הישראלים הבאים באירופה

בשנים האחרונות היציאה לאירופה נהפכה לסמל סטאטוס חברתי. כמעט כל הסגל הנוכחי של נבחרת ישראל עבר איזו עונה אירופית, שהוסיפה לו הרבה זוהר, קרדיט ודולרים לרזומה, אך לאו דווקא קידמה אותו מבחינה מקצועית. הרבה כדורגלנים ישראלים הצטערו על ההרפתקה שפגמה בביטחון העצמי שלהם, למרות שלא אמרו כך מפורשות. בכל זאת, חשוב לציין לטובה יוצאים מן הכלל כמו חיים רביבו ואייל ברקוביץ', שלמרות רגעים קשים לא ארזו את המזוודות והזמינו כרטיסים באל על. לקראת העונה החדשה בדקנו אילו כדורגלנים עשויים להוות את גל ההגירה הבא, מתי כדאי להם לצאת, לאן כדאי להם לצאת ומהם סיכויי ההצלחה.

שמעון גרשון (בן 23, בלם אחורי, הפועל תל אביב)

מאז גיחתו של אבי כהן לאימפריה הליברפולית בסוף שנות ה-70, עוד לא היה בלם ישראלי בקבוצה אירופית. לגרשון יש את כל הנתונים לשבור את הסטטיסטיקה. הוא חזק, אתלטי וטכני, ועם קצת הופעות בינלאומיות הוא קרוב לוודאי יצוד כמה עיניים של כמה סקאוטים. קבוצת מרכז טבלה בספרד ובאנגליה בהחלט יכולה להיות יעד ריאלי. גרשון, בניגוד לבלמים ישראלים אחרים, ניחן במשחק ראש מצוין, דבר שהוא הכרחי לליגה האנגלית.

יוסי בניון (בן 20, קשר-חלוץ, מכבי חיפה)

כבר כמה שנים שמזכירים את אירופה בנשימה אחת עם הכשרון מדימונה. ילד הפלא בהחלט יכול להגיע לשם, הבעיה היחידה היא הנתונים הפיזיים שלו. נכון שברקוביץ' הצליח באנגליה גם בלי נתונים פיזיים, אך בניון הוא יותר קשר התקפי, דבר שמצריך התעמתויות חוזרות ונשנות עם שחקני הגנה שהם רוצחים סדרתיים, והדבר נכון גם לגבי ספרד. איאקס יכלה להיות נקודת פתיחה מצוינת. עוד כיוון שכדאי לחשוב עליו הוא הבונדסליגה.

יניב קטן (בן 20, חלוץ, מכבי חיפה)

למרות שקטן הוא כבר שחקן נבחרת, הוא עדיין צריך לעבור שידרוג כדי להתחיל לחשוב על היבשת מעבר לים. מישהו צריך לקבוע בשבילו אם הוא קשר או חלוץ, מישהו צריך גם לשפר את הנקודות החלשות שלו, כי פוטנציאל לא חסר לבן אדם. אם קטן יתפתח להיות שחקן אגף שגם מבקיע סטייל אוברמארס או ראיין גיגס, הוא בהחלט יכול להתחיל לפזול החוצה, רצוי לכיוון קבוצות כמו סלטה ויגו. גם בבונדסליגה הוא יכול לפרוח מול בלמים גרמניים קשישים ומסורבלים.

ברוך דגו (בן 19, קשר, מ.ס אשדוד)

לדגו יש עוד כמה שנים כדי להשתפר ולהפוך לשחקן נבחרת מן המניין. יש לו כושר פריצה מצוין, טכניקה ובעיטה טובה לשער. הוא צריך רק לשפר את משחק ההגנה, לבלות יותר בחדר כושר וגם מעבר לקבוצה ישראלית גדולה לא יזיק לו. ספרד היא בהחלט אופציה אופטימלית, ושוב, גם גרמניה או הולנד, לפחות כנקודת התחלה.

אייל בן עמי (בן 24, קשר הגנתי, הפועל פתח תקוה)

דרור קשטן הופך לאט לאט את אייל בן עמי לגירסה אדומה של טל בנין בתוספת כמה סנטימטרים בגובה ומעט יותר מאסה ברגליים. העונה הבאה צריכה להיות קריטית מבחינתו של הקשר התל אביבי. אם הוא אכן יפגין כושר מצוין, קרוב לוודאי שיגיע לנבחרת. נסיון בינלאומי יכול להפוך אותו לרכישה מצוינת בכל ליגה כמעט.

פיני בלילי (בן 21, חלוץ, הפועל תל אביב)

על המהירות, הנחישות והפרובוקציה המתמדת דיבר בלילי. דיבר בקול. תוך חודשים מספר הפך הגמד משער חמש, לחלוץ המאיים ביותר בארץ. בלמי ישראל תמהים בכל פעם שבלילי נדרש 'לקצץ' אותם על סף רחבת ה-16. מפעיל לחץ נדיר במונחים מקומיים, מעורב במשחק יותר מכל חלוץ אחר. לא מסיים משחק ללא צהוב, שערוריה במגרש ומחוצה לו. כל התכונות שיאמצו אותו בחיבוק לקבוצות מרכז טבלה בפריימיר ליג של אנגליה.

אגביני יעקובו (בן 20, חלוץ, מכבי חיפה)

הבאנקר של יעקב שחר. היצואן המצטיין של הכדורגל הישראלי (ברקוביץ', רביבו), הקדים פעם נוספת את הקולגות מירושלים ותל אביב. יעקובו, מוטציה ניגרית נדירה, כבר הפיל מהכיסא סקואטרים מכל העולם במהלך משחקי סידני בקיץ. כל אותם אנשי מקצוע הופתעו בוודאי לשמוע שכרטיס השחקן של הסוס שייך לאיזה יבואן מכונית מהלבנט. יעקובו יריץ עונה בחיפה, בעונה הבאה הוא כבר לא יהיה איתנו. הניגרי שותף לפני כשלושה שבועות במשחק נוער של המועדון. עדי ראייה מספרים שהוראת המאמן היתה אחת: "כל כדור ליעקובו".

אלי ביטון (בן 18, קשר, מכבי תל אביב)

הכוכב של נבחרת הנוער. יכולת כדרור שלא ממחוזותינו, מהירות וכח פריצה. הספיק להדיח מהרכב מכבי תל אביב את אנדריי טיחונוב הוותיק. לעת עתה, האיום היחידי על ההגמוניה העירונית של הפועל. ביטון הצעיר עוד ישתייף (בתקווה) ויתבגר. ילמד לוותר על סלאלומים מוגזמים, וישחרר כדור בזמן. תוך שנה-שנתיים גם הוא יהיה גדול על הביצה המקומית.