שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    תחנת החלל הבינלאומית חוגגת 20
    תחנת החלל הבינלאומית חוגגת 20 שנה במסלול סביב כדור הארץ, וזאת הזדמנות טובה להזכיר שגם אנחנו לוקחים חלק קטן בהיסטוריה - עם שישה ניסויים כחול לבן

    תחנת החלל הבינלאומית היא התיישבות הקבע היחידה של האנושות בחלל. ראשיתה בשיגור חללית קטנה לפני 20 שנה, ב-20 בנובמבר 1998. לחללית הזאת, הרוסית, הצטרפו חלליות נוספות, אמריקניות ואחרות, וכך הלכה ונבנתה התחנה במסלול סביב כדור הארץ.

     

     

    כיום, תחנת החלל הבינלאומית מחזיקה בתואר המבנה היקר ביותר שבנו בני האדם אי פעם. כבר ב-2010 עברו עלויות בנייתה את קו ה-150 מיליארד דולר, הרבה יותר ממאיץ החלקיקים הגדול בעולם ה-LHC, יותר מכל מערכת האוטוסטרדות האמריקנית. כדי לסבר את האוזן, תקציב מדינת ישראל לשנה הבאה עומד על כ-130 מיליארד דולר. כן, תחנת החלל הבינלאומית עלתה יותר ממה שעולה לתחזק מדינה שלמה במשך שנה שלמה.

     

    מאז נובמבר 2000, תחנת החלל מאוישת דרך קבע. תמיד יש מישהו בתחנת החלל, כבר 18 שנה, שהיא יכולה לאכלס עד שישה אסטרונאוטים בבת אחת. כעת, למשל, שלושה אסטרונאוטים עובדים, חיים וישנים בתחנה: אמריקנית, רוסי וגרמני. בסך הכול, 230 אסטרונאוטים מ-18 מדינות בילו כמה חודשים עד שנה מחייהם כשהם מרחפים בחלל.

     

    תחנת החלל הבינלאומית (צילום: נאס
    תחנת החלל הבינלאומית(צילום: נאס"א)

     

    למעשה, האסטרונאוטים בתחנת החלל מרחפים לא כי הם נמצאים בחלל. התחנה נמצאת במסלול לווייני נמוך מסביב לכדור הארץ, בגובה של בין 330 ל-435 ק"מ מפני הים, בערך כמו המרחק מתל אביב לאילת. בגבהים כאלה, האסטרונאוטים חווים כמעט את אותו כוח משיכה שאנו חווים כאן על פני הקרקע. הם מרחפים לא בגלל היעדר כבידה, אלא בגלל שהם נופלים בנפילה חופשית: תחנת החלל הבינלאומית טסה במהירות 27,600 קמ"ש (במהירות הזאת, אסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית אומרים "בוקר טוב" ו"ערב טוב" כל 90 דקות) יחד עם סיבוב כדור הארץ על צירו. חשבו על מעלית שצונחת מבלי לפגוע בקרקע, כבר 20 שנה ברציפות.

     

    אבל תחנת החלל הבינלאומית היא ממש לא מעלית. התחנה גדולה יותר ממגרש כדורגל, ושטח העבודה והמחיה של האסטרונאוטים אינו נופל מזה של מטוס נוסעים שלם. הודות לפאנלים הסולאריים העצומים של התחנה, המאפשרים לה להמשיך לפעול, היא גם עצם מאיר מאוד בשמי הלילה. בחלק מהמעברים שלה, קצת אחרי השקיעה וקצת לפני הזריחה, תחנת החלל היא העצם המאיר ביותר בשמים אחרי הירח.

    צופים בחללית האספקה המתקרבת (צילום: סקוט טינגל, נאס
    צופים בחללית האספקה המתקרבת(צילום: סקוט טינגל, נאס"א)

    ישראל ומדינות האזור, כפי שתועדו מתחנת החלל (צילום: נאס"א) (צילום: נאס
    ישראל ומדינות האזור, כפי שתועדו מתחנת החלל(צילום: נאס"א)

     

    מעבר לעובדה שעצם שהותם של האסטרונאוטים שם היא בעצמה ניסוי מתמשך, שמכין את הקרקע לקראת התיישבות אנושית על הירח או על מאדים, מדי יום נערכים בתחנה ניסויים מדעיים יקרי ערך, הזקוקים לתנאי המיקרו-כבידה השוררים על סיפונה. וכן, בין אלה יש גם המון ניסויים כחול-לבן, שמטרתם לשפר את חיינו כאן על כדור הארץ. אז לכבוד חגיגות ה-20 לתחנת החלל הבינלאומית, הכנו לכם שישה ניסויים שנערכו, נערכים ויערכו במעוזו היחיד (לעת עתה) של האדם בין הכוכבים.

