אחי, מה זה כבר משנה?

אותם פרצופים, אותה הבעה, אותן שיחות. יום שלישי של אמצע השבוע בבאזל, תל אביב. כולם רדומים מעט בבוקר, מעיפים מבט סביב, חוזרים לעוגה הקטנה והקפה הגדול. אף אחד לא מתרגש, השיחות מתנהלות בעצלות האופיינית למקום. ניסיון למצוא חיוניות כלשהי במה שנהוג לכנות שמאל-ליברלי-חילוני-מתון-הגיוני נידון לכישלון חרוץ. האנרגיות היחידות שמוצאות כאן ביטוי מסתכמות בניצחון המדרבן של הפועל תל אביב מליל אמש על בני יהודה. תהיה אליפות, לא תהיה אליפות, יעברו את בית"ר, לא יעברו את בית"ר. פוליטיקה לא מזכירים בינתיים, יש דברים חשובים יותר על סדר היום.
המקום מתחיל להתמלא, אך האווירה לא משתנה. תושבי המקום מצביעים קודם כל לטובת "ג'מייקה בלו מאונטיין" - תערובת קפה יקרה מאורניום מועשר - אחר-כך נראה. אל הקהל המבוגר יחסית של המגדל הגבוה מצטרפים תושבי שכונה צעירים יותר. היום הם מוותרים על חליפת הארמאני. אפשר לאוורר את הסווטשירט של גאפ, עם ניו-באלאנס זוהרות. לא מדברים בחירות עדיין. מתעוררים בלבד.
"רותי, תעשי לי טובה, תעיפי מבט על השולחן במטבח, תראי אם תעודת הזהות שלי שם". שיחה סלולרית משולחן סמוך מעוררת מספר חיוכים מביני-עניין מסביב. "לא מוצאת? לא נורא, אולי היא נשארה בתיק הנסיעות במשרד", מרגיע מצביע פוטנציאלי את השותפה לדירה ומחייך לכל עבר. "לא חשוב" מנחם אותו השכן, "מה זה כבר משנה, שרון לוקח בהליכה". וזהו. דיון סוער בסוגיית תעודת זהות אבודה וסיכוייו של גיבור ישראל עטור תחבושת לזכות בבכורה מסתיים באותה מהירות בה החל. כולם חוזרים לעיתון ולשיחות החברה. "אתה בטוח שיש עוד מקומות בקלאב-מד...".
הקהל הזה בדיוק, להזכירכם, ויתר לפני זמן לא רב על ימי עבודה, עמד ברחובות וחילק סטיקרים, הגיע לעצרות, חוגי בית, הפגין בהמוניות וגרר את ידידיו למה שבינתיים מסתמן כפסק זמן לא ארוך במיוחד. מצביעי ברק של היום לא מפנימים עדיין מה קורה להם. שתיקתו היעילה של הבולדוזר, תסכול מהצד השני, אכזבה מהראש הנבחר, סקרים מנבאי תבוסה, אף אחד לא ממש יודע למה, אבל מחנה שלם שרוי באלם, רגע לפני ההלם.
אווירת הבחירות לא מגיעה לכאן גם בשעות הצהריים. ההבדל היחיד מתבטא במספר עגלות הילדים שמצטרפות לשולחנות העמוסים. "כמה גדלה הילדה", מאנפפת בעלת הבוטיק לכיוון עורך-הדין-המתמחה-בתביעות גירושין (500$ כל פגישה, שווה כל סנט…), "רשמתם אותה כבר לחופשת הקיץ באספן?". מתחם באזל ממשיך את חייו הרגועים ומלאי הבעיות הקיומיות ללא הפסקה.
בחירות? בסוף ילכו כמעט כולם לשלשל פתק עם שמו של המועמד המתאים לפי דרכם, מר אהוד ברק, ראש הממשלה היוצא של מדינת ישראל לפי הסקרים ואילנה דיין. עד עכשיו מצהיר המתחם בקול רם - "היה שלום אהוד, באזל לא מחכה לך יותר".