בעדר הבקר בקיבוץ, אותו הקים סבו, שלום. המצפור הוקם במקום בו אסף רעה את עדר הבקר טייל ואהב. המצפור נחנך ב-2003, וב-2005 הוקם בו פסל סביבתי - 20 חלילי רוח לציון 20 השנים שמלאו לאסף בנופלו. אין צורך לגעת בחלילים - הרוח היא שמנגנת בהם, את סיפור חייו.

    במצפור צומחים צמחים הייחודיים לאזור. בכל עונה מעונות השנה הצבעים והריחות במצפור משתנים. מהצהוב בקיץ ובסתיו ועד הירוק והלבלוב של החורף והאביב. כל המוטיבים במקום משתלבים בנוף. הנוף ניבט מבעד לחלילי הרוח. מיקומם של החלילים על המצפור החולש על שטחי המרעה, בהם רעה אסף את עדר הבקר מנערותו ועד לחופשתו האחרונה מלבנון. הצלילים שמפיקים החלילים מסמלים עבורנו את התקווה לשלווה, שקט, שלום ודו קיום.

     

    במקום שלושה ספסלי עץ, לנוחיות המבקרים, ומסביב תצפית של 360 מעלות. במצפור שולחן עליו אריחים המוטבעים עליהם מציפורי המאגר וניתן לראותן טוב מנקודה זו. המקום היא פינה אינטימית, מרגיעה ומלאת חיים. זו לא אנדרטה, אלא מקום חי ואופטימי. המנגן את סיפור חייו של אסף.

     

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: דורון הורוביץ
    המצפור לזכרו של אסף סיבוני ז"ל, ניר עם
    צילום: דורון הורוביץ
    מומלצים