שתף קטע נבחר

יום זיכרון להרוגי תאונות הדרכים: "צריך יותר אכיפה"

מאות בני משפחה השתתפו בטקס העשירי לקורבנות תאונות הדרכים במדינה. "אני זוכר שצעקו לי לעשות הנשמה ולא ידעתי", סיפר אב שאיבד את בתו בתאונה בטבריה. אלברט, שאיבד את בנו, כלתו ונכדו בתאונה: "אומרים שעם הזמן זה יעבור - עברו מאז 16 שנה וזה כאילו קרה אתמול, זה קשה"

 

 

"יש חוסר אונים נוראי באותו רגע", נזכר הערב (ב׳) גיל יצחקי ברגע שבו איבד את בתו אליאן בת השלוש וחצי בתאונת דרכים בטבריה לפני שמונה חודשים. אליאן ברחה מידיו אל הכביש ונפגעה. "אני זוכר שצעקו לי תעשה לה הנשמה ולא ידעתי. מאז אני אומר לכל הורה 'לכו לקורס מד"א, אולי כך תוכלו לשנות משהו'". מי שלא הגיע לטקס הוא שר התחבורה, ישראל כץ, השוהה בחו"ל.

 

את הדברים הללו אמר יצחקי לפני שנכנס לראשונה בחייו לטקס השנתי למשפחות קורבנות תאונות הדרכים שנערך בתיאטרון היהלום ברמת גן, שאליו הגיעו מאות הורים ובני משפחה שאיבדו את יקיריהם על כבישי ישראל. היו שם הורים שהגיעו לכל עשרת הטקסים שנערכו, לצד משפחות חדשות במשפחה הזו, כשמשפחת שלו אמסלם שנכנסה לאולם לקראת תחילת הטקס.

 

אך לא כולם הגיעו לטקס. אשתו של יצחקי, למשל, לא יכלה לעמוד בכאב לדבריו. "אני פה בקושי רב, כל אחד לקח את הכאב למקום שלו. אני מזכיר אותה בכל מקום אם זה כל מיני דברים לעילוי נשמתה" שמע ישראל, הפרשת חלה וספר תורה", סיפר.

טקס הזיכרון השנתי לציון הרוגי תאונות הדרכים  (צילום: מוטי קמחי)
(צילום: מוטי קמחי)

טקס הזיכרון השנתי לציון הרוגי תאונות הדרכים  (צילום: מוטי קמחי)
(צילום: מוטי קמחי)

טקס הזיכרון השנתי לציון הרוגי תאונות הדרכים  (צילום: מוטי קמחי)
(צילום: מוטי קמחי)

 

 

"הפכנו למשפחה שכולה בעל כורחנו"

הביטוי "משפחת השכול" משויך בישראליות לבני משפחה שיקיריהם נהרגו בהגנה על המולדת או בפעולות איבה, אך בשנים האחרונות נדמה שלצד אותה משפחה שאיש לא רוצה להיכנס אליה, צומחת לה עוד משפחת שכול - זו של תאונות הדרכים.

 

על אף הירידה הסטטיסטית השנה, המספרים לאורך השנים מחרידים: 33,664 אנשים נהרגו בתאונות דרכים בכבישי הארץ מאז הקמתה, 5,101 מהם היו ילדים ובני נוער. מתחילת השנה נהרגו בכבישים 258 אנשים, 72 מתוכם היו הולכי רגל, 15 רוכבי אופניים רגילים ו-17 רוכבי אופניים החשמליים.

 

אלברט סגל, שאיבד את בנו אריאל יחד עם כלתו ונכדו בתאונת דרכים בצומת אשקלון על כביש 4, טוען עד היום שיש לו ארבעה ילדים. "אריאל נהרג יחד עם אשתו הילה ובנם בן הארבעה חודשים" הוא מספר וטוען כי הזיכרון כל כך טרי בו למרות הזמן שעבר.

 

הוא נזכר באותו הערב: "הוא היה אמור להגיע לביתי ואני הייתי בדרך הביתה ושמעתי על תאונה בכביש 4 ולא התייחסתי לזה. ניסיתי ליצור איתו קשר ולא הייתה תשובה. כשהגעתי הביתה אשתי אמרה לי 'תחשוב חיובי', וכך עשיתי, אבל זה השתנה כשהייתה דפיקה בדלת ופתחנו אותה, היו מולנו כמה קציני משטרה, פרמדיקים ואזרחים. עדיין לא הבנתי, ואז שאלו אותי האם אריאל הוא בני כשעניתי שכן מיד אמרו לי שהוא נהרג".