     

    ספייס פארמה: מתקפת חיידקי החלל

    בסוף השבוע האחרון שוגרה לתחנת החלל הבינלאומית מעבדת חלל קטנטנה שפיתחה החברה הישראלית ספייס פארמה. המעבדה, שפיתוחה נתמך על ידי סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע, מציעה לחוקרים ולחברות תרופות פלטפורמה חכמה, הנשלטת ללא מגע יד אדם, לעריכת ניסויים ביולוגיים וכימיים בתנאי מיקרו-כבידה, לרבות פיתוח תרופות חדשות. "בעתיד הנראה לעין", מבטיח מייסד ספייס פארמה יוסי ימין, "תרופות שפותחו בחלל החיצון יהיו זמינות על כל מדף בכל בית מרקחת".

     

    רמון ספייסלאב: להגיע לחלל לפני גיל 21

    בחודש יוני השנה שוגרו לתחנת החלל הבינלאומית שלושה ניסויים של תלמידי תיכון מישראל, על גבי חללית אספקה של חברת ספייס אקס. הניסויים נבנו כחלק מתוכנית רמון ספייסלאב, בהובלת קרן רמון וסוכנות החלל הישראלית במשרד המדע.

     

    תלמידי בית ספר עמל שחקים בנהריה תכננו ניסוי הבודק את קצב הפעפוע והיווצרות האבנים בכליות בתנאי מיקרו-כבידה, בניסיון לשפר את יעילות הטיפול בדיאליזה; תלמידי בית הספר הרב-תחומי עמל ב' בפתח תקווה תכננו ניסוי לבדיקת קצב התרבותם של תאים בוני עצם בנוכחות מוגברת של סידן בתנאי מיקרו-כבידה, בניסיון להילחם באובדן מסת עצם בחלל ובמחלת האוסטאופורוזיס בכדור הארץ; ואילו תלמידי בית הספר אורט דקל וילנאי ממעלה אדומים ביקשו לבדוק את השפעתה של המיקרו-כבידה על משקעים שנוצרו מתאים בוני עצם בהשפעת סידן אמורפי, במטרה לבלום את האצת האוסטאופורוזיס בחלל עקב חשיפה לקרינה קוסמית והיעדר פעילות גופנית.

     

    דוכיפת 2: ידעתם שישראל היא המדינה המובילה בעולם בלווייני תלמידים?

    ישראל היא המדינה השמינית שהצטרפה למועדון החלל, כלומר מדינה בעלת יכולת שיגור עצמאית של לוויינים לחלל, אבל ב-2014 היא גם הפכה למדינה השנייה בעולם ששיגרה לחלל לוויין תלמידים.

     

    תלמידים עם דוכיפת 2 (צילום: רועי גרינברג) (צילום: רועי גרינברג)
    תלמידים עם דוכיפת 2(צילום: רועי גרינברג)

     

    זה היה דוכיפת 1, ועד היום הוא מחזיק בתואר לוויין התלמידים בעל משך החיים הארוך בהיסטוריה. בחודש אפריל השנה הצטרף אליו לוויין נוסף, דוכיפת 2, שהוא יוזמה משותפת של סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע ועיריית הרצליה. הלוויין הגיע לתחנת החלל הבינלאומית על גבי משגר מסוג אטלס-5, ובתום שלושה חודשים שוגר משם הלאה, למסלול סביב כדור הארץ, על ידי האסטרונאוטים בתחנה. בימים אלה, תלמידים במרכז המדעים בהרצליה מפענחים את הנתונים המתקבלים מהלוויין, שבודק את צפיפות הפלזמה ביונספרה התחתונה של כדור הארץ. למעלה מ-80 תלמידים מהרצליה, מאופקים, מירוחם, מעפרה ומחוּרה בנו את דוכיפת 2 במשך שנתיים.

     

    סטמראד: מרמת החיל למאדים

    במהלך 2019 תשוגר חליפת חלל מיוחדת שפיתחה החברה הישראלית סטמראד לתחנת החלל הבינלאומית במטרה לבדוק את יעילותה. אבל זאת לא תהיה התחנה האחרונה של החליפה. בהמשך, החליפה הנושאת את דגל ישראל תישלח לירח, ובהמשך גם תעשה את דרכה למאדים. חליפת החלל המהפכנית, אסטרו-ראד, פותחה במטרה להגן על אסטרונאוטים במאדים מפני הקרינה הקוסמית המסוכנת השוררת שם.

     

    חליפת החלל נגד קרינה שפותחה בישראל (צילום: סטמראד)
    חליפת החלל נגד קרינה שפותחה בישראל(צילום: סטמראד)

     

    האסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית ילבשו את החליפה כדי לבדוק האם היא מתאימה ונוחה לעבודה בחלל, ולאחר מכן בובת ניסויים של סוכנות החלל הגרמנית תלבש אותה בטיסת הבכורה של מעבורת החלל החדשה אוריון לירח. אחרי הבובה יבואו האסטרונאוטים של נאס"א, במסע מאויש לירח המיועד לשנת 2021, בתקווה שיום אחד האדם הראשון יצא לאדמת מאדים כשהוא לובש חליפה מתוצרת תל אביב.

     

    לובסטר: למדוד את האנרגיה החזקה ביקום

    יש הרבה סכנות הנשקפות לחיים בכדור הארץ, מההתחממות הגלובלית ועד אסטרואידים. אבל יש סכנה אחת שאנחנו לא יודעים עליה מספיק: התפרצויות גמא. התפרצויות אלו הן ההתפרצויות האנרגטיות ביותר ביקום, והן נגרמות כאשר גופים מסיביים מאוד כמו כוכבי ניטרונים או חורים שחורים מתנגשים זה בזה.

     

    בימים אלה, צוות חוקרים מהטכניון, בהובלת של פרופ' אהוד בכר ופרופ' שלומית טרם, מפתחים גלאי התפרצויות גמא שישוגר לתחנת החלל הבינלאומית בשנת 2022. הפיתוח הישראלי, שנתמך על ידי סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע, זכה ב-2017 לתמיכת נאס"א, והוא יעבוד בצמוד לטלסקופ רנטגן שנקרא "לובסטר" (על שם שדה הראייה הרחב של לובסטרים) במטרה לזהות התפרצויות בזמן אמת. "תיוג הזמן חשוב כדי לחקור את אופי ההתפרצות", אומר פרופ' בכר, "ועל מנת שנוכל לקשור אותה לאירועים אחרים, כמו גלי הכבידה".

     

    וקצת היסטוריה: הניסויים הראשונים שלנו בתחנת החלל

    בחודש ביולי 2011 שוגרה המשימה ההיסטורית האחרונה של תוכנית מעבורות החלל האמריקנית. במהלך המשימה, מעבורת החלל אטלנטיס עגנה בהצלחה בתחנת החלל הבינלאומית, כשעל סיפונה, בין היתר, שלושה ניסויים ישראלים - הראשונים שהגיעו לתחנה.

     

    טל ענבר, ראש מכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל, מספר: "היו שם שלושה ניסויים של מכון פישר. הראשון הכיל תאי עצם של בני אדם חיים. השני, שנערך בשיתוף עם חברת שטראוס מים, תוכנן על מנת לבדוק מערכת חדשה לטיהור מים, והשלישי בדק את השפעת המיקרו-כבידה על חיידקים פרוביוטיים, דורות ההמשך של החיידקים שהאסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון ז"ל לקח איתו לחלל במעבורת קולומביה. גם ניסוי החיידקים וגם ניסוי תאי העצם נערכו בשיתוף עם האוניברסיטה העברית והדסה הר הצופים, וכן זכו לתמיכתה של סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע".

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: נאס"א
    מזל טוב לתחנת החלל הבינלאומית
    צילום: נאס"א
    מומלצים