"את הקורבן, אל תקחי על עצמך אפילו קמצוץ אשמה"

השופט יצחק עמית(צילום: אתר בתי המשפט)

בשבוע שעבר פסק בית המשפט פיצוי בסכום יוצא דופן של 1.8 מיליון שקל לצעירה שכשהייתה בת 11 נוצלה מינית על ידי בעל האטליז השכונתי, ובמהלך משפטו עברה מה שכונה ”אונס שני“ בשל האופן שבו נחקרה על דוכן העדים.

הצעירה, אז רק ילדה, נאלצה לעבור בבית המשפט חקירה נגדית ממושכת ואגרסיבית, שבמהלכה ניסה הסניגור לגרום לה להודות שהיא זו שפיתתה את הנאשם (!). היא פרצה בבכי ולקראת סוף המשפט אף התמוטטה נפשית, ומאז התקשתה להתגבר על הטראומה שגרמה לה החקירה.

מקרים כאלה, ורבים אחרים, עוררו בעת האחרונה ביקורת נוקבת על מערכת המשפט ועל היחס שלה לנפגעי עבירות מין. לא פעם נשמעות טענות על חוסר רגישות כלפי הקורבנות במהלך הדיונים ואפילו בפסקי הדין, על דעות קדומות מצד שופטים ועל יחס משפיל מצד סניגורים.

כדי למנוע הישנות מקרים כאלה הורתה לפני מספר חודשים נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות להקים ועדה שתבחן את היחס של מערכת המשפט לנפגעי עבירות מין. בראש הועדה העמידה חיות את הנשיאה בדימוס של בית המשפט המחוזי בתל אביב, דבורה ברלינר.

הוועדה אמורה לבחון מקרים שבהם התגלתה התנהלות לא נאותה כלפי קורבנות העבירה במסגרת ההליך המשפטי, ולהמליץ על שינויים הן במערכת המשפט והן בגופים המופיעים בפניה כמו המשטרה, הפרקליטות, ארגוני הסיוע לנפגעי עבירה ושירות בתי הסוהר. הוועדה התבקשה במידת הצורך להמליץ גם על תיקוני חקיקה.

"אתן שורדות, לא קורבנות"

עוד לפני שהוועדה פירסמה את מסקנותיה, שני פסקי דין שניתנו בשבוע שעבר מגלים שאפשר גם אחרת, ושיש לא מעט שופטים המגלים רגישות רבה לנפגעי ונפגעות עבירות המין שניצבים בפניהם. אף ששני ההליכים התנהלו בדלתיים סגורות, אמירות השופטים בפסקי הדין שניתנו בהם עשו את דרכן אל מחוץ לאולם הדיונים ושפכו אור על מה שעוברים הנפגעים והנפגעות.

בפסק הדין הראשון דנה שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה, תמר נאות, בעניינו של מורה לריקוד שנאשם בתקיפה מינית של תלמידותיו. השופטת הדגישה את החובה של המורה לנהוג בריסון עצמי ובכבוד כלפי תלמידותיו, במיוחד נוכח העובדה שמגע פיזי הוא חלק בלתי נפרד מלימוד הריקוד ומהאימון, ואת העובדה שהוא כשל בכך שוב ושוב.

”כואב לראות כיצד אהבתן של המתלוננות הצעירות לריקוד וכמיהתן להצליח נוצלו על ידי הנאשם“, כתבה השופטת והוסיפה: “מקוממת בעיניי היתה טענת ההגנה שלפיה תחום העיסוק של הנאשם הינו ריקודים סלוניים וכי המדובר ב‘ריקוד אירוטי’, משל היה בכך כדי לתרום ל‘פיתוי' מבחינתו וצידוק להתנהגותו העבריינית. טענה זו לא תוכל להישמע“. 

נשיאת העליון, השופטת אסתר חיות(צילום: מאיר אוחיון)

השופטת אף פנתה בפסק הדין ישירות למתלוננות ושיגרה להן מסר מעצים: ”נקווה שהליכי השיקום והטיפול יסייעו להן להתגבר על הנזקים שנגרמו להן בעקבות מעשיו של הנאשם. כפי שאמרה מרתה גראהם ’ריקוד הוא השפה הנסתרת של הנפש‘ - אתן שורדות ולא קורבנות. זו השפה שלכן".

הגדיל עוד יותר לעשות שופט בית המשפט העליון יצחק עמית, שדן בתיק עבירות מין נגד קטינה, ובפסק הדין שנתן בשבוע שעבר כתב ברגישות רבה ותוך פנייה אישית ישירה למתלוננת: ”את הקורבן, אל תקחי על עצמך אפילו קמצוץ של אשמה או של בושה“.

בקטע מפסק הדין, שזכה לשיתופים רבים ברשתות החברתיות, כתב השופט עמית למתלוננת: ”כשופטים אנו דנים לצערנו במספר רב של מקרים שנכנסים תחת הכותרת ’עבירות מין במשפחה‘. גילית אומץ רב ותעוזה כאשר עמדת על דוכן העדים בפני חקירה נגדית קשה ולא נעימה. עשית זאת מאחר שהאנשים סביבך התירו להעלות אותך לדוכן העדים כי ידעו שאת חזקה ונבונה ומסוגלת לעמוד בכך.

”מתוך ניסיוננו אנו יכולים לומר לך בודאות ובבהירות: את ”הנפגעת‘ והמערער הוא ’הפוגע‘ . אין כל סיבה כי תקחי על עצמך אפילו קמצוץ, אפילו גרם, של אשמה או של בושה. את ’אשמה‘ באותה מידה כמו שאשם שנשדד על ידי שודד, או מי שארנקו נגנב על ידי כייס. אין כל סיבה שתעמיסי על גבך נטל של אשמה, או בושה, או מבוכה, או תחושה ש‘סיבכת' את משפחתך. המשא כולו צריך להיות על כתפיו של המערער שפגע בך וניצל באופן מניפולטיבי“.