שתף קטע נבחר

שרון דוידוביץ

לב אמיץ: האליפות של אנטוניו קונטה

הוא שינה את השיטה וחולל מהפכה באנגליה, הוא החזיר לחיים את שני הכוכבים הכי גדולים בקבוצה והוא מלא בחיוך וברגש. המאמן האיטלקי הוא הפנים באליפות של צ'לסי

אחת הסצנות המפורסמות בסרט "לב אמיץ", היא הרגע בו מל גיבסון, הלא הוא וויליאם וואלאס, מפקד על צבא סקוטי בחצאיות ומולם מגיע בסערה חיל הפרשים האנגלי. הוא רואה את הסכנה המתקרבת מולו, אבל צועק לחייליו: "HOLD!".

 

  • צ'לסי אלופת אנגליה

 

הסוסים מתקרבים בדהרה. עוד צעד ועוד צעד. אבל גיבסון, כמה דקות אחרי שהראה לאנגלים את ישבו ורגע לפני שבאים לדרוס אותו, ממשיך בשלו: "HOOOLLLLLD! HOOLLLLLDDD!"... עד שהוא מוצא את הרגע הנכון וצורח – "NOW!". הסקוטים מוציאים את החניתות ומנצחים בקרב. מה קורה אח"כ? תזמינו את הסרט.

 

הפנים והלב של צ'לסי. אנטוניו קונטה (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
הפנים והלב של צ'לסי. אנטוניו קונטה(צילום: רויטרס)

 

במובן מסוים, אנטוניו קונטה של העונה הוא מל גיבסון באותה סצנה. זאת אומרת, וויליאס וואלאס.

 

כולם מהללים את שיטת 3 הבלמים כגורם המרכזי לאליפות, אותו מערך שמחולל בימים אלה מהפכה באנגליה. אבל מאחוריה עומדת עבודה קשה ובעיקר תזמון.

 

מהרגע הראשון שלו בצ'לסי, הוא עבד על השיטה באימונים. ובכל זאת, פתח את הליגה עם רביעייה אחורית. הוא פשוט חשב שהשחקנים שלו עדיין לא מתורגלים מספיק בשיטה שדורשת תיאום גדול והבנה. זה הוביל לפתיחה רעה, רצף 3 משחקים ללא ניצחון, הפסד ביתי 2:1 לליברפול ותבוסה ליריבה השנואה ארסנל 3:0.

 

ואז, קונטה צעק: NOW!.

 

NOW! אנטוניו קונטה (צילום: gettyimages)
NOW! אנטוניו קונטה(צילום: gettyimages)

 

הוא הרגיש שרק אחרי המשחק מול ארסנל, זה הרגע הנכון לשנות את השיטה. הוא הוציא את פברגאס מההרכב, שם את אספיליקווטה כבלם והוסיף את מרקוס אלונסו בצד השמאלי. התוצאה?

 

13 ניצחונות ברצף,

0:4 על מנצ'סטר יונייטד,

0:5 על אברטון,

מאזן 5:32 בשערים ברצף הזה,

אליפות.

 

קונטה הוא לא מוריניו

יש הרבה גורמים לאליפות של צ'לסי: חוסר ההשתתפות באירופה, חולשה יחסית של היריבות, הגולים של קוסטה, היכולת של הזאר, ההצטרפות של קאנטה. אבל מעל לכל – זו אליפות של גאון איטלקי אחד.

 

הוא זה ששינה את השיטה,

הוא זה שהתעקש להביא את קאנטה,

הוא זה שהתעקש להשאיר את הזאר וקוסטה,

הוא זה שהחזיר אותם לכושר שיא אחרי עונת נפל,

הוא זה שהפך את ויקטור מוזס לאקס פקטור,

הוא זה שלא פחד לספסל את ג'ון טרי קשישא,

 

הוא זה שגרם לאליפות של צ'לסי להיות כל כך שונה מהאליפויות של צ'לסי בתקופת היהירות והשחצנות של ז'וז'ה מוריניו. פתאום זו צ'לסי עם רגש, עם התלהבות, עם מאמן שרץ וקופץ ובעיקר מחייך, שמחבק את כל השחקנים שלו ולא מתעסק בלרדת על אחרים.

 

זו אליפות של מאמן עם לב אמיץ.

 

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים