נדחה ערעור רוצחת בנותיה: "מקרה אכזרי ומעורר חלחלה"
מיכל אלוני, שהודתה והורשעה ברצח שתי בנותיה נטלי ורוני, ערערה לבית המשפט העליון על העונש שנגזר עליה - שני מאסרי עולם. השופטים דחו את הערעור וכתבו: "מדובר באחד המקרים הקשים והבלתי נתפסים"
בית המשפט העליון דחה היום (ד') את ערעורה של מיכל אלוני, אשר הודתה והורשעה ברצח בכוונה תחילה של שתי בנותיה בשנת 2010. אלוני ערערה על גזר הדין שהוטל עליה: שני עונשי מאסר עולם מצטברים. בית המשפט דחה את טענתה כי היא עומדת בתנאי החוק המאפשר להטיל עליה ענישה מופחתת. "מדובר באחד המקרים הקשים והבלתי נתפסים, האכזריים ומעוררי החלחלה, שבו נטלה המערערת את חייהן של שתי בנותיה הקטינות, בשר מבשרה, לאחר שחנקה אותן למוות באמצעות גרב, בזו אחר זו", ציין השופט אורי שהם בפסק הדין.
אלוני הודתה שרצחה ב-2010 את בנותיה נטלי ורוני, בנות 4 ו-6, בדירה השייכת לאמה ברעננה. בעדותה בבית המשפט טענה כי "כוח עליון", אותו כינתה גם בשם "שטן", הכריח אותה לבצע את המעשים. בית המשפט המחוזי מרכז דחה את בקשה להחיל עליה את הענישה המופחתת לעונש מאסר עולם חובה בגין ביצוע עבירת רצח, לאחר שקבע שהיא אינה עומדת בתנאים. עיקרו של הערעור שהגישה אלוני לבית המשפט העליון נסוב על החלטה זו.
בית המשפט העליון קבע כי חריג הענישה המופחתת שבסעיף 300א (א) לחוק העונשין, נועד למקרים חריגים ביותר בהם מצבו הנפשי של נאשם הוא חמור במידה כזו, המביאה אותו עד לסף דלתו של הפטור המוחלט מאחריות פלילית עקב קיומה של מחלת נפש, הגם שהוא אינו חוצה את הסף. ההקלה האפשרית בעונש מותנית בקיומם של שלושה תנאים מצטברים: התנאי ראשון, כי הפגם הנפשי ממנו סובל הנאשם הוא בגדר "הפרעה נפשית חמורה" או "ליקוי בכושרו השכלי" של הנאשם; התנאי השני, כי התקיימה הגבלה ניכרת על אחת מבין האפשרויות הבאות – יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה, להבין את הפסול המוסרי הטמון במעשהו או יכולתו להימנע מעשיית המעשה; והתנאי השלישי, קיומו של קשר סיבתי בין שני התנאים הקודמים.
עוד צוין, שגם אם נאשם מצליח להוכיח שהוא עומד בתנאי הסעיף, עדיין יש לבית המשפט שיקול דעת האם להפחית מעונש מאסר העולם ובאיזו מידה, והכל בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.
לאחר שבחן את טענותיה של אלוני קבע בית המשפט העליון כי לא נתקיימו בהן התנאים הדרושים להחלת ענישה מופחתת. "טענת ההגנה לפיה יכולתה של המערערת להימנע מביצוע המעשים; להבין את אשר עשתה; או את הפסול שבמעשים - נפגעה במידה ניכרת, לא הוכחה כנדרש ודינה להידחות". השופטים ניל הנדל ומני מזוז, שהצטרפו למסקנתו של השופט שהם, אף ציינו שלא מדובר במקרה גבולי.
השופטים הסבירו מדוע התייחסו לשני מקרים נפרדים וגזרו שני מאסרי עולם נפרדים. "ברי כי מדובר בשני מעשים הניתנים לפיצול. המערערת ניגשה לכל אחת מבנותיה בתורה וחנקה אותה באמצעות גרב. נטלי, הגדולה מבין השתיים, הייתה עדה למחזה המצמרר והמצמית וצפתה במערערת שעה שהיא חנקה את רוני, הצעירה מבין השתיים. לפי דיווחה של המערערת, בשלב זה, התחננה נטלי בפני אמה כי תאפשר לה לצאת מן החדר ולהטיל את מימיה, ובכך לנסות ולהציל את חייה, לנוכח הגורל הנורא שציפה לה, אך המערערת סירבה לכך.
"עוד על פי גרסתה של המערערת, אשר נמסרה במהלך השחזור השני, לאחר שהמערערת חנקה את רוני היא אף יצאה מן החדר, טרם שחזרה לחדר וחנקה למוות את בתה הגדולה, נטלי. תיאור עובדתי זה אינו מותיר מקום לספק כי עסקינן בשתי פעולות שניתן בנקל להפריד ביניהן, וכי המערערת הייתה יכולה להתעשת ולעצור את מעשי הזוועה הנוראיים לאחר רציחתה של רוני, ולחוס על חייה של נטלי".
לפנייה לכתב/ת 
