שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    תופסות טרמפ לחיים
    מאות בני אדם, בארץ ובעולם, נהרגו בשנים האחרונות בפיגועי דריסה. נכון לעכשיו, מלבד פריסת בטונדות ודוקרנים במקומות המועדים לפורענות, כמעט לא ניתן למנוע פיגועים כאלה. בשבועות האחרונים מנסות בנות קבוצה 4 של פרויקט "מהנדסות העתיד 3", בסיוע המנטוריות שלהן, לפתח מערכת התרעה שתספק הגנה לאזרחים ולחיילים הממתינים בטרמפיאדות בתחנות אוטובוסים. העיקר להציל חיי אדם

    בשיתוף תעשייה אווירית

     

    פיגועי הדריסה בארץ ובעולם גובים מאות קורבנות בשנים האחרונות. כוחות צבא וביטחון עמלים כל העת בניסיון למצוא את הפתרון שיאפשר ליצור מעטפת ביטחון טובה ומקיפה יותר בטרמפיאדות ובמקומות הומי אדם מפני מחבלי הדוהרים לעברם עם מכוניות משאיות במטרה אחת ויחידה - לרצוח. גם בנות קבוצה 4 המשתתפות בפרויקט "מהנדסות העתיד 3" המשותף לתעשייה האווירית, ל"ידיעות אחרונות" ול־ynet, עוסקות בנושא המאתגר ומנסות לפתח מערכת שתיתן מענה טוב יותר לבעיה שאין לה כיום פתרון מספק.

     

    רוצים להכיר את הקבוצות הנוספות? היכנסו למתחם מהנדסות העתיד

      

    המנטורית של הקבוצה, רויטל גולדברג, מהנדסת ניהול איכות בתעשייה אווירית, נחשפה מקרוב לפיגוע הדריסה בטיילת ארמון הנציב בירושלים בינואר 2017 , שבו נרצחו ארבעה צוערי קורס קצינים ונפצעו 13 בני אדם נוספים. כך שהיא עצמה פועלת מתוך תחושת מחויבות לפרויקט ואמונה שעם הטכנולוגיה המתקדמת של היום ניתן כנראה לעשות יותר כדי למנוע מצבים כאלה.

      

    בניגוד לפיגועים אחרים, כמו פיגועי ירי או פיגועי התאבדות, המצריכים התארגנות מראש והצטיידות בכלי נשק מצד המפגע, פיגוע דריסה אינו דורש הכנה מוקדמת ומתבצע באמצעות כלי רכב שקל להשיג. פעמים רבות מדובר ביוזמה אישית, נקודתית, של המפגע ללא סיוע של אדם אחר. בגלל חוסר היכולת לצפות פיגוע כזה מראש, כמעט בלתי אפשרי למנוע אותו.

      

    פיגוע הדריסה הראשון בישראל אירע ב־1987 בשכם. מאז התרחשו בארץ פיגועי דריסה רבים שגבו מחיר יקר וכואב. הפתרון החלקי להתמודדות עם המצב הוא הצבת בטונדות בתחנות אוטובוס ובטרמפיאדות - פתרון המעניק הגנה פיזית לעומדים בתחנה מפני הרכב המתקרב במהירות. בנוסף מתמודדים עם פיגועי הדריסה באמצעות פרישה של "שטיח" דוקרנים באירועים הומי אדם. אלא שכל השיטות הקיימות כיום אינן יעילות מספיק. הן לא מתריעות בפני הפיגוע ומתמודדות רק עם צמצום הנזק הפיזי הצפוי ממנו.

      

    כאן נכנסות לתמונה המנטוריות והתלמידות בקבוצה 4 של הפרויקט, שהחליטו לפתח מערכת התרעה קולית־ויזואלית שתספק הגנה לאזרחים ולחיילים הממתינים בטרמפיאדות ובתחנות אוטובוסים. הבנות בקבוצה מודעות היטב לחשיבות הנושא, בוודאי במציאות הישראלית. "נושא מיגון הטרמפיאדות במדינה משפיע על חיי רבים וצריכים למצוא לו פתרון", אומרת יונינה נוביק מהיישוב חשמונאים. "אני רוצה שנמציא משהו שיוכל לעזור לאנשים ולהפוך את חייהם לבטוחים ומוגנים יותר. אחרי שנחשפתי לעבודה כאן אני ממש מרגישה שאני רוצה להגיע רחוק בתחום, להיות משמעותית ולהשפיע".

