אסון נחל אשלים: צרכי האנושות מול צרכי הטבע
זיהום נחל אשלים וזרימת מי החומצה מעלים את הצורך באיזון בין צרכי החברה האנושית לצרכי הטבע. למעשי האדם יש השלכות סביבתיות מקיפות וארוכות טווח. חשוב לשקלל את כל ההיבטים הסביבתיים, המקומיים והגלובליים ולטווח הקצר והארוך ולהבטיח את היכולת של הדורות הבאים להתקיים כאן אחרינו
הנזק שנגרם כתוצאה מדליפת עשרות אלפי מ"ק של שפכים תעשייתיים חומציים מבריכות מפעל רותם אמפרט נגב לנחל אשלים ילווה אותנו עוד שנים ארוכות. השפכים האגרסיביים שזרמו בנחל בעוצמה ובגובה רב פגעו ועוד יפגעו באופן ישיר במגוון של צמחים ובעלי חיים שהנחל הוא ביתם, ועוד מוקדם לעמוד את מידת הנזק.
בנוסף לפגיעה בצמחים ובעלי החיים, זרימת השפכים בנחל הובילה לזיהום האדמה - מה שיכול לפגוע במי התהום. לכל אלה תהיה השפעה על המדרג האקולוגי כולו, החל מבעל החיים או הצמח הבודד, דרך בתי הגידול ועד למערכות אקולוגיות ותנאים סביבתיים. כל אלה ישפיעו באופן רחב יותר גם כלל השירותים שהטבע מספק למערכות האקולוגיות המרכיבות אותו מהם נהנים גם בני האדם, למשל אספקה של מזון וסיבים, שירותי ניקוי אוויר, ויסות טמפרטורה ולחות והאבקה.
השאלה הראשונה שעולה, האם מדובר בתקלה, שעד כמה שההשלכות שלה מצערות, היא בלתי צפויה ומתוכננת, או בכשל שניתן היה לצפות מראש? כמו כן, חשוב לבחון אם המפעל הפר תקנות סביבתיות או חרג מהיתר הרעלים שלו?
לאחר מכן יהיה צורך לברר האם המפעל היה ערוך לתרחיש שכזה מראש ותפקד כנדרש במהלכו, וכן מה יש לעשות עכשיו כדי שמקרה כזה לא יחזור על עצמו? חשוב לבדוק מה צריך לעשות כדי להחזיר את המצב לקדמותו, כלומר מה הפעולות שיש לעשות כדי לשקם את הסביבה הטבעית? ולבסוף, האם המחיר הסביבתי הכבד מצדיק את המשך הייצור כפי שהוא נעשה כיום?
הניהול הסביבתי של תהליכים תעשייתיים, ניהול שפועל לצמצום ו/או מניעה של ההשפעות הסביבתיות של תהליכי הייצור, מבוסס על חקיקה ותקינה שלוקחות בחשבון את ההשלכות של הזיהום על בריאות האדם. בהתאם לכך נקבעים תקני הפליטה ודרגות הזיהום. אבל כל אלה לא לוקחים בחשבון את הערך הפגיעה במרכיבים החיים והדוממים בטבע, ואת הערך שלהם למערכות האקולוגיות עצמן. לדוגמה, למרות החשיבות של אוויר נקי לאדם ולכלל היצורים החיים בטבע, לאוויר אין תג מחיר בעוד שלזיהום האוויר יש, אך הוא מבוסס רק על ההשפעות הישירות של הזיהום על האדם.
ניהול סביבתי כולל מערך כלים כלכליים
הכלי הכלכלי הראשון נועד לטפל מראש במפגעים סביבתיים, והוא כולל את סך הדרישות הסביבתיות שהרשויות משיתות על המפעלים ברישיון העסק שלהם, דרישות שניתנות החל בשלב הבקשה להקמת מתקן מסוים, מתעדכנות בהתאם לטכנולוגיות בשוק ודרישות החוק ומחייבות השקעה בטכנולוגיות להפחתה ומניעה של הזיהום.
יחד עם זאת, במידה ונגרמים מפגעים סביבתיים ויש זיהום סביבתי מתהליכי יצור - נהוג לפעול על פי עיקרון המזהם משלם. על פי עיקרון זה, מי שאחראי ליצירת הזיהום צריך לשאת בעלויות הנזק. גם כאן המטרה היא למנוע מראש את הזיהום, כאשר ידוע למזהם, שבמידה ויזהם המחיר יהיה כבד. לדוגמה, מי שיפלוט לסביבה שפכים בכמות או איכות שאינה מותרת על פי חוק - ישלם קנס או עיצום כספי.
כלי כלכלי נוסף הוא שימוש במס ירוק שמוטל על פעילות שאומנם מותרת, אך ידוע שהיא גורמת לפגיעה מסוימת באיכות הסביבה. למשל היטל על הטמנת פסולת על מנת להקטין את היקף ההטמנה.
לזיהום סביבתי יש גם עלויות חיצוניות רבות, עלויות שלא מגולמות במחיר ההפקה והייצור של מוצר מסוי, כמו למשל התדלדלות משאבים, פגיעה בערכי טבע, מורשת ונוף, זיהום ותחלואה ואפילו ירידה בערך הנדל"ן. אלו למעשה עלויות שמושתות על הציבור הרחב ולא על היצרן. אמנם קשה מאוד לעמוד את העלויות הללו, אך לאחרונה יותר ויותר מדינות בעולם מתייחסות גם לעלויות סביבתיות עקיפות בתהליכי קבלת החלטות.
העלויות העקיפות כוללות גם את ההון הטבעי או את הערך של שירותי המערכת האקולוגית, שעומד על פי חישובים כלכליים על כ-33 טריליון דולר בשנה. במקרה זה לא מדובר בערך החליפין של המוצר או במחיר שלו בשוק, אלא בערך השימוש שלו, כלומר קיום החיים.
לתהליכי הייצור של דשנים וחומצה זרחתית במפעל רותם אמפרט נגב יש כמה השפעות סביבתיות עיקריות כמו זיהום אוויר, ובהקשר זה עומד המאבק נגד הכוונה להקים מכרה בשדה בריר שלפי משרד הבריאות יוביל לתחלואה ותמותה עודפים, שפכים תעשייתיים חומציים ופסולת מוצקה המכונה פוספוגבס ומכילה בעיקר סידן ופוספט אך גם יסודות רדיוארטיביים.
האסון האקולוגי בנחל אשלים מעלה שוב את הצורך באיזון בין צרכי החברה האנושית וצרכי הטבע. הקידמה והנאורות העלו את איכות החיים בעולם והביאו איתן תועלות רבות, אך לתהליכים מעשה ידי אדם יש השלכות סביבתיות מקיפות וארוכות טווח. לכן חשוב לשקלל את כל ההיבטים הסביבתיים, המקומיים והגלובליים ולטווח הקצר והארוך, בתהליכי קבלת החלטות, ולהבטיח את היכולת של הדורות הבאים להתקיים כאן אחרינו.
הכותב הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
לפנייה לכתב/ת 
