על שלושה אריות במוסקבה / טור
שי מוגילבסקי יצא למסע שכנועים של ארבע שנים לקבל אישור מאשתו לטוס למונדיאל. בסוף הוא מצא את עצמו ברחובות מוסקבה עם אחיו ואביו, שחזר לשם אחרי 46 שנים
את ההחלטה לעשות הכל כדי להיות במונדיאל ברוסיה קיבלתי עם אחי הגדול דודי וחבר משותף כבר לפני ארבע שנים, כשהיינו בברזיל. נכון, במונדיאל 2014. כשחווים את הדבר המטורף הזה התחושה היא שזו "חוויה של פעם בחיים". אבל ככל שחולף הזמן, פתאום אתה אומר "נכון, אבל גם מונדיאל ברוסיה זאת חוויה של פעם בחיים".
העובדה שמונדיאל 2022 יהיה בקטאר על כל מה שהיא אומרת עבורנו כישראלים, הפכה את המונדיאל ברוסיה למטרה עבורי. בכך התחיל מאמץ ארבע שנתי לשכנע את אשתי שתיתן את ה"אוקיי" שלה. משימה בהחלט לא פשוטה.
ובכל זאת, אי שם באוקטובר 2017, נרשמה התקדמות גדולה במו"מ וההסכם היה על סף חתימה. אבל אז הגיע האירוע שטרף את הקלפים: נכנסנו להריון, שלישי ברוך השם, ותאריך הלידה המשוער, שלמעשה הוא מדויק בגלל ניתוח קיסרי מתוכנן, נקבע ל-13 ביוני 2018, ערב לפני שריקת הפתיחה. בקיצור, חלום המונדיאל השני ירד מהפרק, באסה רצינית - אבל לפחות תהיה לי בת ראשונה אחרי שני בנים.
הלידה עברה בשלום וגם המונדיאל נפתח בצורה נהדרת, עם משחקים מרהיבים. החברים מילאו את הרשתות החברתיות בתמונות ולי נותר רק לקנא. כמה (וכמה) פעמים רמזתי לאשתי: "אולי בכל זאת אטוס?". התשובה הייתה חד משמעית: "איך אתה בכלל מעז לחשוב לעזוב אישה אחרי ניתוח קיסרי ועם שלושה ילדים קטנים?".
ואז, ביום רביעי לפני שבועיים, הכל התהפך. חבר התקשר ואמר: "בוא נטוס לשלושה לילות, נצפה במשחק רבע הגמר בניז'ני נובגורוד ונחזור". פניתי לאשתי עם ההצעה הקודמת, ניצלתי את נוכחותה של אמה לידה וסיפרתי להם על הצעת הגיחה הקצרה. לתדהמתי האישור התקבל: "טוס לסופ"ש". לאחר שהדברים נבדקו לעומק, שלושת לילות הפכו לארבעה ("לכי תמצאי רכבת לניז'ני ביום המשחק") וגם מספר הימים גדל מארבעה לשישה ("מה, לא עדיף לנחות שם על הבוקר ולחזור מאוחר בלילה ואז להרוויח ימים שלמים?").
מהר מאוד גייסתי למסע חבר (לא ההוא מברזיל), גם אחי הצליח לסדר לעצמו אישור לטוס והתוכנית הושלמה. ההפתעה הגיעה אחרי יומיים כשבארוחת שבת אמא שלי זרקה לאבא שלי: "אולי תטוס גם?". אחרי קצת שכנועים (אשכרה היינו צריכים לשכנע אותו) הוא הסכים.
אבא שלי, יוסי, פנסיונר טרי של משרד הביטחון, התחיל להתרגש יותר ויותר ככל שהטיסה התקרבה. המשחק היחיד שראה בחייו הבוגרים היה של ברצלונה נגד הפועל באר שבע, אי שם בשנות התשעים של המאה הקודמת (לא נחזור כאן על התוצאה במשחק ההוא). במטוס בדרך לרוסיה הוא כבר ניהל שיחה ערה על כדורגל עם נוסע אחר, סביב נושא ההצגות של ניימאר.
למרות שעד עכשיו ברוב המשחקים במונדיאל מזג האוויר היה קיצי, את פנינו במוסקבה קיבלו עננים וגשמים, קלים אבל מתמידים. אבל עם כל הכבוד למזג האוויר, האטרקציה המרכזית אחרי הנחיתה הייתה כשהישראלי הראשון שיצא לנו לראות בלובי של המלון הוא לא פחות ולא יותר ממלך שערי עונת האליפות הראשונה של הפועל באר שבע - אפרים צבי, שיחד עם אחיו עובדיה היו שניים מכוכבי שנות השבעים של המועדון. אבא שלי פחות התרשם מימיו הזוהרים של צבי כשחקן אלא דווקא מימיו כמאמן ילדים. "אימנת את שי יחד עם אליניב ברדה. אחד יצא שחקן והשני לפחות כתב ספורט", הוא אמר לו.
אספנו את הכרטיסים למשחק בין אורוגוואי לצרפת, נסענו לקבל את תעודות האוהד שלנו, אלו שנישאות בגאווה על ידי כל הצופים במשחקים. קצת לא ברור מדוע הוצאות התעודות היא במקום נפרד לגמרי ממקום הנפקת הכרטיסים, אבל האמת היא ששאר העניינים מתוקתקים להפליא על ידי הרוסים.
ממשרדי פיפ"א נסענו לכיכר לוביאנקה שם התעקש אבי להצטלם על רקע בניין שנראה מבחוץ שגרתי לחלוטין. "כאן היה המטה הראשי של הקג"ב. פעם אסור היה בכלל להצטלם כאן. זאת אומרת היה מותר, אבל אחר כך אף אחד לא היה יודע איפה אתה", הוא הסביר.
בכלל, הביקור במוסקבה הוציא ממנו רגעים של רגשנות לא מוכרת. כיליד ברית המועצות וגם היחיד בחבורה שלנו שמדבר רוסית, הוא כבר היה במוסקבה מספר פעמים בחייו, לאחרונה אי שם בשנת 1972 כשהגיע עם הוריו על מנת לעלות לישראל. הוא כבר לא חשב שיחזור עוד בחייו לבירה הרוסית, אבל למונדיאל היו תוכניות אחרות.
מלוביאנקה המשכנו במדרחוב היפייפה ניקולסקיה עד שהגענו לכיכר האדומה, כיכר מדרכה ענקית שסביבה בנייני הממשל המפורסמים בעלי הכיפות המוזהבות והמוזליאום של לנין. הטירה שמזוהה ויזואלית יותר מכל עם מוסקבה היא בכלל כנסייה שנראית כמו ארמון מהאגדות. במרכז הכיכר בנתה פיפ"א עיר כדורגל עם מגרשים קטנים ואטרקציות נוספות. בכיכר מסתובבים אוהדים רבים, בעיקר מנבחרות שכבר הודחו. המבט העצוב ניכר עדיין על פניהם של המון מקסיקנים וארגנטינאים. במטרו, כשאוהד ארגנטינאי שמע שאנחנו מישראל הוא מיד אמר ברצינות תהומית: "מה שקרה לנו כאן זה בגלל שלא באנו לישראל לפני". מירי רגב הייתה גאה בו.
בגלל הגשם מרכז הקניות גום שצמוד לכיכר היה מלא באנשים. מדובר במרכז קניות מדהים ביופיו שנבנה במאה ה-19 ואת הגג המקורה תכנן האדריכל של מגדל אייפל, תקופה קצרה לאחר שסיים את עבודתו בפריז. קצת קשה להאמין שמדובר בקניון ותיק כל כך. הביקור שם גרם לאבי להיזכר בפעם האחרונה שלו שם: "באתי לפה כסטודנט. כל החנויות פה היו של אופנה יוקרתית מרומניה ויוגוסלביה. לא יכולתי להרשות לעצמי לקנות כאן כלום". האמת שגם היום מדובר בקניון יקר מאוד, אז הסתפקנו בקפה ובירה ראשונה ולא אחרונה בטיול.
במרכז גום יש גם מזרקה מלאה בכדורי רגל. נתקלנו גם בדוכן כרטיסים לקרקס מוסקבה המפורסם. בכל מדריכי התיירים שפורסמו בישראל למונדיאל, לא צוינה המלצה לצפייה בקרקס הוותיק, לכן התלבטנו. ההחלטה התקבלה לבסוף בשל השיקול הכספי. מה כבר יכול להיות רע בקרקס שעולה 35 שקלים? עד עכשיו מדובר בהחלטה הטובה ביותר שקיבלנו ואלו היו כנראה 35 השקלים שקיבלנו עבורם את התמורה הטובה ביותר שיכולנו לבקש.
במבנה המודרני של הקרקס, כל מושב מתוך ה-3,400 שבאולם היה תפוס, בעיקר על ידי תיירים יפנים שחיפשו נחמה אחרי ההדחה הדרמטית של נבחרתם. הרוסים הכינו מופע מיוחד למונדיאל ותגברו לשם כך את השורות בלוליינים מכל רחבי רוסיה. כמובן שניימאר וההצגות ההמוגזמות שלו היו חלק מהמופע. את כל המופע מלווה להקה חיה וזמרות רוסיות, אחת מהן די מפורסמת כנראה, אבל לא הצלחנו לקלוט את שמה. במשך שעה וחצי אי אפשר היה להסיר את העיניים מהבמה. לקראת סוף המופע עלו לבמה גם קופים.
אבל כל זה היה רק הפרומו: יום אחרי שנבחרת שלושת האריות עברה את קולומביה של הקפטן "אל טיגרה", שלושה אריות ותשעה נמרים, עלו יחד על הבמה. את החתולים הענקיים הובילו האחים זפאשני. לדברי אבי מדובר בנצר לשושלת של מאלפי אריות רוסים, כשהסבא שלהם היה הראשון שהתפרסם בכך. לדבריו אחד מבני המשפחה סיים את חייו בצורה טראגית במהלך אחד המופעים. אתם יכולים לתאר לעצמכם איך.
אחרי האריות והנמרים, נגמרה ההופעה. ככה לפחות חשבנו. קמנו והתחלנו לצאת לכיוון היציאה, אך אז אבי הפתיע כשאמר: "הודיעו עכשיו בכריזה שזאת רק הפסקה ל-25 דקות". אחרי ההפסקה התחילו עוד שעה וחצי של מופעים מרהיבים שבסופם מופע אקרובטיקה על סוסים דוהרים. יצאנו נפעמים, עייפים, אך מאוד מרוצים. הלילה ירד עם מוסקבה. הגיע הזמן לישון ולהתכונן למעבר לעיר ניז'ני נובוגורוד שם נצפה במשחק בין אורוגוואי לצרפת.
לפנייה לכתב/ת 
