איך עושה מייקל ג'קסון?

בתחילת המאה העשרים היו מרבית כוכבי המוסיקה בשנות ה–30 לחייהם. בשנות החמישים החל לרדת ממוצע הגילאים עם הופעתו של אלביס פרסלי ואמני הרוקנרול הראשונים, שהחלו את דרכם המוסיקלית כשהם בני 20. מאז זהו פחות או יותר הגיל הנכון והבריא לפצוח בקריירה מוסיקלית.
למרות זאת, מפעם לפעם, הופיעו יצורים קטנים ומוזרים שהפרו את הנורמה - קראו להם "ילדי פלא". הם שרו, ניגנו, לעתים גם רקדו, והגישו לקהל, שהתרגש לראות קטנטנים עם בטחון של גדולים, חזיון נאה. הייחוד הזה הפך אותם לכוכבים עשירים ומצליחים, אך החוק האכזרי של עולם הפופ אומר שכמעט כל ילד שלא שיחק בתופסת בגיל הנכון, ישלם מחיר.

פעמיים סטיבי

ילד הפלא הראשון של עולם הפופ המודרני הגיע מאנגליה ושמו היה סטיבי ווינווד (לא להתבלבל עם וונדר). הוא לא היה ממש ילד וגם לא בוגר, אלא נער שקולו הזכיר את זה של ריי צ'ארלס. נדמה שאף לא אחד מילדי הפלא האחרים הצליח להציג את היכולות האמנותיות שהיו לווינווד בגיל הנעורים.
כשהיה בן 15, הצטרף ללהקת הרוק של אחיו, "הלהקה של ספנסר דייויס", ובהופעותיה נהג לעמוד על ארגז בירות כדי שיוכל להגיע לקלידי אורגן ההמונד. הלהקה זכתה ב – 66' ללהיטים גדולים כמו "Gimme some loving" ,"Keep on runing" ואחרים. בגיל 19 הוא הקים את "טראפיק", וכשחבר לאריק קלפטון ב"אמונה עיוורת", הוא כבר היה בן 21, ווטרן רוק אמיתי. בשנות ה - 70 הוא פצח בקרירת סולו מצליחה, ואף זכה בגראמי ב –89'.
כשסטיבי וונדר החל את הקריירה המוסיקלית שלו, הוא היה בסך הכל בן 11. נולד כסטיבלנד ג'אדקינס, התעוור בגיל צעיר, והתגלה לראשונה בידי רוני ווייט מ"המירקאלס" וברי גורדי, הצ'יף הכל יכול של "מוטאון, שנתן לו את שם הבמה: "סטיבי וונדר הקטן". צוות כותבי השירים של החברה אומנם סיפק לו להיטים קטנים לאורך הסיקסטיז, אך וונדר הצעיר, ששלט בנגינת קלידים, השתלט מהר מאוד על מלאכת נגינת התופים, באס, גיטרות וכלי נשיפה שונים, ומסוף שנות ה – 60 החל להקליט אחדים משיריו כשהוא מנגן על כל הכלים. בתחילת שנות ה -70, הוא היה הראשון מאנשי "מוטאון" שמרד בחוקים הנוקשים של גורדי וביקש חופש אמנותי מוחלט. הוא החל לכתוב את כל שיריו, קטף עשרות פרסי גראמי, והקליט מספר אלבומי מופת, בינהם "Innervisions " ו-"Songs in the key of life", שעסקו במחאה על גזענות, קשיי חיי השחורים בגטו ושאיפה לאחווה בין בני האדם. זה 20 שנה שהוא לא כתב שיר טוב, אבל עובדה זו אינה מונעת ממנו להיכלל ברשימת אמני הפופ הגדולים של המאה העשרים.
למזלם של ווינווד ווונדר, היה להם כשרון אמיתי שהציל אותם מקריסה חדה מדי לאורך הקריירה, ויותר חשוב – לא היה להם את דמות ההורה הדומיננטי שדחף אותם לזרועות התמנון של התעשייה האכזרית, דבר שאי אפשר להגיד על הגיבורים הבאים בסיפור.

להיות מייקל ג'קסון

סיום הסיקסטיז הומחש בצורה הטובה ביותר עם הופעתה של מוסיקת ה"מסטיק" הבזויה שהשתלטה על גלי האתר. המייצגים הראשונים של הגל הזה היו להקת היפים מצוירת, ה"ארצ'יז", שכיכבו בתוכנית טלוויזיה מצליחה וגרמו לתעשיית הפופ להבין את הפוטנציאל הגלום בקהל הילדים. אולם עתה, במקום דמויות מוסיקליות מצוירות, תעשיית המוסיקה החלה לשווק ילדים בשר ודם.
מייקל ג'קסון היה בן 11 כשאביו התרפס, ביקש והתחנן בפני ברי גורדי מ"מוטאון" שיתן לחמשת ילדיו הזדמנות להקליט סינגל. מייקל רקד נהדר ושר היטב, אך נדמה שקולו לא השתנה מאז. חמשיית הג'קסונים זכו להצלחות גדולות עם שורה של להיטים אבל החלו לדעוך במהלך שנות ה- 70. מייקל ג'קסון החל לקדם את קרירת הסולו שלו והפך ב-83' לכוכב הפופ המצליח ביותר בעולם, וכתוצאה מכך - לאחד האנשים הכי מסכנים על כדור הארץ. הוא החל לנתח את פניו, להלבין את עורו, לרכוש ג'יראפות, הפך את מקולי קלאקין לסנדק של בנו ונפוצו שמועות שילדים עושים לו את זה. נישואיו לליסה פרסלי, הבת של, היו גם הם פארסה אחת גדולה.

