11 גנגסטרים והמשקאות שלהם
אל קפונה השתמש בתקופת היובש בארצות הברית כדי להבריח משקאות, בוני פארקר, מהצמד "בוני וקלייד", נהגה להשליך בקבוקי ויסקי ריקים מחלון המילוט של מכוניתה ואנוך 'נאקי ג'ונסון נהג למכור משקאות לא חוקיים: סיבוב משקאות בין הגנגסטרים המרושעים ביותר בהיסטוריה
לפני חודשים בודדים, שייקר הקוקטיילים של הגנגסטר האמריקני, אל קפונה, נמכר במכירה פומבית בסות'ביס שבלונדון תמורת 50 אלף לירות שטרלינג (225,000 שקל), הרבה מעבר לאומדן שעמד על 1,500-1,000 לירות שטרלינג בלבד.
על השייקר חרוט "עבור בחור רגיל - מהחבר'ה, 1932" ("To a regular guy - from the boys 1932"). המחיר הגבוה שננעל עם דפיקת הפטיש, ממחיש את הקסם שעדיין קיים בדימיוננו כיום, אודות תקופת היובש בארצות הברית ושליטתם המוחלטת והאכזרית של הגנגסטרים, כפי שראינו בשנים האחרונות על מסכי הקולנוע והטלוויזיה, בגילומם של רוברט דה נירו, וורן בייטי, טים רות', ג'וני דפ ועוד.
משום מה, גם בישראל קיימת זיקה כלשהי לאותה תקופה ולפושעים האלו, וברים ומועדונים בתל אביב נקראו ועדיין נקראים על שם אותם מנהיגי כנופיות. קוקטיילים נולדו תחת שמם וזכרם, וגם סדרות פשע אודות מאפיונרים מצליחות לא מעט, בלשון המעטה, בטלוויזיה בארץ ("הסופרנוס", "אימפריית הפשע", "כנופיית ברמינגהאם", "ליליהאמר" ועוד).
להלן סיבוב משקאות קצר בין הגנגסטרים המרושעים ביותר בהיסטוריה, ומה הם שתו ברגע שלא עסקו בהברחת משקאות:
1. בוני פארקר
בוני פארקר היא האישה היחידה ברשימה. בעוד השותף שלה לפשע - קלייד בארו, נודע בהתנזרותו משתייה חריפה, פארקר התפרסמה, בין השאר, בכובע הברט ובעישון סיגרים. היא אהבה לשתות וויסקי אמריקני (ברבן), ונראתה לא אחת זורקת את הבקבוקים הריקים מחלון המילוט של מכוניתה, בזמן שקלייד היה אמון על הנהיגה. פארקר תוארה כאינטליגנטית ונעימת הליכות, בידי אלה שהכירו אותה, אך בעלת רצון חזק (יש גם הטוענים, שמעולם לא ירתה בנשק).
הזוג נולד בדאלאס, טקסס, ארצות הברית, אולם מותם הטראגי בלואיזינה בשנת 1934, שנותר עד היום כסוגיה תחת מחלוקת (אם היה חוקי), הונצח בסרט "בוני וקלייד" מ-1967, בכיכובם של פיי דאנווי ווורן ביטי. באותה שנה בדיוק, הזמר הצרפתי - סרז' גינסבורג - הקליט את השיר "בוני וקלייד", ומי שסיפקה את הקול הנשי הייתה לא אחרת מאשר בריז'יט בארדו.
2. ג'ון גוטי
ג'ון גוטי נולד בברונקס, והפך לבוס של משפחת הפשע גמבינו בניו יורק, שעשתה מיליוני דולרים בשנה מבנייה, חטיפות, הלוואות בריבית, רצח, הימורים, סחיטה ופעילויות פליליות אחרות.
בשנת 1992, גוטי החל לרצות מאסר עולם באחד מבתי הכלא הפדרליים הקשים ביותר באמריקה. על פי ה-"ניו יורק טיימס", בטרם בילה את זמנו מאחורי הסורגים, גוטי נודע באישיותו הבוטה ובסגנונו הראוותני, ובכך שהתמכר לקוניאק של רמי מרטין לואי ה-13, ממנו הוציא הון עתק עד שהורשע ברצח ובהאשמות נוספות. דרך אגב, בקבוק 750 מ"ל של משקה זה, נמכר כיום בישראל ב-12,000 שקל. גוטי, המכונה גם 'דון הטפלון', מת מסרטן הגרון בשנת 2002.
