פלסטיק מחוץ לחוק
מה צריך לעשות כדי שלא נמצא יותר פסולת פלסטיק בקיבותיהם של לווייתנים? אולי פשוט לאסור על השימוש בו, כפי שקרה לאחרונה בשורה של מדינות אירופה שהעבירו חוקים נגד מכירת מוצרי פלסטיק חד-פעמיים
115 כוסות חד-פעמיות, 25 שקיות, 4 בקבוקי שתייה, 2 זוגות כפכפי אצבע ועוד כאלף חתיכות פלסטיק מסוגים שונים שמשקלן הכולל 5.9 קילוגרם. זהו "שלל" פסולת הפלסטיק שנמצאה בקיבתו של לווייתן שנשטף לחופי אינדונזיה לאחרונה.
עוד כתבות בזווית - סוכנות ידיעות למדע ולסביבה :
האם הקנאביס יעצור את שושנת יריחו?
תמונות גופת הלוויתן זעזעו צופים ברחבי העולם והפנו את הזרקור לבעיה החמורה של פסולת הפלסטיק. אבל מי שעוקב מקרוב אחרי הבעיה הזו, שממדיה תפחו בשנים האחרונות לממדים של אסון עולמי, לא היה מופתע כלל. אינדונזיה היא המזהמת השנייה בגודלה בעולם של פסולת פלסטיק (אחרי סין), והיא מייצרת מדי שנה 3.2 מיליון טון של פסולת פלסטיק לא מטופלת. יותר משליש ממנה נשטף לאוקיינוס ומוצא את דרכו, בין היתר, לקיבותיהם של בעלי החיים הימיים.
פלסטיק היא המצאה ששינתה את פני האנושות ואת פניה של תרבות הצריכה. יתרונותיו הרבים - היותו קל, עמיד וזול - גרמו לכך שפלסטיק קיים כמעט בכל דבר שאנו משתמשים בו, והוא בין חומרי הגלם השכיחים ביותר בתעשייה. הוא נמצא אפילו במסך המחשב שבו אתם מסתכלים עכשיו. למעשה, במחקר אמריקני מהשנה שעברה נמצא כי מאז שהחל הייצור התעשייתי של פלסטיק בשנות החמישים, יוצרה בעולם כמות אדירה של למעלה מ-8.3 מיליארד טון פלסטיק - ורובו עדיין נמצא איתנו, במטמנות האשפה או כפסולת שמזהמת את הסביבה הטבעית.
כי לצד יתרונותיו הרבים, יש לפלסטיק חיסרון אחד משמעותי: נדרשות לו מאות רבות של שנים כדי להתכלות ואף אלפי שנים כשמדובר בקלקר (העשוי פוליסטירן מוקצף). פלסטיק הוא חומר שקשה מאוד לפרקו בתהליכים טבעיים, ולכן הוא שורד תקופות ארוכות מאוד. פסולת הפלסטיק אינה נעלמת, היא תישאר כאן עוד שנים רבות, זמן רב אחרי שאנחנו ואפילו נכדינו נסתלק מן העולם.
בשנים האחרונות מבינים ברחבי העולם שבעיה גדולה כמו פסולת הפלסטיק צריך לתקוף מכמה כיוונים. ואחרי שנים ארוכות של השקעה במיחזור או במבצעי ניקיון חופים, לאחרונה הולכת ומתגברת החקיקה ברחבי העולם שאוסרת כליל על ייצור ומכירה של מוצרי פלסטיק חד-פעמיים, לצד פיתוח מואץ של תחליפים מתכלים ושינוי תהליך ייצור הפלסטיק למעגלי, כלומר - כזה שלא מותיר אחריו פסולת לא מטופלת כלל. האם ייתכן ש"חוק השקיות", שנכנס לתוקף לפני יותר משנה וכבר הוכיח יעילות בצמצום פסולת הפלסטיק בישראל, הוא רק הקדמה לעולם שבו תיאסר מכירת מוצרי פלסטיק לחלוטין?
במזבלה, במיחזורית או בחוף הים
איך נראים חייו של מוצר פלסטיק בתום השימוש בו? רוב פסולת הפלסטיק בישראל (בניגוד למתרחש במדינות אירופה) עדיין מוצאת את עצמה מוטמנת באדמה באתרי הטמנה, יחד עם שאר הפסולת הלא ממוינת. בקרקע היא תופסת שטח יקר ערך, וגם פולטת לסביבה חומרים רעילים. לעתים פסולת הפלסטיק נשרפת בצורה לא מבוקרת, כפי שקורה מדי פעם במקרה של פסולת פלסטיק חקלאית, תהליך שבו משתחררים לאוויר חומרים רעילים ומסרטנים. שריפת פלסטיק באופן מבוקר מתבצעת במתקנים להפקת אנרגיה משריפת פסולת הנפוצים באירופה, ואשר הקמתם מתוכננת בעתיד הקרוב גם בישראל.
חלק מפסולת הפלסטיק בישראל ובעולם ממוחזרת. מיחזור נשמע כמו פתרון חיובי ויעיל, אך למעשה ניתן למחזר רק חלק מהפלסטיק המיוצר, ונתוני המיחזור העולמי עומדים על כ-14 אחוז בלבד. ישנם הרכבים מסוימים של פלסטיק שאינם מתאימים למיחזור או שתהליך המיחזור שלהם יקר, ולכן אינו כלכלי. בעיה נוספת היא חוסר היכולת להפריד בין סוגי הפלסטיק לפני תהליך המיחזור. לשם כך יש צורך במיון ידני שמייקר את התהליך משמעותית. לבסוף, גם הפלסטיק הממוחזר הוא פעמים רבות נחות באיכותו מפלסטיק חדש, ויכול לשמש עוד פעם אחד בלבד, לפני שימצא את עצמו מוטמן בקרקע.
אם זה נשמע מצב לא אידאלי, הרי שזהו רק קצה הקרחון; שליש מפסולת הפלסטיק כלל אינו מטופל, והוא זולג לסביבה היבשתית והימית במה שהפך כבר מזמן לאחד המטרדים המדאיגים על פני כדור הארץ. פסולת הפלסטיק, ובראשה הפלסטיק החד-פעמי, מזהמת את הקרקע ואת מקורות המים, נאכלת על ידי בעלי חיים וגורמת להם לנזק רב. כ-12 מיליון טונות של פסולת פלסטיק מגיעה לים בכל שנה, וזו מצטברת לאיי פלסטיק צפים גדולים בלב האוקיינוס ובמקביל מתפרקת לחתיכות פלסטיק זעירות (מיקרופלסטיק) שגודלן נע בין מילימטרים בודדים למאיות המילימטר. חלקיקים אלה משפיעים לא רק על בעלי החיים הימיים אלא יכולים להשפיע גם על האדם, אשר תלוי בחלקים נרחבים בעולם באספקת מקור חלבון מן הים. על פי הערכות עדכניות של חוקרים, אם נמשיך בקצב הצריכה הנוכחי של פלסטיק, עד שנת 2050 יצטברו 12 מיליארד טונות של פלסטיק במטמנות האשפה ובסביבה היבשתית והימית, ומשקל הפלסטיק בים צפוי לעלות על משקל הדגים שבו.
אירופה אומרת "לא" לפלסטיק
במדינות רבות בעולם התחדדה בשנים האחרונות ההבנה שיש לפעול בדרך אחרת ולשנות באופן מהותי את הדרך שבה מייצרים, צורכים ומנהלים את סוגיית הפלסטיק. לפני כמה חודשים פורסם דו"ח מקיף של האו"ם שסוקר את מצב המדיניות בנושא הפלסטיק בעולם, עם המלצות מדויקות לחקיקה נגד מכירת מוצרי פלסטיק. לפי הדוח, יותר מ-60 מדינות בעולם כבר העבירו חוקים נגד מכירת פלסטיק חד-פעמי. בין השנים 2010 ל-2018 נרשמה עלייה משמעותית במספר התקנות המגבילות שימוש, ייצור ומכירה של מוצרי פלסטיק – עם שני חוקים בלבד בשנת 2010 לעומת 18 בשנת 2018.
