מחר יפציע בוקר חדש

"מחר יפציע בוקר חדש", אמר ברק בליל הניצחון על ביבי נתניהו. ברק הבטיח לקיים את כל הבטחותיו לבוחר מכיר הפיתוח, שהובטח לו פיתוח תשתיות ויצירת מקומות עבודה, לזקנה מן המסדרון, לערביי ישראל שהבטיחו להם שוויון, לחקלאים שברק הכיר בזכויותיהם על הקרקע שלהם, לגימלאים שהבוקר החדש שלהם עתיד היה לכלול התייחסות לזכויותיהם המיוחדות, לסטודנטים שהובטח להם מהלך מהיר של הורדת שכר הלימוד, לעולים שתמכו בברק בהמוניהם הובטח לזכות בהקלות בתחומי הגיור, מירשם האוכלוסין, נישואין וגירושין, מציאת תעסוקה, לנשים מוכות הובטחו מקלטים ולשאר מגזרי החברה הישראלית הובטחו שלום ובטחון. תחת לקרוא לליכוד להיכנס עימו לממשלת האחדות המיוחלת, הזמין ברק את ש"ס ומרצ ובכך החל כורה לעצמו את הבור הפוליטי. את חבריו השרים והח"כים שלח לכל הרוחות, ובעיתונאים נטע את התחושה כי יש דברים חכמים ונסתרים מבינת אנוש, שרק הוא מבין אותם, ו"חכו ותראו..".
מפלגתו, אשר נעקפה וחוסלה במעקף הבחירות ההן, נותרה עם חוב של 150 מיליון שקל, ועם רענן כהן, והוא לקח לידו את סיירת מטכ"ל לדורותיה, את גיורא עיני, את רוני בונדי וביחד עם שר צבאו לענייני עסקנות במפלגה, פואד בן אליעזר, הוביל בבטחה ובהתנשאות את המערכת הפוליטית. "מבחן התוצאה" אמר ברק, הוא זה שיקבע, "ולא ברבורי סרק".
והתוצאות לא איחרו לבוא. בערי הפיתוח לא קרה דבר, הזקנה בנהריה נפטרה, הגימלאים נעזבו ומצאו מחסה בהסתדרות, הסטודנטים יחכו חמש שנים עד שיבוא שינוי של ממש, העולים נדחו מפני ההתחייבות לש"ס, החקלאים קיבלו את דו"ח מילגרום שמנשל אותם מזכויותיהם, הנשים המוכות נותרו מוכות, המגזר הערבי לא קיבל שוויון אך קיבל 13 הרוגים במהומות, והעיקר שהציבור הישראלי לא רק שלא קיבל שלום אלא שבמבחן התוצאה הוא קיבל אינתיפאדה, הרג ופיגועים. במצב הזה לא רק שרון היה יכול לנצח, כמעט כל פוליטיקאי יכול היה לעשות זאת, ברק איבד קשר עין עם המטרה כי בשלב מסוים הוא החל לשמור על קשר עין עם כיסאו בלבד, ולא עם המטרות שהתחייב להן. הקושי לשמור על הכיסא הניב זיג-זג, שמוטט את שארית האמון בראש הממשלה.
וכך נחסם ברק בליבות הבוחרים. הם סגרו את דלתות ליבם אליו, אפילו השמאל שהצביע הפעם עשה זאת מצוות אנשים מלומדה.
זהו, סוף הסיפור של בחירות 2001. מחר יפציע בוקר חדש מעל חוות השיקמים, ומה עלינו, מר ברק?