3. פרנק קוסטלו
הגנגסטר האיטלקי-אמריקני, פרנק קוסטלו - המכונה גם "ראש הממשלה", עלה לראש פסגת הפשע המאורגנת בניו יורק, תוך שהוא שולט על אימפריית הימורים עוצמתית ורחבת היקף. קוסטלו, יליד קלבריה, היגר למחוז הארלם בניו יורק בשנת 1895. במהלך תקופת היובש, יצר שותפות מצליחה במיוחד עם צ'ארלס 'לאקי' לוצ'יאנו, תוך שהם מבריחים משקאות תחת השגחתו של 'ברון הבירה' של שכונת הברונקס, דאץ' שולץ.
בשנת 1927, אירגנו קוסטלו ולוצ'יאנו קבוצה של מבריחי רום בחוף המזרחי של ארצות הברית, תחת השם "קבוצת שבעת הגדולים", במטרה להבריח לארצות הברית משקאות קנדיים ואירופיים, למקסם רווחים ולהשיג יתרון על פני מתחריהם.
קוסטלו מת מהתקף לב בשנת 1973. שנה לאחר מכן, גנגסטר מתחרה שזמם לנקום בו, קרמיין גלנטה שמו, פוצץ עם חומרי נפץ את מקום קבורתו בשכונת קווינס.
4. ג'ק דיאמונד
האיש שכונה "ג'נטלמן ג'ק", היה גנגסטר אירי-אמריקני שהרוויח את הונו מהברחת משקאות בערים פילדלפיה וניו יורק בתקופת היובש. עם אורח חיים צבעוני ובזבזני, דיאמונד התפרסם בניו יורק וזכה לשורה של פילגשות, כולל זו המוכרת מסדרת הטלוויזיה "אימפריית החושים" - מריון "קיקי" רוברטס.
בשלהי שנות העשרים, נסע דיאמונד לאירופה כדי להפיח חיים בחביות משקאות מלאות למחצה, שהושלכו מעל פני הים מאונייה ונאספו סמוך ללונג איילנד. בשנת 1930, נסע דיאמונד לאנטוורפן שבבלגיה במטרה לייצא לשם וויסקי לגרמניה ולייבאו לארצות הברית, אך נעצר על ידי השירות החשאי הגרמני עם הגעתו וגורש חזרה לפילדלפיה. תוך היחלצות ממספר ניסיונות התנקשות, דיאמונד זכה לכינוי "יונת החרס של העולם התחתון".
בסוף שנת 1930, הוא נורה חמש פעמים במלון מונטיצ'לו במנהטן ושרד. כשנשאל על ידי המשטרה איך הוא הצליח לצאת מחדר המלון לאחר שנורה, הוא אמר להם שהוא קודם לכן שתה שתי כוסות ויסקי - וזה מה שחיזק אותו. אבל מזלו בסופו של דבר נגמר בשנת 1931, כאשר נורה למוות בדירה באולבני. האם המשקה ג'נטלמן ג'ק שעובר סינון פחם כפול על ידי חברת ג'ק דניאלס זכה לשם בעתיו של דיאמונד? לעולם לא נדע...
5. דאץ' שולץ
דאץ' שולץ היהודי-גרמני נולד תחת השם ארתור פלגנהיימר, טרם הפך למאפיונר אמריקני שעשה את הונו בעסקי השתייה. האויב האוטלימטיבי של שולץ היה הגנגסטר הידוע לשמצה לאקי לוצ'יאנו, שאיים להפיל את עסקיו הלא חוקיים של שולץ שנוהלו מבר-מסעדה בשם "סושיאל קלאב" (בניו יורק, לא מהמסעדה שעושה לה מחווה בלב רחוב רוטשילד בתל אביב).
בשילוב עם בשלן הבירה פרנקי דאן, שסיפק לבר-מסעדה את הבירה, השניים השתלטו על אספקת הכהילים של מחוז הברונקס בניו יורק. שולץ נורה לבסוף בבר בניו ג'רזי בשנת 1935, אולם בדיוק באותו מקום שנמצא מחסן המשקאות המוברחים שלו, הוקמה בשנת 2011 מבשלת דאץ' ספיריטס, שמפיקה את אותה בירה שייצרו שולץ/דאן בזמנו, לצד ברנדי אפרסקים ומשקאות ביטר אחרים שהיו נהוגים באותה תקופה.
6. באגסי סיגל + מאיר לנסקי
בנימין "באגסי" סיגל נולד בברוקלין שבניו יורק, ונחשב לאחד הגנגסטרים החשובים ביותר בימיו. יהודי, כחול עיניים, נאה מאוד וכריזמטי. סיגל היה המניע והכוח בהקמת רצועת המלונות ובתי ההימורים בעיר לאס וגאס. כאחד המייסדים של Murder Incorporated ("רציחות בע"מ"), סיגל הפך למבריח משקאות בכמה ערים מרכזיות בחוף המזרחי במהלך תקופת היובש, אולם פנה להימורים לאחר שהאיסור בוטל בשנת 1933.
לאחר שיצר שותפות עם מאיר לנסקי, השניים הקימו את הכנופייה המכונה "באגס ומאייר", שטיפלה בחוזים עבור כנופיות מבריחי משקאות שפעלו בניו יורק ובניו ג'רזי. במילים אחרות, הצמד עסק בחטיפת משלוחי השתייה של יריביהם. בין חבריו של סיגל נמנו קלארק גייבל, קארי גראנט ופרנק סינטרה, וסיגל עבר ללוס אנג'לס בשנות השלושים, כיוון שאהב להעביר מסיבות מפוארות בביתו שבבוורלי הילס.
בעבר היה בר מתחת לכלבו שלום שנקרא לנסקי, שנחשב כיום למגה-בר הראשון בארץ. במהלך מלחמת העצמאות, לנסקי סייע לרכישת נשק ולהברחתו לישוב העברי בארץ, אולם כשביקש לעלות לישראל בתחילת שנות ה-70 (עקב חקירה שנפתחה נגדו בארצות הברית), הוא לא קיבל אישור ואף הגיש עתירה לבג"ץ, שקבע כי הוא "עלול לסכן את שלום הציבור". הוא נפטר בשנת 1983 מדום לב. הבר "באגסי" עובד בהצלחה רבה בשכונת פלורנטין, ולאחרונה אף הפך כשר. מעניין מה באגסי סיגל היה אומר על זה...
7. ג'ון דילינג'ר
ג'וני דפ גילם את ג'ון דילינג'ר בסרט "אויבי הציבור" משנת 2009, והראה כיצד הפושע האמריקני שדד בתקופת השפל בארצות הברית אינספור בנקים ואף תחנות משטרה. הוא ברח מהכלא פעמיים, והתקשורת תיבלה את קורותיו בדיווחים מוגזמים על תעוזתו ואכזריותו, מה שהוביל לתדמית של איל פשע הידוע לשמצה (אם כי יש שראו במעשיו גרסה מודרנית לרובין הוד). דילינג'ר חיבב מועדוני לילה והמשקה הקבוע שלו היה ג'ין פיז.
הוא נולד באינדיאנפוליס, ובתחילת שנות ה-20 התגייס לצי האמריקני, אולם שוחרר לאחר פחות משנה. לאחר נישואין קצרים ובלתי מוצלחים, חיי הפשע הגיעו במהרה והובילו למותו בשנת 1934, עת נורה על ידי המשטרה מחוץ לקולנוע בשיקגו.
8. אנוך 'נאקי' תומפסון
לראש הכנופייה של העיר אטלניק סיטי, אנוך 'נאקי' תומפסון, היה טעם עדין וממורק, אך מה שאהב יותר מכל היו מועדוני הלילה בבעלותו, כמו גם ללגום שמפניה איכותית. משנת 1910 ועד מאסרו בשנת 1941, הוא היה הבוס הבלתי מעורער של המכונה הפוליטית ששלטה באטלנטיק סיטי.
פסק דין שנגע בעיר הנופש שבלב ניו ג'רזי במהלך שנות העשרים הסוערות, סיפק מקלט זמני לעיר מן האיסור לסחור באלכוהול, אף על פי שתומפסון היה מעורב באופן ישיר גם בבישול משקאות. רשמית, הוא החל לשתות לאחר מות אשתו, מייבל, בשנת 1912.
חובבי סדרת הטלוויזיה "אימפריית הפשע", בוודאי מכירים את תקופת שלטונו של תומפסון בעיר, עת נקראה העיר "מגרש המשחקים העולמי", כאשר הרוב המכריע מהכנסותיו של תומפסון הגיע מהאחוזים שהוא לקח על כל גלון משקאות לא חוקי שנמכר. עקב היותה עיר חוף, אטלנטיק סיטי גם שימשה מקור לייבוא משקאות אלכוהוליים, ובשנת 1927 אף הסכים ג'ונסון לשתף פעולה עם קוסטלו ולוצי'אנו (ראו לעיל) ב"כנופיית שבעת הגדולים".
"יש לנו וויסקי, יין, נשים ומכונות הימורים. אני לא אכחיש ולא אתנצל על כך", אמר ג'ונסון שנהג לנסוע מדונדש בלימוזינה כחולה, ולעטות עליו מעיל פרווה של רקון ופרח אדום על דש המעיל".
9. לאקי לוצ'יאנו
תחת השם סלבטורה לוצ'יאנה, נולד הגנגנסטר האיטלקי-אמריקני - צ'ארלס "לאקי" לוצ'יאנו, שנחשב לאבי המאפיה המודרנית בכל הקשור לפשע מאורגן, וראש המאפיה המשפיע ביותר בכל הזמנים. לוצ'יאנו נולד בסיציליה בשנת 1897, היגר לאמריקה בגיל 10, והתיישב בלואר איסט סייד במנהטן. הוא נודע בכך שפיצל את ניו יורק בין חמש משפחות פשע.
תיאוריות שונות אופפות כיצד זכה לכינוי "לאקי", אולם הסיבה כנראה קשורה לכך שהוא התחמק 25 פעם ממעצרי משטרה הקשורים להימורים ולתקיפה. תוך שהוא עושה את הונו מסחר במשקאות מוברחים בעת תקופת היובש, הוא ניהל את העסקים הגדולים והמצליחים ביותר בניו יורק ובפילדלפיה, תוך שהוא מייבא וויסקי סקוטי, וויסקי קנדי ורום מהאיים הקריבים.
בחודש אוקטובר בשנת 1929, לוצ'יאנו הוכנס ללימוזינה תחת איומי אקדח של שלושה אנשים, הוכה, נדקר ונזרק על חוף הים בסטייטן איילנד. הוא שרד, אך הוא נשאר מצולק, כולל סביב עינו – שהפכה לסמל המסחרי שלו. בשנת 1946 גורש מארצות הברית לאיטליה. הוא מת בגיל 64 מבעיית לב.
10. אל קאפונה
הגנגנסטר האמריקני הנודע מכולם - אלפונס גבריאל 'אל' קפונה, הנהיג את הסינדיקט שישב בשיקגו במהלך תקופת היובש, והקדיש עצמו להברחה משקאות. הוא נולד בברוקלין למהגרים איטלקיים, והועף מבית הספר בהיותו בן 14, עת הצטרף לכנופיה בעיר.
קפונה עבר לשיקגו בשנות העשרים לחייו, והשתמש בתקופת היובש כדי להבריח משקאות ולעשות את הונו הרב מאוד. גם קפונה זכה לכינוי רובין הוד, כיוון שתרם חלק מגדול מכספו לגופים נזקקים ולעמותות (מזכיר מעט את הסרט "האחים בלוז"). אל קפונה זכה למספר כינויים, כולל "פני צלקת" לאחר שהותקף במועדון לילה בניו יורק וזכה לסימן היכר בפניו.
בסיועו של בלייז דיסבורג, המכונה גם "קינג קנדה", קפונה הבריח משקאות ממזרח אירופה ומקנדה, כולל ממזקקות לא חוקיות שפעלו במרכז ארצות הברית. המשקה האהוב עליו היה טמפלטון ריי (וויסקי משיפון), שבאופן תמוה למדי, ואולי בהשפעתו של קפונה, הפך גם למשקה הנפוץ ביותר בתקופת ההברחות. מאות חביות הוברחו מדי חודש וסופקו לכנופייה של קפונה, והוא נענה לכל דרישה מצד מועדוני הלילה והברים ברחבי שיקגו, ניו יורק ואפילו סן פרנסיסקו.
בסופו של דבר, קפונה הורשע בעבירות אי-תשלום מס ונשלח לכלא אלקטרז. בעקבות ביטול חוק היובש, התמוטטו עסקיו של קפונה, הוא שוחרר בשנת 1939 ומת מדום לב כתוצאה ממחלת העגבת בשנת 1947.