התקנות מתמקדות בעיקר בשקיות פלסטיק חד-פעמיות לא מתכלות, בקבוקי פלסטיק ומוצרי קלקר. באופן טבעי, המוצרים הראשונים שנאסרו והוגבלו הם אלו שקיים להם תחליף מתכלה (כמו שקיות פלסטיק, קלקר, מקלונים לניקוי אוזניים ואריזות מזון למיניהם). הרציונל מאחורי המהלך הוא שלציבור יהיה קל יותר "להיגמל" ממוצרי הפלסטיק שקיים להם תחליף מיידי, ורק בשלב מאוחר יותר, כשהשוק יתאים את עצמו להחלפת מוצרי פלסטיק נוספים, ייאסרו גם הם לשימוש.
נדמה כי המהלך החקיקתי המשמעותי והדרמטי ביותר בכיוון הזה התרחש לפני שבועות מספר באירופה, בעת שהפרלמנט האירופי החליט ברוב גדול (571 תומכים מול 53 מתנגדים) להטיל מגבלות שונות על מכירה והפצה של עשרה סוגים של מוצרי פלסטיק חד-פעמי עד שנת 2025. עשרת המוצרים הם למעשה עשרת המוצרים שעומדים בראש רשימת מוצרי הפלסטיק המזהמים ביותר את החופים באירופה, והיא כוללת (מהמזהם הגדול לקטן) כוסות שתייה ומכסים, בדלי סיגריות, מקלונים לניקוי אוזניים, אריזות של חטיפים, מגבונים לחים, שקיות חד-פעמיות, סכו"ם, צלחות, בוחשנים וקשים לשתייה, מקלות לבלונים וקופסאות מזון.
מתוך רשימת המכולת הזו, כצפוי, ייאסר קודם כל השיווק של המוצרים שיש להם תחליף מתכלה מיידי (מקלונים לניקוי אוזניים, סכו"ם, צלחות, קשיות לשתייה, בוחשנים ומקלות לבלונים) באופן הדרגתי עד שנת 2021. באשר ליתר המוצרים יתקיים תהליך איטי של צמצום השימוש והגדלת המודעות הצרכנית לגבי נזקיהם עד לשנת 2025.
הפרלמנט האירופי נמצא כעת במו"מ עם 28 המדינות החברות באיחוד במטרה להגיע להסכמה סופית על התוכנית, וזו תובא לאישור סופי ב-16 בדצמבר. "אימצנו את החקיקה השאפתנית ביותר האפשרית נגד פלסטיק חד-פעמי", אמר פרדריק רייס, חבר הפרלמנט האירופי שעמד מאחורי ניסוח הצעת החוק.
ההבנה באירופה ובאו"ם היא שהשינוי יוכל לקרות על ידי שילוב של כמה גורמים - חקיקה שתגביל מכירה וייצור של מוצרי פלסטיק חד-פעמיים, לצד הגדלת המודעות הציבורית, האחריות התאגידית של המפעלים על הפסולת שהם מייצרים, ועידוד חדשנות ליצירת אלטרנטיבות לפלסטיק מחומרים מתכלים. בהקשר זה ניתן לציין פיתוח אינדונזי – כאמור, מדינה שטובעת בפסולת פלסטיק - של שקית ידידותית לסביבה, עד כדי כך שניתן לאכול אותה. השקית מיוצרת מצמח הקסאווה, שהוא שורש המהווה מרכיב בסיסי בתזונה של מאות מיליוני בני אדם באפריקה, בדרום אמריקה ובאסיה. השקית החלופית נראית ומרגישה בדיוק כמו שקית פלסטיק רגילה, אלא שהיא מתכלה לחלוטין ולכן אינה מזהמת את הסביבה.