 

"הפכנו למשפחה שכולה בעל כורחנו, כל התאונות שקרו השבוע החזירו אותי לאותם ימים. חברים צלצלו ושאלו איך אני. מה אגיד שהכל בסדר. אומרים שעם הזמן זה יעבור עברו מאז 16 שנה וזה כאילו קרה אתמול, זה קשה".

 

עמיחי צונץ, אחיו של רענן ז"ל שנהרג בתאונה לצד צומת חולדה יחד עם שניים מחבריו ב-2002. טען הערב בסיום הטקס כי על המדינה לתת עונשים יותר משמעותיים לנהגים פורעים על הכביש. "אני שואל את עצמי 'האם השופט שמוציא נהג שעבר תאונה שוב לכביש מבין מה הוא עושה?'. המשטרה חייבת לאכוף יותר ואולי השופטים צריכים סיור בבית לוינשטיין בכדי להבין מה קורה לפצועים בתאונות הללו".

 

 

טקס הזיכרון השנתי לציון הרוגי תאונות הדרכים  (צילום: מוטי קמחי)
(צילום: מוטי קמחי)

טקס הזיכרון השנתי לציון הרוגי תאונות הדרכים  (צילום: מוטי קמחי)
(צילום: מוטי קמחי)

טקס הזיכרון השנתי לציון הרוגי תאונות הדרכים  (צילום: מוטי קמחי)
(צילום: מוטי קמחי)

טקס הזיכרון השנתי לציון הרוגי תאונות הדרכים  (צילום: מוטי קמחי)
(צילום: מוטי קמחי)

מרכזי הסיוע עוזרים, אך אין מספיק מהם

הטקס הערב עמד בצילן של שלושת תאונות הדרכים הקטלניות שהתרחשו לאורך כביש 90 בשבועיים האחרונים שבהן נהרגו 17 בני אדם ונגדעו חייהם של שתי משפחות. בתאונה אחת נהרגו שלושת בני משפחת אביטן מקצרין, בשנייה שמונת בני משפחת עטר מהיישוב פסגות ובשלישית שישה פועלים ממזרח ירושלים שהיו בדרכם לעבודה.

 

במהלך הטקס הזכירו המארגנים כי קיימים שמונה מרכזי סיוע בלבד הפועלים כיום בארץ בכדי לעזור לבני משפחות הקורבנות להתמודד. יש להם תפקיד חשוב בתהליך של משפחות שכולות להתאושש ולחזור לחיים נורמטיביים ככל האפשר. מרכז הסיוע יוצר קשר טלפוני עם המשפחה בהקדם ובהתאם למצב, לעיתים עוד בזמן ה"שבעה". המרכז מלווה את המשפחות בעזרת אנשי מקצוע ומערך מתנדבים.

 

אילן שרף, מנהל אובדן שכול במשרד העבודה אמר ל-ynet כי במשרדו לא מסתכלים על המספרים אלא על המשפחות. "המשרד מטפל בהם בכמה רבדים, הודעה למשפחה על התאונה, מרכזי הסיוע שנכנסים לפעולה אחרי השבעה ונותנים סיוע רגשי וברמת הרשויות המקומיות, יש לנו מעל ל-100 תחנות טיפול זוגי שמטפלות בבני הזוג בעת המשבר ואחריו".

 

בני לייזר, המנהל את עמותת "אלה" המפעילה את מרכזי הסיוע, סיפר כי לטענתו עד לפני שש שנים לא הייתה הכרה לשכול האזרחי. "כיום מבחינת ליווי נפשי

המדינה נותנת את אותו מענה כמו משפחות השכול לא מבחינה כלכלית ואנחנו מנסים להחזיר אותם למעגל החיים".

 

"מרכז הסיוע מגיע אליהם ונכנס בעדינות. בדרך כלל אנשים שמחים לקבל את הסיוע שמלווה את המשפחה. וביחד המשפחה מקבלת פתרונות, כולל מפגשים עם משפחות אחרות שעברו משבר זהה וזה נותן המון כוח בשביל להמשיך בחיים".

 

במהלך הטקס נשאו דברים הורים שכולים, מנכ"לית משרד התחבורה קרן טרנר ומנכ"לית הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, עו"ד רחלי טבת ויזל.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: מוטי קמחי
נרות נשמה בטקס הזיכרון
צילום: מוטי קמחי
מומלצים