שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "מבחינתנו, זה כמו אולימפיאדה"
    שבועיים וקצת לפני פתיחת משחקי העולם, המשלחת הישראלית מתכוננת לטורניר בפולין ומחכה שענפים כמו אגרוף תאילנדי, ג'יו ג'יטסו וסקווש יקבלו את ההכרה הראויה להם

     

    צפו בכתבה    (צילום: עוז מועלם)

    צפו בכתבה    (צילום: עוז מועלם)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    הנה שני דברים שבולטים לעין כשנכנסים לסמינר של ספורטאים שמתכוננים למשחקי העולם 2017: 1. הפרצופים שלהם לא מוכרים. 2. הם טיפוסים מחויכים, אבל נדרשות בערך 40 שניות של שיחה כדי לזהות שדי מרגיז אותם שהפרצופים שלהם לא מוכרים.

     

    אז לפני שנתחיל להתרגז, רצוי לברר מה זה בכלל משחקי העולם? אם רוצים לפשט ומחפשים שורה תחתונה שעושה סדר אז אפשר להגדיר את המפעל כאולימפיאדה של כל הענפים שלא נכנסו לאולימפיאדה. מאגרוף תאילנדי ועד סקי מים, מג'יו ג'יטסו ועד ריקודים סלוניים, מלקרוס ועד סקווש. ואם עוד לא קלטתם את הראש אז נזכיר שיש גם תחרויות באולינג ולוחמי סומו שמסתובבים בכפר הלא-אולימפי.

     

    המוכרת שבחבורה. נילי בלאק  (צילום: איגוד איל"ת) (צילום: איגוד איל
    המוכרת שבחבורה. נילי בלאק (צילום: איגוד איל"ת)

     

    כמו המשחקים האולימפיים גם משחקי העולם נערכים פעם בארבע שנים והקיץ הם ייצאו לדרך ב-20 ביולי בוורצלאב, פולין ויימשכו עשרה ימים. אז קצת לפני היציאה לפולין התכנסה המשלחת הישראלית לסמינר הכנה וגיבוש במלון בנתניה ושם אפשר היה להיתקל באותם צעירים וצעירות שמנהלים אורח חיים ספורטיבי אדוק, מביאים תארים בינלאומיים ואם הם יסתובבו לידכם ברחוב הסיכוי שתזהו אותם נמוך מהסיכוי שאוהדי כדורגל יימנעו מלפרוץ לאימון הפתיחה של קבוצתם.

     

    המשלחת הישראלית מונה 19 ספורטאים כשהבולטים שבהם ואלו שמסומנים כמועמדים רציניים למדליה הם נילי בלאק, פעמיים מחזיקה בתואר אלופת העולם באגרוף תאילנדי כבר שנתיים ברציפות (ולפני כן בתואר אלופת אירופה), גיא פירר, אלוף אירופה בסקי מים, רון כהן ודודי בן זקן בג'יו ג'יטסו וגם איתי גאיר (אגרוף תאילנדי).

     

    נילי בלאק  (צילום: עוז מועלם) (צילום: עוז מועלם)
    נילי בלאק (צילום: עוז מועלם)

     

    שמות נוספים במשלחת: איתי גרשון (קיקבוקס), אביתר פפרני (ג'יוג'יטסו), נטלי דריקר, פרנצסקו פאריס, ג'ניה ליבמן וג'ניה סובורוב (ריקודים סלוניים), אייל פלגי, טימור ברג, ינאי כלפה, דניאל אורלביץ, לידר דנה ואפי סואץ (אקרובטיקה). אל החבורה הזו יצטרפו לינוי אשרם וטורי פילנובסקי שמתחרות בהתעמלות אמנותית, ענף אולימפי שמתארח במשחקי העולם.

     

    מפרקת את הבנות

    לנילי בלאק (22) ברור שהיא מתכוונת לחזור מוורצלאב עם מדליה. היא יודעת שבתחרויות עצמן הכל יכול לקרות, אבל בתור אלופת העולם, היא מכוונת למדרגה הכי גבוהה בפודיום: "אני אישית מצפה לתת את הכל, ורוצה ללכת עד הזהב. אני המועמדת מספר אחת לזכות באליפות וזה אומר שכל המועמדות עם הכיוון אליי לערוף לי את הראש ולשלוח אותי הביתה. ובכל זאת, אני לא יכולה להיות אדישה, כי הכל יכול לקרות. לכל אחת מהמתחרות יש את הפוסטר שלי תלוי על הקיר שלהן, הן מדמיינות אותי ולומדות אותי, בדיוק כמו שגם אני שמה פוסטר שלהן ולומדת אותן. אסור לי להיות שאננה לרגע".

     

    בלאק משדרת ביטחון, מבלי שלרגע זה יישמע שחצני. היא יודעת מה היא שווה ולא עושה לעצמה הנחות. העובדה שזו הפעם הראשונה שלה בטורניר מהסוג הזה רק מוסיפה לאמביציה שלה: "זו הפעם הראשונה שיש אגרוף תאילנדי במשחקי העולם ואני מאוד מתרגשת, חבל על הזמן. איך שבאנו לפה, קיבלנו את המדים, וזה היה מגניב. פתאום אתה רואה עוד ענפים, עוד מתחרים מגילאים שונים ויש ממש תחושה של אולימפיאדה. זו הגשמת חלום".

     

    איך בכלל הגעת למקצוע הזה?

    "התחלתי עם אגרוף תאילנדי כבר בגיל 10 כשאמא שלי חיפשה משהו בשביל הגנה עצמית. הייתי מתאמנת עם הבנים, כי לא היו הרבה בנות וגם התחריתי מול בנים. נכון, בנים יותר חזקים גם אם זה אותו משקל, אז חטפתי מכות, אבל המטרה היא לקום ולהמשיך, זה מה שבנה אותי. אם הייתי מתאמנת רק מול בנות לא הייתי מגיעה לרמה הזו. פתאום את באה מול בנות ומפרקת אותן. את רגילה לקרבות הרבה יותר אינטנסיביים ולעומת זה, לספוג את המכות של הבנות זה בכלל לא נוגע בך, לא מזיז".

     

    נגד כל הגברים. נילי בלאק (צילום: איגוד איל"ת)
    נגד כל הגברים. נילי בלאק(צילום: איגוד איל"ת)

     

    מהר מאוד מתברר שעניין הנחישות והביטחון הוא לא ייחודי רק לבלאק. כשאנחנו שואלים את דודי בן זקן, לוחם ג'יו-ג'יטסו בן 30, מה הציפיות שלו ממשחקי העולם הוא שולח מבט די מאיים שכנראה נועד להבהיר שזו שאלה מטומטמת: "מדליית זהב, חד וחלק. מדליית זהב". בהמשך הוא מוסיף על התחושה לקראת התחרות: "מבחינתי אני באולימפיאדה, יש התרגשות אחרת. זה המאני-טיים. בשביל זה מתאמנים כל השנים ומתחרים באליפויות עולם ואליפות אירופה. זה הרגע שצריך להוכיח מה אתה שווה".

     

    למי שלא שולט, מה ההבדל בין ג'יו ג'יטסו לג'ודו?

    "איפה שנגמר הג'ודו, מתחיל הג'יו-ג'יטסו. בשני הענפים מתחילים מעמידה ויש אותה מטרה שהיא להוריד את היריב לקרקע ולנטרל אותו. בג'יו-ג'יטסו רוב העבודה נעשית על הקרקע ואתה צריך בסופו של דבר לגרום לו להיכנע באמצעות בריח. אם אין הכנעה, יש ניקוד לפי שליטה".

     

    מי שעוד עוסקים בענייני בריחים הם האחים אלון ורון כהן. אלון (42) גילה בשלב מוקדם יחסית שאחיו הוא כישרון אמיתי בג'יו-ג'יטסו והפך למאמן הצמוד שלו: "כיף לאמן את אחי. מבחינתנו זו דרך חיים. מתאמנים, חיים ואוכלים ג'יו-ג'יטסו. גם הערב במלון, אנחנו נזיז את הרהיטים הצידה ונעשה אימון".

     

    האחים רון כהן ואלון כהן  (צילום: עוז מועלם) (צילום: עוז מועלם)
    האחים רון כהן ואלון כהן (צילום: עוז מועלם)

     

    כשנשאל רון על הסיכוי לעלות על הפודיום הוא נזהר: "אני מקווה להביא למדליה, אבל לא אוהב לשחרר הצהרות לפני. זכיתי באליפות העולם, כך שאני בא למשחקי העולם עם ביטחון לעשות הישג. מקווה שאני אתפקד כמו באימונים ואז הכל יעבוד". האח הגדול לא חשש להצהיר: "יש מדליה, תהיה. אנחנו עובדים על זה ארבע שנים ואני סומך על רון. הוא קשה עם עצמו ובזכות העבודה וההתמדה אני מאמין שהוא יעשה את זה. למעשה את כל העבודה הקשה הוא עושה באימונים ולא מוותר לעצמו, הקרב זה החלק הקל".

