בשביל מה אלכסיס היה צריך את זה?

רחמים מתעוררים רק מלהביט העונה בפניו העצובים של אלכסיס סאנצ'ס. הכוכב הזה נראה שפוף ועצור, חסר חדוות משחק, פה ושם מראה ניצוצות ממה שהוא באמת יודע לעשות ואז זה כיף לראות - אך מיד חוזר למצב כאילו סטטי. ברור כשמש שהוא לא אוהב את מצבו ביונייטד.

עוד לפני שניגע בתקופת שהותו בארסנל, כולנו זוכרים עדיין את הצ'יליאני הנמרץ בברצלונה הגדולה. שם, למרות שלעולם לא קנה מקום קבוע בהרכב, הרי שכישרונו וחדוות המשחק שלו העניקו לו רגעים נפלאים לא מעטים. באופן כללי הוא אהב את השהות שלו שם, ונהנה מקרבתם של ענקי כדורגל כמסי, צ'אבי ואינייסטה. היו שם אפילו גולים מכריעים שעזרו לקבוצה בקטיפת התארים השונים, אבל בכל זאת - זה לא היה זה. סאנצ'ס עצמו הרגיש שהוא עדיין לא ממצה את עצמו. גם אנחנו נוכחנו בזה כשחזינו בו במדי נבחרת צ'ילה, שם נתן הצגה אחר הצגה.

אלכסיס בהפסד לסביליה(צילום: רויטרס)

ואז הגיעה ארסנל, ובצעד חכם צירפה אותו אליה. היה זה ברור מלכתחילה שהוא הגיע בתפקיד המנהיג, המאסטרו. ואכן כך היה מן המשחק הראשון. ארסן ונגר העניק לו חופש מוחלט. אלכסיס הוא שחקן שאוהב את הכדור, והיה זה שבביצועיו ונחישותו, הן בהגנה והן בהתקפה, העניק לאוהדים את ההרגשה שקיבלו תמורה לכרטיסים שקנו. כאמור, החופש הזה לעשות בכדור כמעט ככל העולה על רוחו יצר מצב אידיאלי של win-win. ארסנל הרוויחה וגם הוא. שכרו שודרג בהתאם, והסכומים היו יותר מיפים. ואז התחיל הבלגן. מוריניו רצה אותו והיה מוכן לשלם כמעט כל סכום. העסקה נחתמה כשהנריק מחיטריאן, הארמני המצוין, עובר לארסנל.

כאן נעצור לרגע ונתבונן קצת לתוך עולם הכדורגל המקצועני של 2018. אם פעם כמעט הכל נגע לכסף, אז היום זה הכל כסף. סוכנים ממולחים בוחשים יום ולילה במועדונים, להוטים להעביר ולהשאיל את כל מה שזז תוך שהם לא בוחלים בשיטות המסחר האגרסיביות ביותר. הם מנצלים את השוק ההולך וגדל ואת כספי החסויות הענקיים כדי להעלות את ערך השחקנים, ומכאן לגזור עמלות. מכל המהומה והלחץ הזה המאמנים מאבדים פרופורציות ונגררים לשלם סכומי ענק על מי פנוי בשוק, ולאו דווקא על מה שהם באמת צריכים .

אין שום ערובה ששחקן שהצליח בקבוצה אחת יצליח כך גם בקבוצה אחרת. לכל תלכיד יש את הצרכים שלו! סתם לקנות שחקן טוב? תראה מה הקבוצה שלך צריכה וכך תתנהל. אלכסיס הוא דוגמה מצוינת: הוא לא מתאים לשיטה ההגנתית והמבוקרת של מוריניו, וברור שזה לא יעבוד. הוא ויתר על מחיטריאן שלדעתי מתאים ליונייטד בגלל חוסר סבלנות. ואם לגלוש לעוד כישלון של מוריניו: פול פוגבה. באוקטובר 2016 אמר מוריניו בריאיון: "צריך לתת לו זמן". עכשיו 2018, כמה זמן אתה צריך? מצד שני, הוא מחזיק עדיין בג'ונס ובסמולינג, בלמים ברמה של קבוצות תחתית.

מסקנה: מאמן צריך סבלנות, וחייב להתאים את קניית השחקנים לצרכים הספציפיים של קבוצתו. אבל למרות זאת, אני לא מנקה את השחקן עצמו מאשמה למצבו  במקרה של אלכסיס. סוף סוף מצאת בית חם, ארסנל היא שם עולמי לפי כל קנה מידה, מתקן נהדר, אוהדים נפלאים והכי חשוב - נקלטת טוב. היית בעל הבית, כסף לא חסר וזה היה אמור להימשך עוד כמה שנים יפות! אז לקום ולעזוב? עם כל הכבוד, יונייטד היא לא בארסה או ריאל מדריד, ושם הרי ניסית כבר. אז מה?