שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    עמיר פלג
    שייע ובנץ שוברים שיאים / פלג בחמישי
    עשרות שנים של התרוצצויות ברחבה לא הספיקו לצמד פייגנבוים־גינצבורג כדי לדעת שאסור לשוער לתפוס כדור שנמצא מחוצה לה

    הבורים

    מופע מביך באולפן הלאומית

     

    המחזור השביעי בליגה הלאומית, הפועל נצרת־עילית נגד הפועל פ"ת, דקה 18. שוער המארחת אבי איבגי יוצא לכדור שנבעט לעבר הרחבה שלו, ובעומדו

    על קו 16 המטרים שולח שתי ידיים אל מחוץ לרחבה וקולט את הכדור. הקוון חד העין רעפת אלחמולה מנופף מיד בדגלו, והשופט אור לוגסי שורק בהחלטיות: כדור חופשי לזכות פ"ת. ואז התחיל מופע הבורות של צוות ה"מומחים" באולפן, הפרופסורים יהושע פייגנבוים ובן־ציון גינצבורג - התשובה הישראלית למערכת ה־VAR.

     

    "איבגי עמד בתוך ה־16 לפי דעתי", הודיע פייגנבוים. "הידיים היו, יכול להיות, מחוץ ל־16, אבל מה, זה איפה שהוא עומד, לא בוני?"... גינצבורג, מגיש פינת הפרסום היוקרתית "המהלך המדויק", לא היה מוכן להתחייב וענה: "השאלה היא שאלה טובה", אך פייגנבוים כבר גיבש החלטה: "אני חושב שזו טעות גדולה, טעות גדולה! זה איפה שהשוער עומד".

     

    שייע פייגנבוים ובוני גינצבורג (איור: אופיר בגון)
    פייגנבוים וגינצבורג. מביכים(איור: אופיר בגון)

     

    כשהוצג הילוך חוזר של "פרשת איבגיגייט", המתח באולפן עלה. "בוא תראה, בוא תראה", אמר שייע. ובאמת ראו הכל. ידיו של השוער היו מושטות מחוץ לרחבה, כלומר עבירה ברורה לפי החוקה. אבל מה לעשות שחלוץ ושוער העבר ראו כנראה יותר מדי כדורסל לאחרונה, ואינם יודעים מה שכל ילד יודע. שבכדורגל – כדור שעבר את הקו נחשב שעבר את הקו, גם כשהוא באוויר. אפילו כשזה קו השער!

     

    אז הדיון המגוחך נמשך. "אם ראיתי נכון, רגל שמאל שלו על הקו", חזר ופסק גינצבורג. "על הקו, אבל הוא בתוך ה־16", התעקש פייגנבוים והדגיש: "הוא לא מחוץ. הוא לא מחוץ. גם אם הוא נגע בקו". בשלב זה בוני הבין שהוא לא מבין, ופנה לעזרת הציבור: "אני אשמח, אני אשמח אם אחד משופטי העבר שצופה בזה...". פייגנבוים לא ויתר: "השוער נמצא בתוך ה־16. הרגל, אולי האצבעות של הכף רגל נמצאות על קו ה־16, זה לא מחוץ. לא מחוץ, לא מחוץ. סתכל, הוא לא מחוץ ל־16 בכלל".

     

    "באמת השאלה שלך היא שאלה טובה", טפח גינצבורג על שכמו של הגאון לצידו (שדווקא נשמע נחרץ). "האם כאשר הידיים מושטות מחוץ לרחבה, האם זאת נגיעת יד ומה קובע פה?"... לשמוע ולא להאמין. גם שוער העבר של הנבחרת, שעמד עשרות שנים בין הקורות ושיחק ב־12 קבוצות, אינו יודע מה המשמעות של כדור שעבר את הקו.

     

    שייע פייגנבוים (צילום: יח
    פייגנבוים. שכונה בערוץ(צילום: יח"צ)

     

    כעבור כמה שניות ה"פרשנים" קיבלו סוף־סוף פרשנות מהצופים. "בוני ביקש תגובות, אז אלה התגובות: החלטה גדולה של רעפת אלחמולה!" הודיע חבר הצוות וקבלן המסרונים רז זהבי, וגינצבורג סיכם: "טוב, קיבלנו את התשובה". תודה לאל, אבל אם כבר שאלתם את הצופים, לפחות תנו להם פרס. מתנת... בוים־בוים־פייגנבוים, בוים־בוים־פייגנבוים.

     

    המיותר

    אוחנה מתחמק כרגיל מאחריות

     

    גיא לוזון באמת עושה כל מה שהוא יכול בבית"ר ירושלים, ובטח לא אשם במצבה. פעם, כשהיה כדורגלן, החליטו הדודים האוהבים שעדיף לפתוח עבורו בית קפה, אבל הקריירה החלבית ההיא נקטעה בעודה באיבה – וחבל, כי בדבר אחד הוא בטוח היה מצליח: קפה הפוך. ואז, ביום בהיר אחד, החליטו דודיו להפוך אותו למאמן – והשאר היסטריה.

     

    אפשר להתעמק בהחלטתו המופרכת לשלב את מאור בוזגלו דווקא ברגעי ההכרעה, בכניעה לצעקנים ביציע שהחליטו להכניס גם את ערן לוי, בראיונות ההזויים בסיום, בתנועות הידיים המצחיקות, ובעיקר בדו־שיח עם יושבי השורות הראשונות בעיצומו של המשחק, כולל החלקת ידיים עם עוזי גופייה (בכל זאת, פלייאוף תחתון). אבל כל אלה יהיו בריחה מהבעיה האמיתית. בדיוק כמו שרוצה אלי אוחנה.

     

    אלי אוחנה וגיא לוזון ביציע (צילום: ראובן שוורץ)
    אוחנה. הוא לא רואה מה קורה בבית"ר?(צילום: ראובן שוורץ)

     

    איפשהו בחג התראיין היו"ר היהיר ברדיו ירושלים (שבו הועסק), והשיב לשאלות מפנקות, בעיקר מצד החבר הלקקן מישל דיין. "לבוא ולהפיל הכל על מאמן, זה לא נכון", אמר מי שנחשב לסמכות המקצועית הבכירה. "יש אחריות גדולה מאוד לשחקנים". ומה עם האחריות של כוכב העל שהביא את המאמן והשחקנים?

     

    ואם כבר מדברים על משה חוגג, בטח שמתם לב שהמהפכן הפופוליסט נטש מהר מאוד את מקומו ביציע לה פמיליה, ושב בשלום לתא המכובדים, לצד אוחנה. "אני מרוצה מניהול המשחק", אמר הבעלים שמיהר לחדר ההלבשה אחרי ההפסד למכבי ת"א, ואת מופע הנונסנס של שלישיית מה קשור נעל כמובן לוזון, שדיווח: "אני בקשר יומיומי עם חוגג, אנחנו מדברים פתוח כל יום, על בסיס יומי". והשאלה, בסופו של יום: אז בשביל מה צריך את אוחנה?

     

    הקומבינטורים

    ההתאחדות, הספורטיאדה והצחוק מהילדים

     

    על המסחרה בהתאחדות, שמאפשרת לקבוצות בליגה א' לבחור את המחוז בו ישחקו בלי קשר למיקומן הגיאוגרפי, כבר נכתב כאן בעבר. בליגות לילדים, מסתבר, השכונה חוגגת בגדול.

     

    דוגמה מאלפת לעבודת הוועדה המסדרת ניתן לראות בליגה לילדים ב' מחוז השרון, שם תוכלו למצוא את מכבי והפועל ת"א או מכבי והפועל חיפה, שמייצגות כידוע שתי ערים גדולות בשרון. באותו מחוז, כמה מפתיע, משובצות גם מכבי ברקאי והפועל מעגן מיכאל, שהן קבוצות־בת של מכבי והפועל ת"א. כן, הקבוצות החזקות יודעות לדאוג לבנות שלהן, שישחקו בליגה איכותית יותר. את הילדים האחרים מטרטרים מדי שבת למגרשים נידחים, יחד עם הוריהם.

     

    שינו זוארץ יו
    זוארץ. יש לו הרבה עבודה(צילום: עוז מועלם)

     

    "המפתח לשיבוץ המחוזות הוא לא רק גיאוגרפי”, הגיבו אתמול מההתאחדות. “יש פרמטרים נוספים, כגון היבט מקצועי, השקעה במחלקת הנוער, האם קבוצת הבוגרים משתייכת לליגה מקצוענית, האם קבוצת הנוער משחקת בליגת העל ועוד"... כלומר, גם אם הילד שגדל בפריפריה הרבה יותר מוכשר מבן גילו שמשחק במכבי ת"א או בהפועל חיפה, נגזר עליו לשחק בליגה הרבה פחות איכותית ותחרותית. יופי של דרך לסייע לאנשי שלומנו ולהנציח פערים.

     

    ורק כדי להשלים את התמונה של השכונה: בסוף השבוע יושבתו מרבית הליגות הנמוכות לבוגרים. למה? כי באילת נערכת עכשיו הקייטנה של מקומות העבודה, שמוכרת יותר בכינוי הספורטיאדה. "קבוצות רבות מבקשות לדחות את משחקיהן עקב השתתפות השחקנים בספורטיאדה”, הסבירו אתמול מההתאחדות, והודו למעשה איזו ליגה חשובה מבחינתם יותר.

     

    ככה זה כשגם היו"ר החדש שינו זוארץ "נבחר" על ידי מרכז הפועל, ששולט למעשה בשתי הליגות – למקומות עבודה ולמקומות עבודה בעיניים. זו ארץ של קומבינות.

     

    המפקיעים

    האוהדים נסחטים, מינהלת הסל שותקת

     

    105 שקל למקום מאחורי הסל! זה המחיר שנדרשו לשלם במשרד הכרטיסים אוהדים של הפועל ירושלים, שהתארחה במחזור הפתיחה אצל בני־הרצליה. כמו תמיד בהיפר־שוק שלנו, עסקנים קטנים ממועדונים זעירים מנצלים אוהדים של קבוצות עם קהל גדול – ומינהלת הליגה עושה קולות של פרקט, למרות שבעבר הוחלט במינהלת להגביל את המחירים, ושיהיו כרטיסים מוזלים לנוער ולילדים.

     

    "לאוהדי ירושלים ניתנה האופציה לרכוש כרטיסים לשלושה אזורים באולם", נמסר לי אתמול מהמינהלת. "בשני אזורים נמכרו כרטיסים לאוהדי ירושלים במחירים 45/75 שקל כפי שנדרש (כולל עמלות). באזור מסוים אחר, מאחורי הסל, הוצאו למכירה כרטיסים ב־105 שקל לקהל הרחב. אין חובה להוציא כרטיס במחיר ילד בכל אזור באולם, בתנאי שבאזורים אחרים כן ניתנה האופציה לרכוש כרטיס ילד"... תגובה שבורחת מאחריות ונותנת הכשר למאכערים, חברי המינהלת, להמשיך להפקיע מחירים על גב האוהדים.

     

    שמואל פרנקל מגיע לפגישה עם השרה (צילום: אורן אהרוני)
    פרנקל. תתעורר(צילום: אורן אהרוני)

     

    ואם האחרונים רוצים שלא יתייחסו אליהם כמו לילדים שאזלו להם הכרטיסים, הגיע הזמן שיתחילו להחרים את המשחקים המיותרים האלה. לפי השיטה המגוחכת של המינהלת בראשות שמואל פרנקל, ה"ליגה" ממילא מתחילה רק בסוף מאי 2019, ומאבק ה"אליפות" נפתח רק בפיינל־פור ביוני. זה הזמן להתחיל לחסוך כסף, ובעיקר לייבש את הגזלנים.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים