מה שמאמן הנבחרת הבא באמת צריך לעשות
הגורמים המרכזיים לבחירה באיש הבא שינהיג את השחקנים צריכים להיות ניהול אגו, חשיבה מותאמת למשימה ומנהיגות
רבות דובר הקיץ על סוגיית "דמות" מאמן הנבחרת האידיאלי. היה זה צומת משמעותי הן לנבחרת הכדורגל והן לנבחרת הכדורסל. שתיהן סיימו קמפיינים לא מוצלחים ובפני הגופים הבוחרים (ההתאחדות לכדורגל ואיגוד הכדורסל) עמד האתגר למנות את מאמן הנבחרת הבא. מכיוון שנבחרת הכדורסל עמדה בפני קמפיין קרוב (מוקדמות המונדובאסקט), ההחלטה הייתה מהירה. השאלה שנשאלה בשני המקרים הייתה: "איזה סוג של מאמן מתאים להיות מאמן נבחרת?"
הרבה מיתוסים נקשרו סביב התואר "מאמן נבחרת". החל מ"רק מאמן ליגה מצליח מתאים לתפקיד" ועד לזה שהתפקיד הוא "בית קברות למאמנים". לא יודע מה היו שיקולי הדעת לבחירת עודד קטש, אבל הנה, לעניות דעתי, גורמים מרכזיים ומכריעים לשיקול דעתה של ועדת האיתור ו/או חיים רביבו לבחירת מאמן הנבחרת הבא:
1. "ניהול פרימדונות" - בכל קבוצה (ולא רק בקבוצת ספורט), כמו שלימד אותנו וויליאם גולדינג ב"בעל זבוב", כל חבר מקבל או לוקח לעצמו תפקיד. זהו אחד התהליכים הבסיסיים במעבר מצמד אנשים לשלושה ומעלה. בכל קבוצה יש את ה"מנהיג", ה"טוען לכתר", ה"ליצן", ה"ביצועיסט", ה"יס-מן" ועוד שלל תארים ותפקידים. זה תופס גם בקבוצת כדורגל. בנבחרת, מטבעה, יש בדרך כלל אוסף גדול מאוד של "מנהיגים" או "כוכבים". זהו תהליך מורכב הן עבור השחקנים עצמם והן עבור המאמן, שאמור לדעת לנהל מקבץ כזה של אגו. עבור השחקנים זה מעבר לא פשוט, מלהיות "מלך" ל"שווה בין שווים" בנבחרת עמוסה ב"מלכים".
האתגר של המאמן גדול יותר. איך הוא בונה היררכיה ברורה ואיך הוא נמנע ממשחקי כוח, שבסופו של דבר יכולים לגרום לתפקוד לקוי של הקבוצה? אפשר לשאול את פיל ג'קסון או אפילו את שלמה שרף, שבתקופתו הנבחרת הייתה עמוסה במנהיגים. זו ההמלצה שלי: לא צריך להתעסק בזה. כלומר, לתת לתהליכים הטבעיים של היווצרות קבוצה להתחולל וליצור את חלוקת התפקידים מעצמה- כמו שקרה ב"בעל זבוב".
2. "ניהול קצר מועד" - למרות שהקמפיינים של נבחרת מתנהלים בדרך כלל במשך שנתיים, מאמן נבחרת עדיין צריך לדעת לנהל את תוכנית העבודה שלו בטווחים קצרי מועד. קרוב לוודאי שוועדת האיתור הקודמתביקשה לדעת מהי תוכנית העבודה של המרואיינים ומהן המטרות שלהם. אני חושב שפה קבור הכלב וכאן טמונה עיקר הטעות ביחס לנבחרת. "הצערה" או "שילוב צעירים" הן סיסמאות שנשמעות טוב ומתאימות מאוד לכותרות בתקשורת. בפועל, המטרה צריכה להיות הישגים. קרי, ניצחונות. בשונה מקבוצה, שבה ניתן לעבוד על תהליך והתפתחות מכיוון שסגל השחקנים הוא קבוע ויש מספיק זמן לעבוד ולתקן טעויות, בנבחרת המאמן צריך לדעת לעבוד בטווחים קצרים - הן בבחירת הסגל ובעיקר בהכנת הקבוצה למשימה.
יכול מאמן לתכנן כמה שהוא רוצה את ההרכב וסגל השחקנים, אבל אין לו שום ערובה שהם יהיו זמינים עבורו בתאריך הספציפי של המשחק המיועד. אם כן, מאמן נבחרת צריך, בכל פעם מחדש, להגדיר לעצמו את המטרות למשימה הספציפית (בהתאם לאופי היריבה, סגנון המשחק וכד'), ובהתאם, את סגל השחקנים שמתאימים מבחינתו למלא את המשימה בצורה הטובה ביותר. כלומר, מאמן צריך לזהות בנקודות זמן ספציפיות מי השחקנים שמצויים בכושר הטוב יותר ו/או המתאים למשימה, וליצור בטווח קצר מאוד את התלכיד שישיג את התוצאות הטובות. מי שהיה אשף בזיהוי כזה היה שרף, לעומת אלי גוטמן, שנשאר נאמן לאותם שחקנים (בעיקר יוצאי הפועל שבנו את המוניטין שלו כמאמן מצליח), למרות שבנקודות זמן ספציפיות לא היו במיטבם.
3. "מנהיגות קבוצתית" - נכון שבקרב השחקנים מתקיימת חלוקה היררכית וקיימת מנהיגות, אבל חשוב לזכור שהמנהיג של הנבחרת הוא המאמן. אם היה תחום אחד שמאמן הנבחרת הקודם לקה בו מאוד הוא בוודאי התחום הזה. המאמן צריך להוביל שורה של תהליכים שיעצבו את דמותה. במה זה בא לידי ביטוי? קודם כל, ביצירת זהות. אם בוחנים היסטורית קבוצות ונבחרות מצליחות, מזהים שלכל אחת מהן הייתה זהות ייחודית. כל מאמן יאמר שהוא רוצה "קבוצה לוחמת", אבל צ'אק דיילי ידע לקחת את זה ולזקק את זה לכדי "הבד בויז" של דטרויט. אחרי שגיבש לעצמו את הזהות של הקבוצה, צריך מאמן הנבחרת להתוות את הנורמות המקובלות והמחייבות של אותה קבוצה. ושוב, לא משנה מי השחקנים בסגל במועד ספציפי, הם צריכים להתיישר לפי אותה מערכת נורמות וזהות קבוצתית, אחרת תיפגע מערכת האינטראקציה החברתית שתוביל לקריסת התלות ההדדית, וכתוצאה מכך תיפגע רמת התפקוד של הקבוצה (הנבחרת) והישגיה.
ברור לי שאפשר להוסיף לרשימה עוד גורמים ומרכיבים. אבל, שוב, לעניות דעתי, אלה הגורמים המרכזיים שמבדלים בין מאמן נבחרת למאמן קבוצה. אני לא יודע מי המועמדים או מה יהיה תהליך הבחירה, אבל נראה לי שהגוף הבוחר, יהיה אשר יהיה, כדאי שייתן את הדעת לנושאים אלה ויבקש את התייחסותם של המועמדים לנושאים אלה.
*הכותב הוא דוקטור המתמחה בתחום של מנהיגות מאמני ספורט ומייעץ למאמנים וקבוצות
לפנייה לכתב/ת 