     

    הרבה יותר מוצלחים מהכדורגלנים

    מה שפחות קל לחברים פה זה חוסר העניין התקשורתי. אריק קפלן, נשיא איגוד איל"ת שמרכז את הענפים הלא אולימפיים, הסביר במונולוג אותו הוא כבר יורה מהבטן: "מדובר על הספורטאים הכי טובים בתחומם בארץ ומהטובים בתחומם בעולם. מקבץ של אלופי אירופה, אלופי עולם וסגני אלופים. כשאתה הכי טוב באגרוף תאילנדי, אתה הכי טוב בעולם, העובדה שהענף לא משתתף באולימפיאדה זה משהו שיכול להשתנות בגלל החלטה של אנשים".

     

    הוא המשיך: "ההשלכות הן לא ספורטיביות, הן תקשורתיות. אני לא חלילה מזלזל, אבל קח למשל את הג'ודו מול הג'יו-ג'יטסו. העובדה שהוא באולימפיאדה לא אומרת שג'ודו הוא ענף טוב יותר, ספורטיבי יותר, או קשה יותר – ממש לא. פשוט החליטו מסיבות שונות שג'ודו יהיה באולימפיאדה וככה תשומת הלב של התקשורת אליו גדולה הרבה יותר. זה מתסכל שלא מכירים ואין מספיק עין תקשורתית להישגים של הספורטאים שלנו מהסיבה הלא ספורטיבית אלא מהסיבה הסו-קולד פוליטית שזה לא ענף אולימפי".

     

    דודי בן זקן (צילום: עוז מועלם) (צילום: עוז מועלם)
    דודי בן זקן(צילום: עוז מועלם)
     

     

    "אם נצא עכשיו לרחוב עם כדורגלן מהליגה השנייה בישראל ועם אלופת העולם באגרוף תאילנדי – ברור לך שהילדים יבקשו חתימה ויעשו סלפי עם הכדורגלן.

    נכון, וזה חלק מהבעיה התקשורתית והיא מתסכלת לא רק אותי אלא גם את החברים שלי בוועד האולימפי. הכדורגל, שהוא ענף מספר אחת מבחינת מספר הספורטאים שיש בו, נמצא פאר-פאר אווי למטה. אני אוהב כדורגל והולך לכדורגל, אבל אנחנו יודעים מה הוא שווה. ראית את השלישייה שחטפנו לא מזמן מנבחרת אלבניה".

     

    "לך תראה כמה ילדים רודפים אחרי כדורגלן בשביל חתימות ולך תראה ספורטאי אולימפי במקום רביעי  או חמישי. הולכים ברחוב ואיש לא מזהה אותם. ואלה ספורטאים הרבה יותר מוצלחים

     מהכדורגלנים. נילי בלאק צריכה לצאת מהמלון בנתניה וילדים ירוצו להצטלם איתה ולבקש חתימה. היא מהווה דוגמה איך ספורטאי צריך להיות. וככה גם רון כהן, איתי גאיר, גיא פירר ואחרים, כולם מדליסטים באליפויות אירופה ועולם".

     

    רון כהן מתייחס גם הוא לנקודה: "לא הלכתי להיות ספורטאי כדי להיות מפורסם, אבל זה נכון שיש ענפים אחרים בהם אנשים זוכים בחצי מהתארים שלי, ומכירים אותם. אני מקווה שיום אחד הג'יו-ג'יטסו יהיה ענף אולימפי ונזכה להכרה".

     

    המאמן והאח אלון: "בעיניי הכי חשוב זה מוסר עבודה וליהנות ממה שאתה עושה. עם הצלחות אי אפשר להתווכח. יזהו אותו? כשחזרנו אחרי שרון זכה באליפות העולם 2014 ונחתנו בשדה בתעופה בנתב"ג, היה רגע שחשבתי שאולי יהיו אנשים שיחכו לנו בשדה. לא חיכו. התרגלנו, הכל בסדר".

     

    רון זורק בחיוך: "אבל ראש עיריית פתח-תקווה התקשר. אחר-כך הוא גם הזמין אותנו ללשכה".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים