מייסד ההרכב, רביד כחלני, חגג השבוע יום הולדת 40, אבל בראיון ל'ידיעות אמריקה', הוא מספר שאת החגיגות הגדולות הוא שומר ל-7 באוגוסט, כשיעלה ההרכב לבמה ב'ברוקלין בוול' להופעה מיוחדת ומושקעת במיוחד.

"נעלה עם 10 נגנים, נארח גם נגן שעוד כשחי בתימן כתב לנו וסיפר שהפכנו למוכרים גם שם. אחרי שהוא עבר לארה"ב, הכרנו לעומק, ואנחנו מופיעים גם איתו. על הבמה", הוא מוסיף, “יהיו גם רקדן להקת בת שבע לשעבר שלצד רקדניות ורקדנים נוספים יעלו ריקוד מיוחד”. על הפתעה גדולה נוספת שמחכה באותו ערב חגיגי בברוקלין, הוא מנוע נכון לכתיבת שורות אלו מלפרט, אך מבטיח שמדובר בתוספת מרגשת במיוחד.

כחלני עבר לאחרונה לברוקלין. למעבר הזה ציפה זמן רב, אבל כמו כל דבר כנראה בחיו, כשכיוון, על אף המכשולים שבדרך, הוא בסוף הגיע.

"נולדתי בבת ים", הוא מספר, "אבל כשההורים שלי התחזקו עברתי בגיל 5 לאילון מורה, שם חייתי עד גיל 15. בהתחלה זה היה נפלא", הוא מתאר. "היינו הולכים לשוק של שכם כמעט כל יום, הייתה אווירה של חופש. זה היה לפני האינתיפאדה הראשונה ואז כבר נהיה מאוד אינטנסיבי ואגרסיבי. לא היה קל גם מבחינת המעבר כי ההורים שלי נהיו ממש דתיים בשלב הזה, אבל אחרי האינתיפאדה הכל השתנה”.

כחלני. מוזיקה תמיד הייתה שם

הוא מספר שהמשפחה כבר חשבה לעבור, אבל ערך הבית ירד משמעותית מאז ימי האינתיפאדה והמשפחה נותרה שם. "בגיל 15 עזבתי את הבית ועברתי לגור עם דוד שלי בחולון. עזבתי את הדת, לא התחברתי לחיים האלו ורציתי לראות את העיר . תמיד הייתי עצמאי וסקרן וזה מביא הרבה אומץ. להורים שלי", הוא מוסיף, "לא השארתי הרבה ברירה. הייתה לי בעיה של ריכוז, להיות בתוך מסגרות והיה ברור כבר אז שאם זה לא משהו שיש לי אליו תשוקה, לא יכולתי להתמסר ולהתמודד איתו”.

הוא עזב את הלימודים ומגיל 15 הוא עצמאי. "התחלתי לעבוד בחופי תל אביב, כמלצר, ומגיל 17 השכרתי דירה. כשהייתי בן 19 עברתי לתל אביב. זו הייתה תקופה קשה, בעיקר של סמים, עד שבגיל 20 החלטתי, ביום אחד קשה, שאני עוצר את זה. זה הגיע לקיצוניות גבוהה והחלטתי שאני משנה את החיים שלי. אני לא יודע להסביר את איך שזה פשוט מגיע, כשהגוף והנשמה רוצים את השינוי”. במקביל לעבודה על הגמילה וההתנקות, החל לעבוד במטבחים מוכרים בתל אביב, ביניהם 'רטבים', 'מנטה ריי' ועוד, ובין לבין כל מה שרצה לעשות, זה מוזיקה.

ימן בלוז. בקרוב בברוקלין

להיות במרכז הבמה הוא חלם מאז ומעולם, אבל מודה שהביישנות מלווה אותו עד היום. "הבנתי שלמרות הביישנות שלי יש כאן צורך והצורך הזה מלווה אותי. מוזיקה היא הכלי שלי להזכיר לעצמי מי אני באמת, כבן אדם”. הוא מספר שגדל בבית עם השפעות חזקות מאוד של מוזיקה תימנית וחסידית והאהבה לצלילי ילדותו נותרה בעינה. "המעבר בין ההשפעות הראשונות בבית של מוזיקה תימנית וחסידות ומשם, אחרי שהתחלתי להקשיב לבוב מארלי ופינק פלויד, הכל השתלב ביחד. בתל אביב נפתחתי להשראה הגדולה ביותר של מוזיקה. הייתי הולך ל’האוזן השלישית’ כל יום אחרי העבודה. שם כיוונו אותי לסגנונות שונים ובמשך שעות נהגתי לשבת שם ולשמוע מוזיקה”. אחרי שנים של עבודה בכל מיני הרכבים, נולד ה'ימן בלוז'. "הקשבתי לג'אז, בלוז פאנק וקלאסי ומשם הבנתי שמגיעה ההשראה הכי גדולה שלי”.

"הבנתי מאין מגיעה ההשראה הכי גדולה שלי". רביד כחלני

15 שנים הוא על הבמות, אבל אחרי שהכיר את חברו הטוב עמר אביטל, נוסד ההרכב. "הוא נהג להשמיע לי מוזיקה אפריקאית שחיברה לי את הכל ביחד. זה המקור לבלוז, לפאנק, לג'אז וזה חיבר לי את כל ההשפעות שלי”.

לפני 9 שנים החלו להתאמן עם ההרכב על קו ניו יורק-תל אביב. "עשינו

סשנים ארוכים, אבל לקח לא מעט זמן עד שהחלטנו לצאת עם זה החוצה”. תוך שלושה חודשים הם עשו את זה. את ההזדמנות הראשונה קיבלו מהעיתונאי דובי לנץ, שהכיר את כחלני אחרי שעלה להופיע עם עידן רייכל והציע לו להצטרף עם ההרכב לפסטיבל במרסיי. "בן לילה הפכנו שם לשם עולמי", הוא מספר. "מאז אנחנו מופיעים ברחבי בגלובוס, ולא מפסיקים לחדש”.

ההרכב היום בנוי מלא מעט משתתפים, כל אחד מהם מומחה בסגנון אחר לגמרי, ואת ההשפעות של כל אחד מרגישים בצלילים המיוחדים של שירי ההרכב. "יש לנו חברים שמגיעים מקלאסי, ג'אז, ערבי, לטיני. אלו כולם צלילים נוסטלגים שהיו איתנו כבר שנים ולא תמיד התחברנו אליהם, אבל ביחד הם יוצרים עולמות חדשים ורוח מרעננת ומודרנית. אני שמח", הוא מסכם, "שהפכנו מפרויקט אקספירמנטלי לאחד החשובים במוזיקת עולם".