עיצוב פרוע: איך לרהט את הבית עם חלקי מכוניות
עיצוב הוא לא דבר שצריך לקחת יותר מדי ברצינות. זה המקום להשתולל, להפוך את הבית לתפאורה של התחביבים שלכם - וכל המרבה בדמיון, הרי זה משובח. אתר "המקצוענים" עם השראה לעיצוב הבית והגינה באמצעות חלקי מכוניות
לא חייבים לקרוא להנדימן רק כשצריך להרכיב ארון בגדים, לתלות כמה מדפים או לתקן את מכונת הכביסה. אפשר לקרוא לו כשיש לכם פריט שהייתם רוצים להוציא מהקשרו, ומה לעשות, ניחנתם בשתי ידיים שמאליות. אז אם יש לכם דמיון ואתם מחפשים מישהו שיהפוך את הרעיון למציאות, הנה כמה רעיונות להשראה.
עוד כתבות בנושא:
איך מונעים עובש בבית
נקודות התורפה של מערכות אזעקה ומיגון לביתסימנים של רטיבות
"מעבר לטרנד המחזור והקיימות, יש גם את הרצון להיות מקוריים, עם עיצוב שהוא לא גנרי ושיש בכל בית שלישי בישראל", אומרים באתר "המקצוענים". "אחת הדוגמאות המקוריות יותר היא שימוש בחלקי מכוניות. אז אם אתם או אחד הילדים שלכם ממש מכורים לעניין, תוכלו להגשים להם את הפנטזיה עם מיטה, כיסא או צעצוע שהיו פעם כלי רכב ממונע.
"ישנם בתי-מלון בעולם, אגב, שכבר עשו שימוש בעניין ומאפשרים לילדים ללון בתוך ממלכה אחרת בהתאם לתחביב שלהם: מכוניות, מטוסים או שודדים פיראטיים. אם זה נראה לכם מעט 'מופרע' לסגנון העיצוב המוקפד שלכם, תוכלו לפחות לקשט את הגינה עם כמה צמיגים, או פינת ישיבה 'זרוקה יותר'.
"למעשה, כמעט כל חפץ שתרצו תוכלו להסב לרהיט אחר, לגוף תאורה ייחודי, לספסל, לכורסה או לדלפק בר– פשוט צריך להיות קצת יצירתיים", אומר רונן וסרמן, מי שלקח את העניין צעד אחד קדימה, ועזב את עבודתו בהיי-טק לטובת אהבתו למכוניות ולעבודה עם הידיים.
איך הגעת לתחום?
"הייתי מהנדס אחזקה בחברת היי-טק, ויום אחד נסעתי באזור תעשייה ליד פח זבל גדול ראיתי דלת של מכונית יוקרה ישנה. הדלת הייתה מאוד ישנה, אך במצב מעולה. משהו לא מוסבר, גרם לי לעצור לאסוף את הדלת הזו למכונית שלי ולהמשיך בנסיעה.
"הגעתי הבייתה ואחסנתי אותה במחסן וחזרתי לחיי. מדי פעם, הצצתי בדלת, בחנתי אותה, למדתי איך בנו אותה והבנתי למה יש קימורים בחלק מהמקומות ופתאום הבזיק בי רעיון. בגלל שהדלת הייתה שטוחה בחלקה העליון החלטתי לבנות תיבה לנוי ולהשתמש בה כבסיס לרעיון. במחסן שלי תמיד היו כלי עבודה, זה משהו שהתפתח עם השנים והפך לתחביב שמרגיע אותי והחלטתי להתחיל לעבוד על זה.
"התחלתי לאסוף עוד ועוד פחים של מכוניות, וראיתי אותם באור שונה ולדמיין אותם אחרת. פתאום בדמיון התחלתי לחלק אותם לנתחים. קימור, כיפוף, צביטה. ואז הבנתי שאני יכול להשתמש באיזה חלק של המתכת שאני רוצה כדי לבנות מה שאני רוצה אם אני יודע להשחיז ולרתך".
לדבריו, "בשלב מסוים, הבנתי שאני לא רוצה להמשיך לעבוד בהיי-טק, ושאני מתאים יותר לעבודה יצירתית. המשפחה להפתעתי תמכה ברעיון. הם חשבו שזה חלק ממשבר גיל הארבעים, אך אני הבנתי שזה יכול להיות עסק לכל דבר. פניתי לחברות הרכב וביקשתי שישמרו לי חלקי מכוניות. חלק מהחברות שיתפו פעולה והציגו בפני המון חלקים שמתאימים לפרויקטים שהיו לי בראש. האתגר היה לשלב את הערך של מחזור ולהפוך את החלקים האלה לפריטים חדשים, שימושיים ובעלי משמעות".
תוכל לספר על התהליך שתחילתו בחלק רכב משומש וסופו ברהיט פרקטי בבית?
