חברים יש לא רק באגד / פלג בחמישי
אלון חרזי, סקאוט ומאמן כושל, מונה לעוזרו של חברו מרקו בלבול בנבחרת הצעירה. העיקר שהחבר לוין קבע כי מדובר במאמן מנוסה
בית ההבראה
חרזי מצא קבוצה
"אלון חרזי הוא איש כדורגל איכותי ובעל ניסיון כשחקן וכמאמן". כך הודיע השבוע המנהל הטכני של הנבחרות הצעירות, ניר לוין, לכבוד מינוי חרזי לעוזרו של מרקו בלבול בנבחרת הצעירה, ולא נותר לכולנו אלא להריע שוב ללשכת התעסוקה של ההסתדרות לכדורגל בראשות עופר עיני.
קרוב ל־50 שנה מתרסקת הנבחרת הבוגרת שלנו שוב ושוב, המומחים למיניהם מדברים על היעדר תשתיות ומתעסקים בשטויות. הבעיה היא הניהול השכונתי בשיטת חבר מביא חבר, כבר בנבחרות הצעירות. מיהן האוטוריטות שמופקדות על הכשרת דור העתיד? מה עשו כמאמנים עופר פביאן, אלון חזן, סאלח חסארמה, רפי כהן ואריק בנאדו, לפני שקיבלו ג'ובים בבית ההבראה של ההתאחדות? למה אינם עובדים בקבוצות?
"אלון חרזי הוא חבר טוב", אמר לא מכבר בלבול, אז בואו נבדוק עד כמה הוא גם מאמן טוב, ובעיקר "בעל ניסיון" כפי שטען לוין. ב־2009, אחרי שפרש ממשחק, הוא מונה לראש מחלקת הסקאוטינג במכבי חיפה. בעקבות הצלחותיו המדהימות, במועדון הבינו את הפרינציפ וכעבור פחות מארבע שנים נפרדו ממנו. לאחר מכן מונה למנהל מקצועי בהפועל עכו, בקיץ 2015 הפך למאמן, וכעבור חודשים ספורים ושרשרת כישלונות מסחררת, נחתך גם משם. חרזי אמנם טען שהתפטר, אך בסוף נאלץ להודות שפוטר. אין ספק, מאמן מנוסה, מוכשר וישר.
חוץ מזה, מה לו ולאימון צעירים? ומאין צץ לפתע הצורך בעוזר חדש למאמן הנבחרת הצעירה? הרי בלבול קצר לאחרונה הצלחה אדירה במכביה, כשהוביל את הנבחרת עד גיל 20 לזכייה במדליית הארד(!) של קייטנת היהודים, אחרי שתי קבוצות מהתפוצות. ומדוע שלא ישתמש בשירותיהם של מאמני הנוער והנערים? ולוין עצמו לא יכול לעזור? מצד שני, בסוף החודש תארח הצעירה את אזרבייג'ן באצטדיון בעכו, ומי כמו חרזי מכיר את תנאי המגרש ואיפה לא צומח דשא.
אחלה ג'וב, לעבוד בהתאחדות. משימה פעם בכמה חודשים, אין לחץ מהאוהדים גם אחרי כישלונות, והכי חשוב: תוך כדי עבודה אפשר לפרשן. אפילו כשאתה יבש, משעמם ונטול הומור, מהזן של חרזי ואוזן.
בפברואר 2011, אחרי שנת השמיטה הראשונה שלו כסקאוט בחיפה, הצהיר חרזי: "אני בטוח שיראו את טביעות האצבע שלי בעתיד הקרוב". את הטביעה באמת כולם ראו מהר מאוד, אבל האצבע לא הייתה שלו אלא של מעסיקו, שהראה לו את הדרך החוצה. בהתאחדות, שם מדובר בכסף ציבורי, חרזי יכול להיות רגוע. עלא עיני ועלא ראסי.
החוצפן
דוידסון, ה"מהפכה" והבדיחה בבריכה
לפני כשנה, כשמשלחת השחייה שלנו שבה עטורת כישלונות מהאולימפיאדה, במוחו של יו"ר האיגוד סימון דוידסון הבליחה הברקה. הוא מינה את מאמן נבחרת הנשים האמריקאית, דייויד מארש, למאמן־העל של השחייה הישראלית. "אנחנו משנים את הגישה מגישה רוסית לגישה אמריקאית", הכריז דוידסון, למורת רוחו של ולדימיר פוטין.
אלא שגם שמחתו של דונלד טראמפ הייתה מוקדמת. על המאמן בעל הגישה הרוסית שהתרסק בריו, ליאוניד קאופמן, דוידסון לא ויתר אלא מינה אותו כ"אחראי לפיתוח בשטח". כלומר שטח סובייטי עם קודקוד אמריקאי, והכל תחת מטריית החאפריות הישראלית.
"בתהליך הזה הרגשתי לפעמים כמו סוכן מוסד", טפח לעצמו סנודן דוידסון על השכם, בטקס הצגתו של מארש. האמריקאי הוא אכן שם גדול בענף, אבל הסיכום היה שמאמן העל יבוא אחת לחודשיים למשך שבועיים. על לימודי שחייה בהתכתבות אפשר ללמוד מסיפורי פוגי.
מארש שלח לכאן את עוזרו, קאיו קאייביץ', ולפי גורמים באיגוד הוערך שכרם של השניים ב־800 אלף שקל בשנה. גם קאופמן המשיך כמובן לקבל שכר. מה אכפת לדוידסון, כסף שלו? מי רציתם שיעצור את ההפקרות – עסקנים חסרי מושג בשליחות מרכזי הספורט, שיושבים בהנהלת האיגוד במקום אנשי מקצוע?
וכך הגענו לאליפות העולם בבודפשט. "המטרה העיקרית היא שכל שחיין יתעלה וימצה את יכולתו בכל קפיצה למים", אמר מארש ערב פתיחת התחרויות, והוא לגמרי צדק. בקפיצה למים כולם מיצו את יכולתם, אבל כשזה הגיע לשחייה, העניינים קצת השתבשו. 15 שחיינים ייצגו אותנו באליפות, רק אחת, אנדי מורז, שיפרה שיא ישראלי בשתי עשיריות. עכשיו דוידסון כבר מחליף את קאייביץ' בלוקה גברילו הקרואטי, שעבד בנבחרת שווייץ. ובעודנו משלבים ניחוח אירופי בשיטה האמריקאית עם הפיתוח הרוסי והבבל"ת הישראלי, העולם ממשיך לברוח.
הייתה גם נקודת אור בחשיכה. יהונתן קופלב עלה לגמר ב־50 מטר גב. בנימין נתניהו אפילו בירך אותו בישיבת הממשלה, רק חבל שאף אחד לא סיפר לרה"מ שמדובר במקצה לא אולימפי ושהיחס אליו בהתאם. קופלב המוכשר לא שבר אפילו את שיאו האישי, סיים שמיני ואחרון, אבל בצוק העיתים הפך לגב האומה.
אחרי ביזיונות ובזבוזים כאלה, ניתן היה לצפות להסקת מסקנות מצד מחולל המהפכה שהפכה לבדיחה. אבל סוכן המוסד דוידסון, אבי הכישלון, בחר להפיל את התיק על השחיינים וטען שחלקם "עשו במכנסיים". יו"ר איגוד השחייה במים רדודים.
הבאסטיונרים
איגוד הכדורסל מוכר כרטיסים לאימונים
היורובאסקט בת"א מתקרב, והגזלנים באיגוד הכדורסל משדרגים את מנגנון סחיטת הכספים מהציבור. זוכרים את ההבטחה של מירי רגב לכרטיסים ב־35 שקל?
הכרטיס הזול ביותר למשחק הפתיחה מול איטליה, מאחורי הסל אבל הכי קרוב לתקרה, הוצע אתמול באתר "לאן" ב־95 שקל. כשניסיתי לרכוש כרטיס בודד עבור ילד/חייל/סטודנט/אישה/פנסיונר – הופיעה הודעה: "נותרו כעת 0 כרטיסים, נסה להפחית את כמות הכרטיסים בתעריף זה"... אבל ביקשתי לקנות רק אחד!
חכו חכו, המסחרה מתרחבת. בשישי שעבר הודיע איגוד הכדורסל כי באתר "לאן" נפתחה מכירת הכרטיסים לשלושת משחקי ההכנה(!) של הנבחרת. 20 שקל למשחק מול בריטניה בהיכל שלמה, ו־50 שקל לכל אחד משני המשחקים מול סלובניה וטורקיה ביד אליהו, לא כולל עמלה של חמישה שקלים. נשבע לכם, אפילו לאימונים הם מוכרים כרטיסים, שיעלו יותר מה־35 שקל שהבטיחה חסרת התרבות והספורט. מעניין מה היה אומר על זה יו"ר האיגוד הקודם, דן חלוץ.
הצנועה
ארד שוב עפה על עצמה
"ביום ראשון, 30.7, תהיה יומולדת 25 שנים לרגע ההוא בברצלונה, בו הגשמתי את החלום הפרטי שלי, חלום הזוי בימים ההם, לזכות במדליה אולימפית, לגעת בשמיים", כך החמיאה לעצמה השבוע יעל ארד, שגם הודתה ל"חולמים כמוני שהאמינו שאפשר לעבור דרך הקירות", והעלתה על נס את "האמונה והנחישות הבלתי מתפשרת שקשה לי להסביר מאיפה שאבתי אותן". במקביל, בעמוד הפייסבוק של הוועד האולימפי שבו היא מכהנת כחברת הנהלה, העניקו לה ראיון מפנק.
גם לפני חמש שנים יעל אירגנה לעצמה "פסטיבל ארד", חנכה אתר באינטרנט "לציון 20 שנה לזכייתי במדליה האולימפית הראשונה לישראל", והזכירה לכולם: "נגעתי בשמיים והגשמתי את חלומי – להיות הטובה בעולם". למרות שבאולימפיאדת ברצלונה היא זכתה במדליית כסף ומעולם לא הייתה אלופת עולם.
זו כמובן זכותה לעוף על עצמה, ואולי אף להכריז על 30 ביולי כיום שבתון. אבל תמיד, לנוכח מפגני ההאדרה העצמית מצד ארד, אני חושב על גל פרידמן. הספורטאי מספר 1 שלנו בכל הזמנים זכה בשתי מדליות אולימפיות, אחת מהן הייתה מזהב, וגם הוכתר פעם אחת כאלוף עולם. לא בתחרות גלישה למשקל עד 61 ק"ג, אלא בכלל.
ולמרות שאין בכלל מה להשוות, מעולם לא שמעתי את גל פרידמן הצנוע מייחס לעצמו את היכולת לעבור דרך קירות. את זה הוא משאיר לגל גדות.
לפנייה לכתב/ת 
