שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לגלות את הילדים שלך
    כשניר קיבל הוראה מאשתו לצאת עם שני הילדים למסע שטח הוא חשב שזה תיק, שזה סרט ובעיקר הוא לא ידע איך יעבור את זה לבדו. אבל אז הוא גילה שהוא אבא לא רע, שהילדים שלו הם מתבגרים מלאי קסם וחן ובעיקר שהם זקוקים לאבא שיהיה שם בשבילם. במסע של החיים

    בשיתוף מאגמה

     

    מכירים את האבות המשקיענים האלה? שלוקחים מבית ספר, מתנדבים ללוות בטיול שנתי, שש בבוקר בשבת הם כבר עם הילדים ב"תל משהו"? אז אני לא כזה. אף פעם לא הייתי. עובד הרבה, עמוס עד מעל הראש, לא התחברתי לחיתולים לפני 13 שנים ומאז זה לא ממש השתנה. בן וטליה גדלו, כבר מזמן לא חיתולים, יותר אינסטגרם, סנאפצ'ט, חוגים ושיעורי בית. ואני? עושה את הכי טוב שאני יודע אבל איכשהו נפלנו לקלישאה של "אבא בעבודה". למזלי יש לי אישה מדהימה שתמיד מצליחה להסתדר עם הכל: גם עובדת, גם עושה שיהיה בית, גם מארגנת פעילויות עם הילדים וגם עוד לא נמאס לה ממני. שזה ממש לא מובן מאילו.

    לפגוש מחדש את הילד שלך (צילום: רועי קטלן) (צילום: רועי קטלן)
    לפגוש מחדש את הילד שלך(צילום: רועי קטלן)

    אז גם הפעם היא ארגנה לנו תכניות. אלא שהפעם, התכניות לא כללו אותה: "אתה נוסע עם שניהם ואני נשארת בבית". מה זאת אומרת אני עם שניהם? ומה איתך? את לא באה? אהוב שלי, היא ענתה, "כל הרעיון הוא שאתה נוסע איתם לבד. הם גדלים ולפעמים נדמה לי שאין לך מושג מי הילדים שלך. אז קח במתנה שבוע שלם איתם, רק אתה והם. והאמת שגם לי לא יזיקו כמה ימים של חופש מכולכם. סעו לשלום המפתחות בפנים".

    עד הרגע האחרון לא האמנתי שאני באמת אורז שלושה תיקים, מתארגן לטיול ג'יפים בארמניה (מקום שבחיים לא תיארתי לעצמי שאגיע אליו) ושאני באמת מתחיל לדבר עם הילדים שלי על מסלולים ונישנושים לדרך.

     

    יוצאים למסע

    קבוצה של 24 הורים וילדים שמתרגשים נורא, צוות גדול שגם הוא מתרגש, כולם בחולצות של "מאגמה 13" -יוצאים לדרך. אני והילדים שלי יחד בג'יפ. רק שעכשיו אני לא מסיע לחוג, לא בדרך אל, לא ממהר לשום מקום. שיירת הג'יפים שלנו נוסעת בנופים הנפלאים של ארמניה, הילדים מחזיקים את מכשירי הקשר, אני אוחז בהגה, ההרים ירוקים, האגמים כחולים, האפרסקים והמשמשים טעימים לי כמו פעם והלב שלי מתרחב.

    כמו הרגע ההוא, בכפר הארמני הקטן, כשאחת המשפחות מזמינה אותנו להיכנס אליהם הביתה (צילום: ורד כץ) (צילום: ורד כץ)
    כמו הרגע ההוא, בכפר הארמני הקטן, כשאחת המשפחות מזמינה אותנו להיכנס אליהם הביתה(צילום: ורד כץ)

    עד עכשיו לא ברור לי איך הספקנו כל כך הרבה בשבוע: גם לרכב על אופניים וגם לעוף ברכבל, גם לראות נופים ולגמוע מרחקים, וגם להיות בסתלבט. גם לאכול בשטח וגם לישון במלונות, גם לטייל ברגל וגם לנהוג בג'יפים בדרכים הנפלאות של דרך המשי, גם לשחות באגמים וגם להגיע לפסגות מושלגות, גם כפרים קטנטנים וגם עיר בירה משגעת. גם להיות אנחנו: אבא עם שני הילדים שלו וגם להיות חלק מקבוצה נהדרת.

     

    מה שברור לי ממש זה שהתאהבתי בהם. בילדים שלי.