"התהליך מתחיל בשתי סקיצות", מתאר וסרמן. "האחת, של הפריט הגמור שלוקחת בחשבון את כל המעטפת, את הקימורים וכל מה שיפה בפריט. הסקיצה השנייה היא של השילדה, שיודעת להתממשק לנגרות, לחשמל, למנגנונים וכו'. זה שינוי תפיסתי, כי במשך הרבה מאוד שנים, כל מיני תעשיינים נתנו לאנשי ההנדסה שלהם לתכנן מכונה, או מכשיר ורק אחרי שהמהנדסים היו מספיק מרוצים מהתוצאה הטכנית, המכשיר עבר למעצבים שנאלצו להתמודד עם הרבה מאוד מגבלות.
"עד שהגיע סטיב ג'ובס ואמר: 'זה לא יכול להיות, העיצוב הוא במקום הראשון'. אנחנו קודם כל מעצבים ורק אחר-כך פונים אל אנשי ההנדסה שלנו. כלומר, קודם כל מתחילים בנראות. זו הגישה שאימצתי. השילדה היא הבסיס לפריט. הטכניקה היא ריתוך של הפחים בהמשך אחד לשני, משחיז וזה הכל. אגב, אני משלב גם בין חלקי מכונית שונים, לעתים של יצרנים שונים, כדי להגיע לשילובים הכי מעניינים".
מעבר לעניין התחביב, יש משמעות עמוקה יותר לעיסוק החדש שלך?
"תעשיית הרכב היא אחת התעשיות המזהמות ביותר", אומר וסרמן. "אפשר לראות הרים של פסולת רכב שעושים דרכם חזרה למעגל הייצור, אבל כשמחירי הברזל בעולם נמוכים אנו רואים גרוטאות רכב בכל פינה. מרכיב גדול מאוד במכונית הוא הפח שעוטף אותה.
"אותו פח שיד של קוסם נגעה בו, והפכה אותו ליפהפה ושכפלה מאות אלפים ממנו, עדיין יכול להיות שימושי. אני קורא לכל מי שנמצא בשלב של הובלת פרויקטים (אדריכל, קבלן, מעצב), לחשוב לרגע אחד להסתכל מסביב ולבדוק האם הוא יכול לקחת משהו מתוך ה'פסולת' שיש מסביב, ולהטמיע אותו באיזשהו פרויקט.
"אפשר לבנות גופי תאורה מדהימים משאריות של כלי רכב. ברגע שנפתח את התודעה שלנו לזה, ניכנס לעולם חדש. צריך לזכור שיצירתיות לא באה רק במישור אחד, אלא הולכת לכל הממדים. אדם שהוא יצירתי, זה מתחיל להיות דרך חיים.
"הוא כבר לא מקבל את המוסכמות החברתיות כפי שהן יותר, אלא מתחיל לחשוב על דרכים חדשות. איך מיישמים את העיצוב המחזורי? אנו מכירים את עולם העיצוב כתחום שצריך לענות על כל כך הרבה דרישות, וכרוך בהמון פשרות, אבל האתגרים האלה, בעצם מציבים רף גבוה יותר של חדשנות".
כיום, בייחוד בסביבה העסקית, ישנו רצון לשזור את המסר שעומד מאחורי העסק גם בעיצובו. "בפרויקט אחד, בעל מסעדה רצה שהמסעדה עצמה תהיה חלק מאוטובוס עירוני רטרו, שהשתלב עם המהות של המקום. בחנות גלידה, מעצב הפרויקט רצה למלא את הקיר בגלגלי שיניים עם מנועים חשמליים. בכניסה למשרדים, יש שימוש רב בדלפק קבלה שמשקף את מהות החברה מיידית. זה מעין כרטיס ביקור ראשוני של בית העסק – הריהוט הגנרי והמשעמם הוא מאוד פאסה. היום הנטייה היא להביא 'טוויסט' לא רק מבחינת העיצוב, אלא גם לצרף לו משמעות חדשה שתתכתב עם החומרים ועם המהות של אותו העסק".
מעבר לעניין העסקי, הפרקטי או העיצובי, יש גם מוטיב של הנצחה. "העבודה עם הפח נתנה לי את האפשרות לעבוד עם אנשים שיש להם ערך רגשי לפח שהיה פעם מכונית, וכיום הם רוצים להפוך לפריט זיכרון שימושי. למשל, באחד הפרויקטים, קיבלנו מכונית חיפושים של חלל צה"ל, והצלחנו לבנות פרטי זיכרון שבנויים מהמכונית שהחייל כל-כך אהב".
הדברים הוצגו במסגרת הוועידה השנתית של קהילת אלפרסקו.
צריכים הנדימן? לחצו כאן
ynet הוא שותף באתר "המקצוענים"
לפנייה לכתב/ת 
