"אפשר להרגיש אותך בתוך הדפים": הסופר אהרן אפלפלד הובא למנוחות

מאות חברים ובני משפחה ליוו היום (א') את הסופר אהרן אפלפלד בדרכו האחרונה.

נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות ספדה לו ואמרה: "היית לאחד מענקי הספרות בדורנו, המוערך בכל בעולם. היית מענקי הרוח, וכמו שאהרון היה לפה למשה כך היית לפה לדור פגוע וכבד לשון. היית נציג נאמן וגאה לדור הזה (ניצולי השואה) אשר יש לו לא פחות מהחלוצים מניות בתקומת מדינת ישראל. לא רק ילדיך התייתמו - כולנו התייתמנו".

"ילד נצחי". אהרן אפלפלד(צילום: עדו פרץ)

רעייתו יהודית נפרדה ממנו: "יקר שלי, אני יושבת ליד שולחן הכתיבה שלך ביום שהלכת מאיתנו, ואני כותבת באותו עט שבו כתבת לפני עשרה ימים. על השולחן מונחים הדפים מהספר החדש שעבדת עליו, משקפי הראייה שלך מונחים על הדפים, אני מרגישה את נוכחותך בכל פינה ושומעת את הזמזום החרישי שמלווה את הכתיבה שלך. החיים שלך הם הווה נצחי. אין עבר כי הוא ממשיך לחיות בך, אין עתיד כי הוא מתרחש ככל שאנחנו מתקדמים - את זה לימדת אותנו לחוש - את מימד הזמן הכולל. מעל הכל, יקר שלי אתה הילד הנצחי".

הבן מאיר נשא דברים: "אבא חי חיים שלמים. נוכחותו אינה רק בתוכנו אלא מקיפה אותנו וכן את אלה הקרובים לו ואלה שזכו לאורו מתוך כתיבתו. אבא חש את ההוויה ודיבר על עולמנו מתוך מגע רך ואינטימי. גם בקשה, בעלום והמופלא מאיתנו הוא נגע ברכות דרך מילה נכונה, קשב רב, סקרנות אמת ואהבת הבריות. דבריו נגעו ביחיד, ובדבריו נגע בשלם. אבא ביקש, עד כמה שניתן הדבר מבחינה אומנותית, שלא להכות בסלע אלא לתת למים לחלחל. הוא ביקש לגעת בסוד המגע המתחדש תדיר.

"ביקש לא להכות בסלע, אלא לתת למים לחלחל". אפלפלד(צילום: אריק אלון)

"היד הבוצעת לחם ומקרבת לפה משקה חם, מגע היד החופנת דובדבנים, המוכר והביתי - היו לו מחוז חפץ. יש לזכור, המסע אין עניינו התרחקות מעצמנו אלא חזרה לעצמנו - אבא ביקש להיאחז בקבוע ובאמיתי דרך הכתיבה".

הבן יצחק ספד: "אבא אהוב לבי, לשמחתי אתה סופר, ולמרות הכאב הקשה והחור שנפער בתוכי, אני שמח כי כתבת חמישים ספרים ובכל אחד מהם בראת עולם שלם עשיר שבו אתה נמצא תמיד במלוא כוחך, ושם בתוך הדפים, אני יכול לאחוז בידך ולהרגיש את הממשות שלך. אבא אהוב לבי, דיברתי בקול חרישי כי היית סך עוצמה רבה. היית חזק, עיקש, מתריס ותמיד מפתיע, אומן במובן העמוק של המילה, ואני שמח בך אבא, ואוהב אותך מאד".

אפלפלד, שהלך לעולמו בגיל 85, היה אחד היוצרים המשמעותיים בספרות העברית החדשה של "דור המדינה" בשנות השישים. הוא פרסם לאורך חייו 47 ספרים, בהם "כאישון העין", "כפור על הארץ", "באדנהיים עיר נופש" ו"קאטרינה". אף שבכל ספריו יש מרכיב ביוגרפי משמעותי, ב-1999 הוא הוציא את "סיפור חיים", אוטוביוגרפיה המקיפה את חייו מראשיתם ועד שנות השמונים.

בגיל 20 החל אפלפלד ללמוד באוניברסיטה העברית ספרות עברית ויידיש. הוא שימש פרופסור באוניברסיטת בן גוריון בנגב מ-1979 עד פרישתו מהוראה, כשהיה בן 68. בשנותיו האחרונות חי במרכז ירושלים עם אשתו יהודית. בין שלושת ילדיהם של השניים, הצייר מאיר אפלפלד.

אפלפלד הוא סופר עטור פרסים. מלבד פרס ישראל, שקיבל ב-1983, הוא זכה בין השאר פעמיים בפרס אנה פרנק, פרס ראש הממשלה, פרס ביאליק ופרס ברנר. הוא זכה כמו כן בפרסים בינלאומיים על ספריו שתורגמו ל-35 שפות וב-2013 היה מועמד לפרס מאן בוקר העולמי. ב-2016 הוענק לו אות לגיון הכבוד הצרפתי. הוא קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות רבות בהן העברית בירושלים, בר אילן, הסמינר התיאולוגי בניו יורק וההיברו יוניון קולג'.