מייקל, מאחוריך!

המתחרים הגדולים של הג'קסונים היו ה"אוסמונדס". הם נולדו ביוטה ונוהלו בידי אביהם שהיה "האסלר" אמיתי, והצליח לסדר להם הופעות קבועות בתוכניות טלוויזיה שונות. בתחילת הסבנטיז הצטרף אליהם דוני, האח הצעיר, שהיה רק בן 13, והוצג כמתחרה הגדול של מייקל. חברת MGM החתימה אותם לחוזה הקלטות והם זכו לשלל הצלחות עם שיריו של המלחין ג'ורג' ג'קסון, ובהפקתו של ריק הול מאולפני "מאסל שול" האגדיים. הכל הלך להם מצוין עד שב - 73' הם החליטו שגם הם רוצים לעשות רוק פרוגרסיבי והקליטו אלבום קונספט בשם "The plan", שכמובן הרס להם את הקריירה. דוני עשה קאמבק קצר באייטיז, וארבעת אחיו הפכו ללהקת קאנטרי מצליחה למדי. דוני עבר לעולם הטלוויזיה בשנות ה – 90 ואף הנחה עם אחותו הקטנה, מארי, תוכנית "טוקשואו" זניחה. נכון, הוא לא הצליח כמו מייקל ג'קסון, אבל לפחות הוא לא ישן עם מסכת חמצן.
הכוכב האחרון של להקות הילדים של הסבנטיז היה דייויד קאסידי המצודד, בנו של השחקן ג'ק קאסידי. עוד שהיה ילד, כיכב בסדרת הילדים, "משפחת פארטרידג'", ושיחק את קית' (האמא בסדרה הייתה שירלי ג'ונס, אמו החורגת במציאות). במהרה היה ברור לעולם שהילד הזה הולך בעקבות דוני ומייקל. הוא זכה להצלחות רבות בתחילת העשור אם כי אלה דעכו עם הזמן. הקריירה של קאסידי לא קרסה לגמרי והוא הצליח להסתנן מפעם לפעם לסדרות טלוויזיה שונות. הוא ניסה לחזור למצעדים באמצע שנות ה-80' וזכה למספר להיטים קטנים בארה"ב ובריטניה, שהצליחו פחות בגלל האיכות ויותר בשל המימד הנוסטלגי שהיה גלום בהם.

משב רוח רענן

בשנות ה – 80 זכינו בניקה קוסטה, "נוער מוסיקלי", וונסה פאראדיס, אבל הילדים הראשונים שגרמו להיסטריה אמיתית סביבם היו להקת "הנסון" שהתגלו לעולם ב–97'. האחים לבית הנסון, אייזק בן ה-16, טיילור בן ה–13 וזאק המתופף הכריזמטי בן ה-11, נולדו באוקלהומה, גדלו על מוסיקת גוספל, בלוז ורוק של שנות ה – 60 וזכו לחינוך מוסיקלי מגיל אפס. באלבום הבכורה שלהם, "Middle of Nowhere", ההנסונים אף כתבו אחדים משיריהם. האלבום זכה להצלחה ביקורתית ומסחרית ומיקם אותם כלהקת הילדים הטובה ביותר ב- 30 השנים האחרונות.
אחרונה אחרונה חביבה, היא הסופראנו הוולשית שרלוט צ'רץ' שהפכה ב – 98', בטרם הגיעה לגיל הבת מצווה, לכוכבת-על. היא החלה לשיר והופיע בגיל שלוש, בגיל חמש הייתה למשתתפת קבועה בתחרויות קריוקי, והחלה להופיע באופן סדיר בטלוויזיה. אנשי סוני גילו את הפוטנציאל הגלום בה, וב - 99' היא הקליטה את "קול של מלאך" שנכנס ל"ארבעים הגדולים" של מצעדי הפזמונים.
עוד מוקדם לנחש מה יהיה גורלם של ילדי הפלא הנוכחיים. להנסונים יש סיכוי רב לשרוד כי יש להם אחד את השני והם עצמאים יותר מלהקות הילדים של שנות ה-70. צ'רץ', לעומתם, תצטרך לעבור את משברי הקריירה, הנפילות והנסיקות, לבדה. יישארו לה, פחות או יותר, 65 שנים להתמודד עם כובד המשקל של הצלחתה.

עוד על ילדי פלא בכתבות נוספות