    קבוהצ 4 של פרויקט מהנדסות העתיד
    קבוהצ 4 של פרויקט מהנדסות העתיד
      

    גם הדר רגב, שמתגוררת בהתנחלות בית אריה, מפגינה הרבה מוטיבציה. "אנחנו יכולות להגיע לפתרון ישים וטוב, להוציא אותו לפועל ולהציל הרבה חיים ולא רק בארץ. אני עצמי עוברת פעמים רבות בצומת תפוח ורואה את הטרמפיאדות ואת הבעייתיות סביבן ואני סבורה שיש לנו את היכולות להגיע לפתרון יעיל. אני מאוד מאמינה ביכולות שלנו ושל המערכת לפתח מוצר חדש ואיכותי".

      

    ומיכל הדר מחופית מוסיפה: "הפיגועים המזעזעים בטרמפיאדות חייבים להוביל אותנו למציאת פתרון טוב יותר מהקיים. לכן יש לפרויקט משמעות אדירה ואני מקווה שהעבודה שלנו תניב תוצאה שתציל חיים".

      

    חשיבה נוספת

    בתחילת המפגש האחרון של הקבוצה קיבלו הבנות הסבר מקיף על הרובאטל, רכב אוטונומי לא מאויש, בעל יכולת תמרון גבוהה, לביצוע משימות לחימה ותמיכה בלחימה. המערכת הרובוטית מיועדת לעבוד בשילוב עם כוחות טקטיים בפעולות שטח, תוך תמיכה במגוון רחב של משימות, כולל איסוף מודיעין, מעקב וסיור חמוש, הגנת שיירות, הטעיית אויב, תקיפה ועוד. אחרי שהצטלמו ליד הרכב הבנות ניגשו לעבודה עצמה.

      

    במפגש השתתף גם רועי אדדי, סטרטאפיסט מפתח תוכנה מחברת NEXAR. אדדי הציג לבנות את האפליקציה של החברה, המבוססת על רשת תקשורת בין רכבים בטכנולוגיית V2V. האפליקציה מבוססת על עיבוד תמונה ומותקנת בטלפון הסלולרי של המשתמש, שנמצא על הדאשבורד הקדמי ברכב. כשהרכב נמצא במצב נסיעה, האפליקציה מזהה תנועת מכוניות סביבו, ומתריעה על התנהגות מסוכנת של רכבים.

      

    הקבוצה והמנטוריות מקוות ליצור שיתוף פעולה עם החברה, שיקדם את היכולות של המערכת שהבנות מפתחות, בשילוב עם טכנולוגיות נוספות.

      

    יחד עם רועי הבנות חושבות על יישומים אפשריים של הטכנולוגיה של NEXAR לצרכים של הקבוצה. המערכת של NEXAR היא סטטית. בניגוד לכך, מיגון טרמפיאדות חייב לקחת בחשבון את תנועת כלי הרכב בסביבה המיידית. בעקבות השאלות החכמות שהעלו הבנות, אדדי הסכים כי יצטרך לבצע חשיבה נוספת.

      

    עד כה למדו הבנות בקבוצה על תיעדוף צורכי הלקוח, הפיכת צורכי הלקוח לפרמטרים הנדסיים, ואיך עושים טבלה מורפולוגית, המרכזת פתרונות אפשריים לבעיות ולצרכים שהועלו בפורום. טבלה זו תהיה הבסיס ליצירת פתרונות כוללים למערכת.

      

    המנטורית רויטל גולדברג מפגינה שביעות רצון מהתהליך שעוברת הקבוצה: "אני נפעמת לגלות בכל מפגש מחדש עד כמה הבנות אינטליגנטיות, משקיעות ומבינות עניין. יש לנו מעט מדי זמן לעבוד ויעדים מאוד קשיחים. אנחנו 'עפות' על רעיונות שונים, אבל מקפידות לחשוף את הבנות לתהליך פיתוח מסודר, שאותו תמיד ניתן לתפור לפרויקט. את זה הן ייקחו איתן מהפרויקט לכל דרך שייבחרו בעתיד".

      

    המנטורית נגה חמו, מהנדסת מערכות בתעשייה האווירית, מסכמת: "אני חושבת שחשיפת בני ובנות נוער למקצועות ההנדסה בשלבים שבהם הם צריכים לקבל החלטה לגבי המשך החיים, היא חשובה ותורמת. בתהליך שעברנו יחד הבנות נחשפו לתעשיות ההנדסה והפיתוח, הן מזהות אתגרים ותורמות לא פחות מכל מהנדס אחר ששותף לפרויקט".

     

    הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"

     

    בשיתוף תעשייה אווירית

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "תופסות טרמפ לחיים"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים