ואז כולם השתתקו – הרגע המוזר של רבע הגמר
ציפינו לעידוד קולני, אבל דווקא עם שריקת הפתיחה במשחק בין צרפת ואורוגוואי שרר שקט באצטדיון. איפה זה ואיפה משחק של הפועל באר-שבע בטוטו-טרנר? יומן מסע לרוסיה, חלק 3
לאחר יום במוסקבה ועוד אחד בניז'ני נובגורוד, אתמול (ו') הגיע היום הגדול שלשמו הגענו לרוסיה: צפייה במשחק רבע גמר המונדיאל בין צרפת לאורוגוואי.
משעות הצהריים המדרחוב הארוך והמטופח של העיר התמלא באלפי אוהדים ובהם בלטו במיוחד אוהדי אורוגוואי המרגשים ששרו ורקדו, כשכמובן נרשמה גם נוכחות צרפתית, אך מועטה ושקטה הרבה יותר.
גם אוהדים אחרים רצו לקחת חלק בחגיגה, כך הזדמן לנו להצטלם עם אוהדת מצרייה שלא הוטרדה כלל ממוצאנו הישראלי. היו כאלו שאפילו ניסו לנצל את ההמולה לאמירה פוליטית, כמו השניים שהסתובבו עם הדגל של חבל אבחזיה בגיאורגיה שגרם בעבר למלחמה בין הגיאורגים ורוסיה.
כשלוש שעות לפני המשחק עשינו את הדרך לכיוון האצטדיון שממוקם ממש על נקודת החיבור בין נהרות ווולגה ואוקה. בקצה המדרחוב חיכו עשרות אוטובוסים שהביאו בחינם אוהדים לאצטדיון. כבישים ראשיים נחסמו כדי שמערך השאטלים יעבוד בצורה מושלמת. בירידה מהאוטובוס בלטו מאוד הסדר והארגון עד הכניסה לאיצטדיון ולא הייתה כמעט אפשרות לטעות בדרך. כמה שונה מהברדק והטרטורים שעברנו במונדיאל בברזיל לפני ארבע שנים.
מחוץ לאצטדיון החגיגה הייתה גדולה. אוהדים ואוהדות איפרו אוהדים אחרים בצבעי הנבחרת שלהם. בירה "באדווייזר", היחדיה שנמכרת בתחומי האצטדיון, זרמה כמו מים. כל מי שרכש אחת קיבל אותה בכוס פלסטיק מוארת ועליה כיתוב למזכרת של המשחק. עד היום הילדים שלי אוהבים להתפרע באמבטיה עם הכוסות הדומות שהבאתי מברזיל.
כחצי שעה לפני שריקת הפתיחה נכנסנו לאצטדיון היפהפה שנבנה במיוחד בשביל המונדיאל. אבי לבש חולצה של הפועל באר שבע והפך לאטרקציה בקרב הישראלים. "אני מגיע לאצטדיון רק במשחקים גדולים באמת. הפועל באר שבע נגד ברצלונה ורבע גמר המונדיאל", הוא נזכר.
הכרטיסים שלנו, שנרכשו רק לפני כשבוע, היו ליציע 4 שממוקם מאחורי השער אליו תקפו האורוגוואים במחצית הראשונה. למרות שלא היינו אמורים לשבת זה ליד זה, כמו ישראלים טובים הצלחנו תוך דקות לארגן לעצמנו מושבים סמוכים והתיישבנו כחבורה אחת, אני, אבי יוסי, אחי דודי והחבר מאיר אבן חיים.
מולנו ישבו האוהדים של אוהדי אורוגוואי וביציע מתחתינו אלה
של צרפת, אך לא הצלחנו לראות אותם. בזמן שהשחקנים התחממו, במערכת הכריזה השמיעו שירי אוהדים של שתי הנבחרות. דבר נחמד נוסף הוא שהמשחק נפתח תוך ספירה לאחור של הכרוז באנגלית עד לשריקה של השופט.
ברגע שהמשחק התחיל, פתאום שרר שקט באיצטדיון. מי שקיווה לעידוד קולני התבדה. איפה רבע גמר המונדיאל ואיפה משחק בית של הפועל באר-שבע באיצטדיון טוטו-טרנר? הבדל של שמים וארץ. משום מקום, בעצם מהרמה לרחבה של גריזמן ונגיחה של וארן, צרפת עלתה ל-0:1. השער העיר את המשחק ובעיקר את הקהל של אורוגוואי שהתחיל לעודד בעוצמות גבוהות. גם שחקני הסלסטה התעוררו. רגע לפני פתיחת המחצית יכל גודין להשוות את התוצאה, אך הוא בעט מקרוב לשמיים. המחצית השנייה נפתחה עם עידוד חזק לאורוגוואי גם מצד הקהל הנייטרלי שהיה למעשה הרוב באצטדיון. אלא שלמרות התמיכה לבחורים בתכלת מהיציעים, היה זה גריזמן שבעט מרחוק והדיפה של מוסלרה לשערו שלו קבעה 0:2 לצרפת. מכאן כבר היה ברור לכולנו שאורוגוואי ללא קבאני לא תחזור למשחק. רצף טעויות השוערים הזהות הוא מדהים, מה שהתחיל עם קאריוס בגמר ליגת האלופות, נמשך עם דה חאה ביום השלישי למונדיאל והפעם הגיבור הטראגי הוא שוערה של אורוגוואי.
בדקות הסיום גם הקהל של אורוגוואי כבר הבין את רוע הגזירה והחל להיפרד מהנבחרת בקריאות עידוד. בניגוד ליתר המדינות בדרום אמריקה, המדינה בת השלושה וחצי מיליון תושבים עשתה מבחינתה מונדיאל נהדר, גם אם הוא לא הסתיים בחצי הגמר. ביציאה מהאיצטדיון פגשנו אוהד תכול ממרר בבכי, השאר פשוט היו גאים בנבחרת שלהם שהשיגה ארבעה ניצחונות בטורניר.
לאחר יציאה מהירה ומאורגנת עם ההסעה למרכז העיר, נכנסנו שוב למדרחוב שהפעם באמת כבר היו בו עשרות אלפים. מלבד האוהדים שחזרו מהמשחק הגיעו גם המון מקומיים שסוף השבוע שלהם בדיוק התחיל. המסעדות לאורך המדרחוב היו מלאות עד אפס מקום. האפשרות הריאלית היחידה לראות את המשחק הבא בין ברזיל ובלגיה הייתה במתחם האוהדים של פיפ"א בקצה המדרחוב. אבל גם זו לא הייתה משימה קלה, הרוסים ערכו בדיקות אבטחה קפדניות מה שגרם לתורים ארוכים. 40 דקות עמדנו בתור ובסוף נכנסנו דקות ספורות אחרי שהמשחק כבר יצא לדרך. מזל שלידינו היה מישהו שצפה במשחק בסמארטפון ויכולנו להציץ.
בזמן ההמתנה אוהדים ברזילאים איבדו את סבלנותם. מתוך סולידריות אפשרנו להם לעקוף אותנו כדי שיוכלו לצפות במשחק של נבחרתם משריקת הפתיחה. בכלל היה משהו עצוב בצפייה בברזילאים שחצו אוקיינוס כדי להגיע לרוסיה, אבל נבחרתם נמצאת בכלל בעיר אחרת. אבל זה עוד כלום לעומת האכזבה שחיכתה להם במשחק עצמו.
זה היה לילה חגיגי במיוחד בניז'ני נובגורוד שכן העיר סיימה את חלקה באירוח המשחקים במונדיאל. לאחר המשחק הייתה בעיר חגיגה גדולה ואנחנו חזרנו למלון רק עם זריחת השמש, המסיבות אגב עדיין נמשכו באותה שעה. בשלט ההכוונה במקום הבחנו בהוראות הכוונה לבית הכנסת המקומי, גם הוא כמו יתר העיר ייאלץ לחזור לשגרה. מרוצים, מאושרים ומלאי חוויות אנחנו נמשיך חזרה למוסקבה לקראת היום האחרון והשיבה לישראל.
לפנייה לכתב/ת 
