הפור נפל

הכרזתו של יוסי ביילין, לפיה הוא תומך באברום בורג, הכריעה ככל הנראה את המאבק הקצר והעז במפלגת העבודה. כל הדיבורים על סכינים מתנופפות ומלחמת ירושה עשויים, בסופו של דבר, להתברר כמופרכים: ביילין, חותמת ההכשר האולטימטיבית של המפלגה, אמר את דברו. כל מי שיבקש לקרוא תגר על הבחירה, יצטרך מעכשיו לטפס במעלה הר גבוה במיוחד.
הדבר המרכזי שהניע את ביילין להכריע כבר עכשיו, ולא להמתין להסכמה בין בורג, רמון ובן עמי על מועמד אחד מביניהם, הוא החשש ששמעון פרס יוכרז כיו"ר זמני ויהפוך לראש המפלגה. ביילין גדל אמנם על ברכיו הפוליטיות של פרס, אבל דווקא משום כך הוא מכיר היטב את מורו ורבו. אצל פרס שום דבר איננו זמני. וביילין, שרוצה להתחיל בתהליך ההבראה של המפלגה, חושש ממה שיביא מינוי שכזה.
בדרך הוא חיסל את מה שנותר מההסכמה רבת השנים בינו לבין חיים רמון. רק ביילין יודע מה הוא חושב בינו לבין עצמו על כישוריהם היחסיים של המועמדים. אבל רמון, כמו בן עמי, רצה זמן. וזמן פירושו עלול להיות פרס.
התמיכה המוצהרת של ביילין בבורג מכריעה, לדעתי, את הכף. עוזי ברעם מיהר ליישר קו; אחרים יעשו זאת בימים הקרובים. רמון, שהפופולריות שלו נמוכה כרגע, ביקש לוודא שיש לו תמיכת בכירים לפני שיחליט אם להתמודד. בכירים פירושם קודם כל ביילין, וביילין איננו. ייתכן שרמון יחליט לא להתמודד כלל. בן עמי זקוק לזמן עוד יותר ממנו, ואם יתמודד יעשה את זה עכשיו מול חזית מאוחדת. גם פואד בן אליעזר, מתן וילנאי ואחרים שמחשבת ההתמודדות עברה בראשם יחשבו עכשיו עוד פעם.