השכנה שירשה מהולנד את העוצמה על המגרש
בלגיה נחשבת לאחת הפייבוריטיות להגיע רחוק בקיץ, עם קאדר שחקנים שמורכב רובו ככולו משחקני חמש הליגות הטובות באירופה
נדמה שאחרי יותר מארבעים שנה בהן נחשבו הכתומים מהולנד כאחת מחמש הנבחרות הטובות בעולם וכפלא ספורטיבי בפני עצמו, אנחנו עדים עכשיו לתקופת יובש ודעיכה מתמדת, שהגיעה לשיאה עם החמצה של עוד טורניר גדול תוך גילויי יכולת פושרת ביותר - הפעם המונדיאל ברוסיה שייערך בקיץ הקרוב.
בעבר הייתה הולנד הקטנה מעבדת ייצור של כוכבים במשך דורות. לא ברור איך מעצמת כדורגל שהוציאה מתוכה כוכבי על כל עשור, ודי אם נזכיר את קרויף, ניסקנס, חוליט, ואן באסטן, קרול, ואן ניסטלרוי, רנסנברינק, ברגקאמפ, סניידר, ואן פרסי, ואן דר סאר ועוד עשרות כוכבים שפיארו תמיד את גדולי המועדונים האירופיים. לא ברור איך המפעל הזה הצטמק כל כך.
מאידך, אי אפשר להתעלם מהשכנה הקטנה גם היא, בלגיה. אני לא יודע בדיוק איך זה קרה שם, אבל היא בבירור חווה פריחה מרשימה והשתלטה על ההגמוניה על ייצוא הכוכבים. הדבר מתבטא היטב בהישגי הנבחרת הלאומית. לא בכדי נחשבת הנבחרת האדומה לאחת הפייבוריטיות להגיע רחוק בקיץ. עם קאדר שחקנים שמורכב רובו ככולו משחקני חמש הליגות הטובות באירופה כמו לוקאקו, ורמאלן, ורטונגן, האחים הזאר, קורטואה, בנטקה, קומפאני, מרטנס, בטשואיי, דה בריינה, ויטסל, פלאיני, אוריגי ועוד, השמיים יכולים להיות הגבול. כל אלה מונהגים ע"י רוברטו מרטינס, מטובי המאמנים בעולם לדעתי.
לסיום, עבורנו הישראלים, שהתרגלנו לעליונות ההולנדית ותמיד אהדנו והזדהינו איתם מכל מיני סיבות, זוהי אכזבה מסוימת. עם כל הכבוד, אני לא רואה אותנו מפתחים את אותה הסימפתיה כלפי הנבחרת הבלגית.
לפנייה לכתב/ת 