    הדרכים היפות של ארמניה (צילום: איה בן עזרי) (צילום: איה בן עזרי)
    הדרכים היפות של ארמניה(צילום: איה בן עזרי)

    בן הוא בן 13 וחצי. אתלט, חכם בגוף. ראיתי אותו רוכב על אופניים, צועד בטרק, קופץ ראשון למימי האגם הקרירים. עוזר ומכין כמו גדול את הארוחות בשטח, לא עושה סיפור מכלום. ראיתי אותו מצחיק את החבר'ה. לא ידעתי שהוא כזה מצחיק. ודווקא שם, באמבטיה של המלון, הוא ניגש אלי ושאל אם לא הגיע הזמן לגלח את השפם. גבר קטן.

    כשהם נרדמים בסוף יום עמוס (צילום: רועי קטלן) (צילום: רועי קטלן)
    כשהם נרדמים בסוף יום עמוס(צילום: רועי קטלן)

    וטליה? בת 11. לא פראיירית בכלל. חדת מחשבה, רואה הכל, מהירה, שתתה בצמא את דברי ההדרכה, סקרנית ואוהבת לדעת. התאהבתי בה מחדש כי היא רגישה וטובת לב, כזאת שבשקט יודעת לפתוח את הלב של כולם. מתחברת ועוזרת. דווקא שם, במסע, רחוק מהבית, היא סיפרה לי על הכיתה, על החברות, על הלבטים לקראת החטיבה. מצאתי את עצמי מדבר עם ילדה שפתאום למדתי להכיר מחדש. מתרגש עד עומק הלב מכך שהילדה הזאת שמחבקת אותי ואומרת לי שאני האבא הכי כיפי ומקשיב, זאת הבת שלי. זה אני שעליו היא מדברת?

     

    רגעים שאני זוכר

    ראיתי את הילדים שלי אחים, עוזרים ודואגים אחד לשני. התפוצצנו מצחוק כשבנינו יחד את האוהל, שרנו בקולי קולות סביב המדורה, ניסינו לזהות כוכבים ביחד, שוכבים ראש אל ראש ומתבוננים בשמיים. ובכל לילה, כששניהם נרדמו מותשים ומאושרים מעוד יום במסע, נשמתי איתם נשימות עמוקות ולא רציתי שיגמר.

    הרגע ההוא על פסגת הר הגעש מרטוני, מול נוף מרהיב שמקיף אותנו מכל עבר (צילום: מאגמה 13) (צילום: מאגמה 13)
    הרגע ההוא על פסגת הר הגעש מרטוני, מול נוף מרהיב שמקיף אותנו מכל עבר(צילום: מאגמה 13)

    ובסוף, אחרי כל הנופים והאטרקציות, הפעילויות והדרכים המרהיבות, אלו הם דווקא הרגעים הקטנים שאני זוכר. כמו הרגע ההוא, בכפר הארמני הקטן, כשאחת המשפחות מזמינה אותנו להיכנס אליהם הביתה: חדר אחד שהוא גם סלון, גם מטבח וגם חדר ילדים, חדרון אחורי בו ישנים ההורים. הם בדיוק עסוקים באפיית לחם אבל לכבודנו הם מפסיקים את המלאכה, פותחים שולחן עם לחם חם מהתנור, גבינות תוצרת בית וירק טרי מהגינה, מזמינים אותנו בפשטות ובחיוך להצטרף אליהם ואין בעולם שום ארוחה שטעימה לי יותר.

    הכנת לחם בארמניה  (צילום: איה בן עזרי) (צילום: איה בן עזרי)
    הכנת לחם בארמניה (צילום: איה בן עזרי)

    או הרגע ההוא על פסגת הר הגעש מרטוני, מול נוף מרהיב שמקיף אותנו מכל עבר, כשמרוב התרגשות כל הילדים, כמו גוף אחד, רצים סביב הפסגה, נרגשים מהחוויה החד פעמית המופלאה הזאת.

    סביבנו נוף מרהיב עוצר נשימה ועליו אוסף בדים ומטפחות שקשרו המקומיים. עץ המשאלות (צילום: משה גלנץ) (צילום: משה גלנץ)
    סביבנו נוף מרהיב עוצר נשימה ועליו אוסף בדים ומטפחות שקשרו המקומיים. עץ המשאלות(צילום: משה גלנץ)

    באחד הימים עצרנו ב"עץ המשאלות". סביבנו נוף מרהיב עוצר נשימה ועליו אוסף בדים ומטפחות שקשרו המקומיים: סגולה ידועה להגשמת משאלות. אני לא יודע מה ביקשו בן וטליה כשצרפנו את פיסות הבד שלנו וכתבנו משאלות. אני יודע רק מה היתה המשאלה שלי: להמשיך לבלות איתם יחד. ותודה לאשתי שהביאה אותי הלום.

     

    מתאים לכם מסע עם הילדים? כל הפרטים על המסע הבא של מאגמה 13

     

    בשיתוף מאגמה

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים