שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    הארי פוטר, לפניך: יתומים בספרות הילדים

    הם חיו ללא הורים, התגברו על כל המכשולים ושבו את ליבנו עם אופיים האופטימי. מאוליבר טוויסט דרך בילבי ועד הארי פוטר - היתומים הספרותיים ממשיכים לסקרן עד היום. האם האובדן האישי שחוו כותביהם או חרדת הנטישה שמאיימת על הקוראים הפכו אותם לקלאסיקה?

     
    השבוע לפני 20 שנה, ב-26 ביוני 1997, קרה פלא. ג'ואן רולינג (הידועה כיום כג'יי קיי רולינג), בריטית חד-הורית שחיה מקצבת סעד, פירסמה את ספרה "Harry Potter and the Sorcerer Stone", ובעברית - "הארי פוטר ואבן החכמים". הספר, שקודם לכן נדחה על ידי 12 הוצאות לאור שמאז אוכלות את הכובע, הפך לסנסציה עולמית ולסדרה המונה שבעה ספרים וסרטים מצליחים.

     

    דניאל רדקליף ב"הארי פוטר ואבן החכמים", 2001 ()
    דניאל רדקליף ב"הארי פוטר ואבן החכמים", 2001
     

    סיפורו של היתום מוכה הגורל, שחי חיים עלובים בביתם של קרובי משפחה איומים, נגע לליבם של מאות מיליוני ילדים ומבוגרים ברחבי הגלובוס. ומה רבה הייתה השמחה לגלות שדווקא הוא, המסכן הקטן, נועד לגדולה, ושחייו ישתנו כבמטה קסם.

     

    אבל הארי פוטר לא היה היתום הראשון שריגש אותנו. צ'רלס דיקנס עשה את זה כ-180 שנה קודם לכן עם "אוליבר טוויסט", "תום סויר" של מארק טווין פורסם לפני כ-140 שנה וגם "היידי בת ההרים" של יוהנה ספירי השווייצרית הגיע למדפים בתקופה דומה.

     

    קפיצה לספרייה הציבורית הקרובה למקום מגוריכם תמחיש לכם עד כמה הקלאסיקות פופולריות - לפחות בקרב המתרגמים. כך למשל, "אוליבר טוויסט" שיצא לאחרונה ב-2007 בגרסה שנונה ודקה בת 96 עמודים (סדרת "ספרי מופת" של הוצאת קוראים), יצא שוב ב-2010 בגרסה שנונה ועבה בת 532 עמודים (סדרת "הרפתקה" של הוצאות אוקיינוס ומודן). לקוראים הצעירים הוסיפו המתרגמים שהם סמיט ואמנון כץ מסר חתרני בהקדמה הממליץ להם לדלג על הקטעים שלא מעניינים אותם. דוגמה אחרת היא "בילבי" של אסטריד לינדגרן השוודית, שיצא לראשונה ב-1945 ומאז זכה לשלל עיבודים בעברית, כולל צמד ספרי קומיקס (עם עובד) שיצא לאור רק לפני שבועיים. 

     

    "אוליבר טוויסט", המחזמר. לונדון 2009 (צילום: Gettyimages) (צילום: Gettyimages)
    "אוליבר טוויסט", המחזמר. לונדון 2009(צילום: Gettyimages)
     

    אז למה נושא כאוב כל כך העסיק ומעסיק סופרים עד היום? ואיך זה שילדים ומבוגרים כאחד נמשכים לקרוא על זה? "צריך לזכור שבמשך כל המאות הקודמות - ואפילו בחלק מהמאה ה-20 - מוות במשפחה היה שכיח מאוד", מסביר יהודה אטלס, סופר, משורר וחוקר ספרות ילדים. "זה קרה בגלל מחלות, קור ורפואה לא מפותחת. העיסוק ביתמות שימש יותר כתיאור של החיים ופחות כאמצעי ספרותי מעורר רגשות. מצד שני, מי יכול להשאר אדיש לסיפור קורע לב של יתום, על אחת כמה וכמה נחמד, שלא הופך לטיפוס דכאוני? זה בוודאי מעורר רגשות של סימפטיה ואמפתיה שנלקחו בחשבון".

