הקרב החדש של יוצאות "ארבע אמהות"

הן פעילות שמאל שנוסעות בשבועות האחרונים באופן קבוע לשטחים, לא כדי לסייע לתושבים הפלסטינים, אלא דווקא ללב ההתנחלויות, בניסיון להגיע להבנה דווקא עם מי שהשמאל לא מרבה בדרך כלל לחבק. אחרי שהיו הרוח החיה בתנועת "ארבע אמהות", שהתפרקה לאחר היציאה מלבנון, חלק מיוצאות התנועה חוזרות שוב למגרש הציבורי והפעם כקבוצה חדשה – "מבט לאופק".
"כמו ב'ארבע אימהות', אנחנו לוקחות על עצמנו להיות ה'נחשון' שמוביל את מחנה השמאל במדינת ישראל. הפעם אנו לוקחות על עצמנו את המשימה לצאת ליישובים ביהודה ושומרון ולנסות להגיע עם המתנחלים להבנות, בצל האמונה שלנו כי צריך להמשיך בדרך השלום עם הפלסטינים", אומרת אורנה שמעוני, מראשי הקבוצה.
"הפכנו לקבוצה של אנשים שמאמינים בדרך השלום ומחפשים נתיבים לאיחוי הקרעים בעם", אומרת שמעוני, שהובילה יחד עם זהרה אנטבי, ברוריה שרון ואחרות את המאבק הציבורי ליציאה מלבנון וכעת הן ב'מבט לאופק'. "בקבוצה החדשה אנחנו ניצבים בצל המציאות, בה לצערנו השלום נמצא באופק ואם חשבנו שהשלום עומד בשער, אז המציאות החדשה העבירה את השלום שעמד בשער אל האופק, הרחוק יותר", אומרת שמעוני.
חברי 'מבט אל האופק', בניגוד ל'ארבע אמהות' ממקמים את עצמם בצד השמאלי של הקשת הפוליטית, אך מנסים להכיר ולהבין אנשי ההתנחלויות וביקרו בשבועות האחרונים בעופרה, עלי ושילה. "בפגישות כל השותפים פורסים את החזון שלהם לעתיד המדינה, כשכל אחד אומר באיזה מציאות הוא רוצה להיות והאם הוא מוכן להתפשר על החלום שלו", אומרת שמעוני.
לדבריה, "בחודשים האחרונים התושבים ביהודה ושומרון נמצאים במלחמה ואני חושבת כי צריך לגלות סולידריות איתם ולנסות להבין אותם וגם את המאבק שלהם, שהוא בעצם כיום - מאבק על החיים", אומרת שמעוני ומוחה על כך שהפעם בניגוד למאבקה הקודם, "כלי התקשורת לא נותנים ביטוי לפעילות שלנו".

הירי הסתיים; והביקור בנווה דניאל החל

אתמול ביקרו חברי 'מבט לאופק' בנווה דניאל, שבגוש עציון לפגישה עם קבוצת תושבים מקומיים. למרות חילופי אש כבדים שהיו בכביש המנהרות, שמוביל לגוש עציון, הגיעו חברי הקבוצה למקום כשנפתח הכביש לתנועה.
"הגענו באיחור לפגישה בגלל הירי", מספרת שמעוני, "והיתה פגישה מרגשת בניסיון אמיתי להגיע לאמת". לדבריה, "לא הפכתי לבן אדם שמתנגד להקמת מדינה פלסטינית. זה יישוב רביעי שאנחנו מגיעים אליו, והגענו להבנה שהמתנחלים הם לא קבוצת מעופפים בקראוונים שבמחי יד אפשר להעיף אותם מהמקום".
השיחות נוטות לגלוש אל תוך הלילה. "אנחנו יושבים בבית משפחה מארחת, אוכלים כיבוד ומנסים לדבר על הנושאים הכי קשים. בנווה דניאל – הגענו בשש בערב ויצאנו בחצות", היא אומרת.
חיותה דויטש, עיתונאית תושבת נווה דניאל, סיפרה על הפגישה, מנקודת מבטה: "מאוד התרשמנו מהנכונות שלהם להקשיב. באנו עם דעות קדומות – שהם באים לבדוק איך אפשר לפנות אותנו והתפעלנו מאוד מכך שהם באו ממקומות רחוקים למרות שכביש המנהרות נסגר וקרובי משפחה שלנו לא מגיעים. הם הכניסו לנו משב רוח בתוך הדיכאון הכללי".
דויטש סיפרה על אווירה טובה בצד חילוקי דעות. "אנשי 'מבט לאופק' דיברו על המגבלות של הכיבוש והקולוניאליזם, כשאנחנו טענו שמבחינתנו התיישבות בארץ ישראל היא לא בגדר כיבוש. ויכוח משמעותי יותר התעורר וחצה את שתי המחנות – האם זה אנושי, ביטחוני וריאלי לדבר על ההפרדה בין הישראלים והפלסטינים".
לדבריה, "היה מרחק בינינו, אבל הם באו עם נכונות להקשיב. אולי בגלל שרובם הם אנשי התיישבות, הם מרגישים קרובים אלינו".
הדר ליפשיץ, מורה מאלון שבות, סיפר כי "המפגש היה מרתק". "כשסיפרו לי על פגישה עם יוצאות ארבע אמהות, מאוד נרתעתי. חשבתי כי המוטו שלהם הוא: 'כמו שהוצאנו את הבנים מלבנון נוציא את הבנים גם מהשטחים'. אבל ראיתי אנשים שמאוד אוהבים את הארץ, והתפעלתי מהם".
"ראינו שמאל הומאני, שאומר לנו, בלי שנאה כי אין ברירה אלא לפנות חלק מהיישובים", אומר הדר ומוסיף כי "אם האווירה תהיה כמו ששידרו האורחים, ההסתכלות מצד המתנחלים תהיה יותר אוהדת לפינוי. בכל מקרה נשמור עם הקבוצה הזו על קשר", אומר ליפשיץ.
"אני סיכמתי את השיחה, בכך שגם המתיישבים מבינים שאת המציאות אי אפשר לשנות, ומאחר ואנחנו הולכים למדינה הפלסטינית אנחנו צריכים לחשוב על איזה מדינת ישראל תיווצר, כשאנו מבינים שנצטרך להחליט איזו מדינה אנחנו רוצים פה", אמרה שמעוני.
"קיבלתי את התחושה שאנחנו יכולים לקבוע ביחד את המסגרת וכמו שאמרו חלק מהמתיישבים ניתן לכווץ את החלומות ולהתפשר על העמדות".
על החלומות לעתיד של "מבט לאופק" אומרת שמעוני כי "כרגע אנחנו עסוקים בגיבוש הקבוצה ובמפגשים. אך בעתיד אנחנו מתכננים להיפגש עם הנהגת היישובים ועם קובעי המדיניות האסטרטגית במדינה".