אפס אשפה: הצעירה שעושה הכל כדי לא לזרוק דברים לזבל

"מה יש לך בזבל?" אני שואלת את מיכל ראן (23), סטודנטית להילינג מכרכור, בעודה פותחת את הדבר שמעיד אולי יותר מכל על מה מתרחש בחיים של כולנו - פח האשפה הביתי.

"בזבל? יש לי זבל". היא עונה עם חיוך ומציגה לפניי שקית אשפה כמעט ריקה. כשאני שואלת אותה מתי היא שמה שם את שקית הזבל ראן עוצרת לחשוב, פרק זמן ארוך יותר משהאדם הממוצע היה לוקח על מנת להשיב לשאלה כזו. לאחר כדקותיים היא עונה "שבועיים, שלושה?"

ראן היא חלק מתנועה שהולכת וצוברת תאוצה בעולם ונקראת zero waste, או בעברית - אפס אשפה. דרך חיים אקולוגית שהמקיימים אותה מנסים לייצר כמה שפחות אשפה.

"אני פשוט מנסה לצמצם את הפסולת שאני מייצרת למינימום האפשרי שלא פוגע לי באורך החיים", מסבירה ראן. "היום נורא קשה שלא לייצר זבל. אנחנו מייצרים כמויות מטורפות של זבל בשימוש היומיומי שלנו, כל דבר מגיע באריזות, כל דבר נזרק לפח, כל דבר הוא חד פעמי. יותר קל לקנות נעליים ב-30 שקל כל שבוע מב-500 פעם בשנה. זה נערם ונאסף ומזהם את כדור הארץ ואני מנסה לקחת כמה שפחות חלק בתהליך הזה".

איך הגעת לזה?

"ראיתי סרטון בפייסבוק של בחורה שחיה ככה עם הילד שלה. היא אספה בארבע שנים צנצנת קטנה של זבל. אז אני עוד לא שם. אבל מהרגע שנחשפתי לדרך הזאת פשוט התחלתי לראות כל הפסולת שאני מייצרת. פתאום את רואה את זה שוב ושוב וזה מתחיל לחרפן אותך. אין רגע מסוים שבו הבנתי את ההשפעה, זה מאוד הדרגתי. בהתחלה את מודעת לשקיות זבל ולכלים חד פעמים, אבל פתאום את מתחילה לראות עוד ועוד דברים והתמונה מתחילה להתגבש לך בראש. בן אדם מייצר בסביבות הארבע טון זבל בשנה. אדם אחד!"

מביאה צנצנות מהבית לקניות(צילום: ירון שרון)

מה בעצם נחשב זבל? זבל אורגני זה גם זבל?

"זבל זה לא רק פלסטיק. זה גם זכוכית, זה נייר, זה קרטון. אנשים אומרים 'אוקיי, זה מתכלה אז אני אזרוק את זה לפח. למשל קליפת בננה, זה מתכלה אז אני אזרוק את זה לפח'. בסופו של דבר אם לא עושים קומפוסטר וזורקים את זה אליו זה נזרק לבורות הטמנה ושם אין לחרקים ולחמצן גישה לזה, אז זה פשוט מחמיץ ולא מתכלה.

"כשזורקים לפח כל זבל הוא זבל. פלסטיק, זכוכית וקליפת בננה - הכל גרוע באותה מידה. כל כך הרבה פסולת נערמת ונאספת ולא קורה עם זה כלום. יש לנו איים בים של זבל וחיות אוכלות את זה. את רואה את זה מול העיניים שלך ואין לך מה לעשות עם זה. אפשר למחזר, אבל זה עדיין צורך אנרגיה ופולט נפט לאוויר ולים. אם תיקחי קופסת פלסטיק איכותית ותזרקי אותה למחזור תצא לך מקסימום שקית ניילון. אין הרבה מה לעשות עם זה אחר כך".

בתיק של ראן תוכלו למצוא תמיד צנצנת של 500 מ"ל למקרה שיתחשק לה שייק או בירה, קש רב פעמי, שקיות בד ואפילו מגבת לעטוף בה את הפלאפל שהיא מזמינה במקום לקחת שקית נייר. את רוב מוצרי הקוסמטיקה והטיפוח שלה היא מכינה לבד והקניות נערכות בחנויות שמוכרות בתפזורת, עם צנצנות שהיא מביאה מהבית.

מיכל ראן ליד פח הזבל הריק(צילום: ירון שרון)

"בפעם הראשונה שעשיתי קניות ככה זה היה מרגש בטירוף", היא נזכרת בעיניים זורחות. "לקחתי את האופניים, שמתי את כל הצנצנות והלכתי לחנות. לא ידעתי כל כך מה לעשות וקיוויתי שהחנות תהיה ריקה, והיא באמת הייתה. בהתחלה המוכרת הרימה גבה, אבל כשהסברתי לה היא אמרה שאין בעיה בכלל. אז שקלתי כל צנצנת גם לפני וגם אחרי ואז היא בדקה את המשקל וחייבה אותי. אחר כך הלכתי לירקנייה וחוץ מאצות וטחינה הכל היה או בלי אריזה או בצנצנת זכוכית. הגעתי הביתה, פרסתי את הכל במטבח, הסתכלתי על זה ואמרתי 'מיי גוד, הצלחתי'. זה היה כל כך קל. זה דורש ממני מעט. הרגע שהבנתי את זה היה הרגע שהבנתי שאעשה מה שאני יכולה. כי זה כל כך פשוט".

יש לך גבולות אדומים? דברים שלא תסכימי להחליף?

"המון פעמים יש את הדילמה נניח בין נעליים ותיקים מעור או מפלסטיק. כשזה טבעונות מול אפס פסולת זו לא שאלה בכלל. אעדיף טבעונות. זה קו אדום שאני לא אעבור. אני גם לא ארעיב את עצמי. החתול שלי לא סובל לא מטבעונות ולא מאפס פסולת, הוא אוכל בשר איכותי שמגיע באריזת פלסטיק, אני גם קונה לו קבנוס שהוא אוהב. יש לו את החיים שלו שכוללים פונפונים וקופסאות שימורים והוא לא צריך לסבול".

זה יותר יקר לחיות ככה? זו אידיאולוגיה פריווילגית?

"זה הרבה יותר זול לחיות ככה. לפעמים יש הוצאות שהן גדולות, אבל התדירות שלהן פחותה. זה חוסך לי את החטיפים שעולים כסף ואני אוכלת הרבה פחות במסעדות. אני לא קונה יותר מגבונים או נייר סופג, אלא מכינה אותם מבגדים ישנים ואני לא קונה יותר שקיות זבל".

זה לא מוגזם בעיניך לפעמים?

"כל עוד זה לא פוגע בי וזה לא עולה לי יותר מדי כסף, אני לא חושבת שזה מוגזם. אני מנסה לשמור על פרופורציות. אני חיה חיים יותר בריאים, יותר מסודרים, יותר נקיים ויותר זולים. המון פעמים יש אלטרנטיבה אקולוגית שהיא יקרה יותר, אז אני אעדיף לחכות ואם אני לא יכולה לחכות אקנה את מה שזמין לי. אני מנסה לתת לזה לא לפגוע בי. רוב הזמן זה נראה לי מגוחך שלדברים כל כך קטנים יש כל כך הרבה אריזות ושלדברים שנגמרים כל כך מהר יש אריזה כל כך מאסיבית. את יכולה למצוא תפוז מקולף עטוף בקופסת פלסטיק. כי מה? האריזה הטבעית שלו לא מספיק טובה?"

מה התגובות של הסביבה?

"מרימים גבה מגבול מסוים. כשחברה שלי מהלימודים, למשל, באה איתי ורואה את התגובה שלי ברגע שאני מקבלת את הסנדוויץ' עטוף בניילון, אז היא 'אוף, מיכל, שחררי'. בן הזוג שלי הוא תכל'ס זה שסובל מזה הכי הרבה והוא מקבל את זה לחלוטין. הוא גם זה ששם אותי בפרופורציות. כשהוא אומר לי 'אוקיי מיכל, את מגזימה', אני מבינה שאני באמת מגזימה".