     

    "פוליאנה"בכיכובה של היילי מילס, 1960 (צילום: Gettyimages) (צילום: Gettyimages)
    "פוליאנה"בכיכובה של היילי מילס, 1960(צילום: Gettyimages)

    רננה גרין-שוקרון, מנהלת המרכז לספרות ילדים במכללת דוד ילין בירושלים, מסכימה שספרים על יתומים שנכתבו בעבר התכתבו עם מציאות שבה ילדים ומבוגרים מתו בגיל צעיר. עם זאת, היא מצביעה על סיבה פסיכולוגית מובהקת למשיכה לקריאה בנושא. "יתמות היא החרדה הגדולה ביותר מיום לידתנו - 'חרדת הנטישה' - כך שגיבור יתום מעורר מיד הזדהות רגשית. מעבר לכך, הקורא שואב ביטחון מכוחות הנפש שמגלה הגיבור במסעו וגם מהעובדה שתמיד נקרות בדרכו דמויות טובות לב ונכונות לעזור. הקריאה על יתומים מעוררת הזדהות גם בקרב ילדים שחשים פעמים רבות לא מספיק אהובים ומוערכים על ידי ההורים והמשפחה, שלא לדבר על ילדים שחווים התפרקות של המשפחה. כלומר, גם כשיש נוכחות הורית פיזית - לעיתים היא חסרה מבחינה רגשית, והקריאה על יתומים מאפשרת עיבוד של הרגשות האלה.

     

    "מעבר לכך, מצב היתמות בספרים כאלה מכוון את הזרקור אל הילד ו'מפנה' את המבוגרים מהשטח. בכך הוא גם מגשים פנטזיה חבויה, לחיים ללא סמכות ושלטון המבוגר, שלעיתים מתסכל, מכעיס ומכאיב כשהוא מציב גבולות".

     

     

    ומי יותר מבילבי יכולה להמחיש כמה נפלאים החיים ללא סמכות הורית. "'בילבי' הוא אחד הספרים החשובים שיצאו לילדים בעולם", קובע יהודה אטלס. "זה ספר פורץ דרך על ילדה עצמאית. העוסק במרי כנגד המרובעות והחינוך - גם הביתי וגם הבית ספרי - באירופה. זה לא בדיוק ספר יתומים, כי היתמות לא משחקת פה תפקיד. מה שבולט בו זו העצמאות. אסטריד לינדגרן, שכתבה אותו, היא הומניסטית גדולה וסופרת ילדים ענקית. היא כתבה ספר על הילדה המשוחררת ביותר בעולם. בילבי חיה את ילדותה במלואה. היא מדברת בלשון משלה, לא הולכת לבית ספר, משוחררת מנימוסים ריקים, חיה עם סוס וקוף, גורבת  גרביים מסוגים שונים, לוחמת למען צדק ונדיבה מאוד. היא לא תזייף ותמיד תגיד את האמת. בילבי היא אצילת נפש".

     

    עובדה מעניינת שאטלס מצביע עליה הינה שסופרים רבים ב"ז'אנר היתומים" איבדו את הוריהם בשלב מוקדם של החיים - טראומה ששוקפה בכתיבתם. "יש רשימה ענקית של סופרים שכתבו לא רק על ילדים יתומים אלא חוו את זה במשפחה. אביו של מארק טווין, מחבר 'תום סויר', מת כשהיה בן 12. טווין הילד הוצא מבית הספר ונשלח לעבוד כשוליית דפס. הוא עבד בתמורה לאוכל ולבגדים ישנים של בעל הבית. ג'יימס מתיו ברי, שכתב את 'פיטר פן', התייתם מאביו בגיל צעיר, וגם אחיו מת.

     

    "בשלושת הספרים 'סוד הגן הנעלם', 'לורד פונטלרוי הקטן' ו'נסיכה קטנה' יש ילדים יתומים. את שלושתם כתבה פרנסס הודג'סון ברנט - שהתייתמה מאביה בצעירותה והגיעה בעקבות כך לחרפת רעב. גם לוסי מוד מונטגומרי, שכתבה בין השאר את 'האסופית', הייתה בת פחות משנתיים כשאמא שלה מתה בגיל 21. הגיבורה שלה, אן שרלי, הייתה מדהימה".

     

    "האסופית", 1985 ()
    "האסופית", 1985
      

    גם יאנוש קורצ'אק, שכתב את "המלך מתיא הראשון" - על נסיך שבהיותו בן עשר מתייתם מהוריו, המלך והמלכה -  איבד את אביו בגיל צעיר. בגיל 18 הוא נותר מפרנס יחיד עבור משפחתו.

