"הערכים, הדמות והמסר של עמנואל חודרים ומשפיעים יותר מכל תמונה"

סגן-אלוף עמנואל מורנו מסיירת מטכ"ל נהרג בסוף מלחמת לבנון השנייה ב-19 באוגוסט 2006 במבצע סודי באזור בעלבק. לנוכח תפקידו הסודי, תמונתו של מורנו אסורה בפרסום עד היום. בין הסופדים לו אשתקד בטקס לציון עשור לנפילתו היה ראש אגף המודיעין בצה"ל, אלוף הרצי הלוי. אלה דבריו:

למדנו באותו בית ספר, עמנואל היה צעיר ממני בכמה שנים. הייתה לנו ילדות יפה בשכונה צעירה ונחמדה, עם ירושלים שידעה לקבל את הכול ובטוב.

אחרי הרבה שנים הגעתי ליחידה בלי היכרות רציפה עם עמנואל, ופגשתי פתאום קודם כל את הפנים של מורנו. זה טוב לראות פנים מוכרות כשאתה מגיע למקום חדש, וכמה חודשים לאחר מכן יצא לנו להשתתף ביחד באותה פעילות. יצא לנו להיות ביחד ולעשות תהליך הכנות ארוך מאוד של תרגילים רבים ואימונים רבים ולמידה רבה, ובסופו של דבר כמובן המבצע עצמו. ובתוך תהליך כזה, בקבוצה יחסית מצומצמת של אנשים, נוצרת היכרות הרבה יותר מעמיקה, והולכים וסומכים אחד על השני ונוצרת חברות קרובה.

לעמנואל ולי יצא להיות ביחד בחטיפתו של מוסטפא דיראני במאי 95'. מבצע מעניין, מבצע של ללכת רחוק מאוד כדי למצות ולנסות להביא מידע על רון ארד. בהתרחקות מהבית של מוסטפא דיראני, כשהוא כבר נמצא איתנו, הכפר התחיל להתעורר. הפעולה הייתה שקטה, אבל בכל זאת בית מתעורר ומתחילות צעקות ובכפר מתחילות צעקות. בהתחלה בבתים הקרובים ואח"כ זה הולך ומתרחב ומתחילות גם קצת יריות.

עמנואל מורנו ז"ל

אני רואה בזווית העין את עמנואל, באמת בתושיה, ביוזמה, בתחכום, מתמודד בצורה מאוד מיוחדת עם הכפר המתעורר ולא בצורה של לירות במי שצועק, אלא צורה באמת מאוד, אפילו מצחיקה, אבל מאוד מאוד יעילה, ובסופו של דבר משרתת את המשימה. להתרחק עכשיו עם מי שאנחנו צריכים לקחת מהכפר ולהגיע לאן שצריך להגיע.

משובבות של בית ספר לבגרות מאוד מעוצבת, אמיצה, רצינית. שיש בה גם שובבות, וטוב שיש בה שובבות. אני יכול להגיד שהייתי בו זמנית גם מפקד של עמנואל בשלבים מסוימים וגם חבר. האישיות של עמנואל איפשרה את החיבור המיוחד הזה.

יצא לנו עוד פעם להיות ביחד במבצע - הפעם אני כמפקד המבצע. נקלענו לסיטואציה אחרת, שונה בהרבה. נקלענו לאיזשהו מצב מוזר שבו קרה משהו לא צפוי, גם לא כל כך טוב, אבל מכאן אי אפשר היה לעשות שום דבר. היה צריך פשוט לחכות ולהיות מוכנים לעשות משהו אחר - גם לקוות שזה יסתיים טוב. אי אפשר לזוז, אי אפשר לדבר, אפשר לחשוב, אפשר להזיז את האישונים. זה פחות או יותר מה שאפשר.

אלוף הרצי הלוי: "עמנואל צדק ממני"(צילום: שאול גולן)

אחד הדברים שחלפו במוחי בדקות המאוד ארוכות ששכבנו שם, והיינו דרוכים ומוכנים, וחיכינו לראות איך אנחנו יוצאים מהסיפור הזה, זה שאני מרגיש מאוד טוב על זה שעמנואל נמצא ממש חצי מטר ממני לצידי. אני לא יכול לדבר איתו, אני לא יכול להגיד לו מה אני חושב שנכון לעשות, אני לא יכול לשאול אותו - אבל אני מאוד מאוד שמח שהוא נמצא קרוב אליי.

עמנואל היה פקוד מאתגר. ידע להניח דעה אחרת על השולחן, לטעון לכיוון אחר, להתעקש. מישהו שתמיד בסוף דיון איתו גרם לך לחשוב אחרת ולראות את הדברים באור אחר. אני יכול להגיד בחלוף עשר שנים שעמנואל ואני היינו חלוקים על כמה נושאים שיצא לנו פעם אחר פעם לדון עליהם וכל אחד מזווית אחרת. אני יכול להגיד אחרי שעברו מספיק שנים - עמנואל צדק ממני. אני לא רוצה להגיד מי צדק, אבל הוא צדק ממני. אני חושב שגם אני צדקתי, אבל עברו עשר שנים - יש לזה פרספקטיבה טובה. אני חושב שעמנואל צדק יותר.

באשר למעגל השלישי, כראש אגף המודיעין, אני מסתכל אחורה על יכולות שהחלו להתפתח אצלנו באגף המודיעין כשעמנואל היה רס"ן, התקדם לסא"ל ובאמת לקח את היכולות האלה כמשהו שחשוב לו לקדם אותו. לא פשוט לדחוף דבר חדש, לא פשוט לקדם נושא חדש במקום שהוא צפוף בעיסוקים חשובים אחרים ויש לו גם אמונה בדרך שהיא גם דרך מצליחה.

עמנואל לקח את הדברים האלה בצורה יפה וחזקה, שאני חושב שגם עשר שנים אחרי הדחיפה שעמנואל נתן לעגלה הזאת עדיין מגלגלת אותה קדימה. האנשים הצעירים שעוסקים בתחום המיוחד והכל כך חשוב הזה היום אולי שמעו עליו, מעט הכירו אותו, אבל הם עדיין ממש עובדים ברוחו.

אני צריך לומר מתוקף תפקידי על הציור הזה שמחליף כאן את התמונה החסרה, ואני לא יכול לתת את כל ההסבר. אני חושב שאנחנו יכולים לחזור ולהסביר למשפחה הקרובה. אני כן יכול לומר שיש מהות אמיתית ויש חשיבות רבה בכך שאנחנו לא שמים את תמונתו של עמנואל, אבל אני רוצה לדבר על החיוב - אין כאן תמונה, אבל יש כל דמות. דמות מאוד ברורה ומסר מאוד ברור וערכים מאוד ברורים שאולי אפילו הם חזקים מכל תמונה. בין אם היא צבעונית ובין אם היא בשחור-לבן. והם עוברים וחודרים ומשפיעים יותר מכל תמונה שהיינו יכולים לשים כאן.