     

    המזל הרע לא דילג גם על מחברת סדרת "הארי פוטר". כשג'יי קיי רולינג הייתה בת 15 איבחנו הרופאים טרשת נפוצה אצל אימה. לאחר עשר שנות מאבק, כשהסופרת הייתה בת 25, נפטרה האם. רולינג מספרת בראיונות כי מות אמה השפיע מאוד על כתיבתה.

     

    מיתמות למשפחתיות בספרות העברית

    ומה לגבי גיבורים יתומים בספרות העברית? "עד שנות ה-50 היו דווקא לא מעט יתומים בספרות העברית, והרבה מאוד סיפורים שבהם כלל לא מופיעים הורים", אומרת פרופ' יעל דר מהתוכנית למחקר תרבות הילד והנוער באוניברסיטת תל אביב. "אפילו בסיפורי הפעוטות, כמו 'בוא אליי פרפר נחמד' אין הורים, או 'שמוליקיפוד', שבו העלילה מתרחשת כשאין הורים לאורך כל הספר".

     

    לדברי דר, הסיפור האולטימטיבי של שנות ה-30 בהקשר זה הוא על עודד הנודד: "זהו ספר על ילד שיוצא עם כל הקבוצה לטיול בהרים והולך לאיבוד. הוא לא יתום בהגדרתו אלא יתום מבחינת העלילה, המתרחשת בלי הורים".

     

    דר מציינת כי התופעה הזו רווחת בחברות של הגירה: "בתקופת בינוי האומה תלו המון תקוות בהתחלות חדשות, בצעירים ובילדים שנולדו בארץ, עם מבטא עברי תקני. בחברות של מהגרים ההורים אומרים: 'אנחנו מהעולם הישן. אתם הילדים תלמדו אותנו'. השאיפה היא שהדור הצעיר יהיה שונה מההורים, שיציג בשורה. לכן, המבוגרים, הוציאו את עצמם מרצון מהסיפור".

     

    ומתי זה השתנה?

    "אחרי קום המדינה. בבת אחת הבית, המשפחה וההורים נכנסו חזק לספרות הילדים. קודם לכן סופר לא רצה להעמיד את עצמו בעמדה של הורה, הוא רצה שהגיבור שלו יהיה משוחרר. בספרים של שנות ה-60 וה-70 יש המון הורים - לפעמים יותר מילדים, יש ספרים שמדברים על נפלאות ההורות. אפילו בחלק מהיצירות של סופרים כמו גרוסמן ושלו ההורה נוכח מאוד. זה רק הלך והתחזק לאורך השנים, כך שקשה לנו לדמיין שמישהו יכתוב היום סיפור על ילד יתום בפועל או בכורח.

     

    "השאלה המעניינת היא מה משרת הסילוק של ההורים מהעלילה, ועל זה אין תשובה אחת. לגבי כל מקרה צריך לנסות לבחון את התקופה שבה נכתב הספר".

     

    ומה לדעתך זה משרת במקרה של הארי פוטר?

    "בספרי 'הארי פוטר' יש איזשהו ביטוי למאבק בין דורי. הרבה יותר קל לתאר מאבקים בין תלמיד למורה רע או רוחש מזימות. כשזה הורה זה הרבה יותר מורכב. המתחים הבין דוריים בחברה ובתרבות באים לידי ביטוי בצורה הרבה יותר מזוקקת בצורה כזו. 'הארי פוטר' מתבסס על כמה דגמים ספרותייים קאנוניים ואחד מהם הוא הדגם של היתום, של הספרות במאה ה-19.

     

    "הפנימייה בכלל היא מרחב של יתמות - הילדים הם לבד ללא ההורים. באמצעות הדגם הקאנוני הזה, ג'יי קיי רולינג איפשרה סוג של הצגה עוצמה ומסוגלות ילדית - כלומר, הילדים יכולים לעשות המון. זה אחד מהסודות של הצלחת הספר, כי להיות בעל הורים זה 'מחליש' - צריך להיות ילד טוב, לתת כבוד, כשאתה יתום יש אופק גדול ורחב מאוד".

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    היתומים החביבים עלינו. בילבי והארי פוטר
    לאתר ההטבות
    מומלצים