הישראלים מכורים לחד-פעמי
בזמן שבכל העולם מגבילים שימוש בכלים חד־פעמיים מפלסטיק, ההתמכרות הישראלית יוצאת משליטה. סקר של חברת Coface BDi שפורסם בשנת 2014 העריך כי היקף המכירות בתחום הגיע ל־450 מיליון שקל באותה שנה, ובדיקה שנערכה בשנה האחרונה העלתה כי כיום מגלגל הענף מחזור שנתי של כ־680 מיליון שקל - צמיחה של 51 אחוז בתוך ארבע שנים.
למה הישראלים צורכים כל כך הרבה פלסטיק? ככל הנראה קיים קשר בין צריכת הפלסטיק לגודל המשפחה הישראלית הממוצעת, וכן לממד הדתי (מבחינת כשרות) ולחגים הרבים יחסית, שמביאים איתם ארוחות מרובות משתתפים. אך גם בעולם החילוני, נדמה שהישראלי התמכר לנוחות שמספקים הכלים החד-פעמיים.
בישראל אין כרגע הגבלה על ייצור או ייבוא של כלים חד-פעמיים. עם זאת, ב-1 בינואר 2017 נכנס לתוקף החוק האוסר על חלוקה בחינם של שקיות נשיאה חד-פעמיות ברשתות הקמעונאיות הגדולות. שקיות הנשיאה בקופות הרשתות הגדולות נמכרות לציבור בסכום מינימלי של 10 אגורות. כמו כן, המשרד להגנת הסביבה עודד את הציבור לעבור לסלי קנייה רב-פעמיים, ואף סבסד את חלוקת הסלים ברשתות המשתתפות במבצע.
עד כמה החוק אפקטיבי? מאוד. על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, נרשמה ירידה דרמטית של כ-80 אחוז בנתוני רכישת השקיות על ידי הרשתות הקמעוניות לאחר כניסת החוק לתוקף (המספרים האבסולוטיים עדיין מצמררים – 1.753 מיליארד שקיות ב-2016 לעומת "רק" 378 מיליון ב-2017). ההפחתה הזו באה לידי ביטוי גם בפסולת החופית: מסקרי פסולת שעורכת גליה פסטרנק, דוקטורנטית בביה"ס למדעי הים באוניברסיטת חיפה ומומחית לזיהום ים, עולה שבעקבות כניסת החוק לתוקף, נרשמה ירידה של כ-50 אחוז במספר השקיות שנמצאו בחופים חצי שנה לאחר מכן.
גם פסטרנק מצביעה על פתרון משולב כעל הדרך היעילה ביותר להתמודדות עם בעיית פסולת הפלסטיק. "חברות צריכות לצמצם את הפלסטיק החד-פעמי שמשמש לאריזה. ממשלות יכולות לדרוש מהחברות להיות אחראיות לאיסוף ולמיחזור המוצרים שלהן, או לאסור שימוש במוצרי פלסטיק חד-פעמיים לא הכרחיים. ואנחנו, הצרכנים, יכולים לצמצם את השימוש שלנו במוצרי פלסטיק חד-פעמיים", היא אומרת.
האם ישראל תצטרף למגמת החקיקה העולמית, שרואה במאבק בפלסטיק חד-פעמי סוגיה סביבתית ראשונה במעלה? "המשרד להגנת הסביבה שוקד בימים אלו על תכנית לאומית בנושא הטיפול בפסולת וצמצום המפגעים הסביבתיים הנגרמים מהשימוש בפלסטיק", נוטעים תקווה במשרד להגנת הסביבה. "התכנית מרכזת ומנתחת את שוק הפסולת מפלסטיק, קובעת סדרי עדיפות לטיפול ובסוף תציע כלים אופרטיביים למניעה וצמצום של המפגעים לצד תכנית עבודה לביצועה. נושא הכלים החד-פעמיים ייבחן במסגרת זו. המשרד רואה לנכון לבחון את כל הצמתים המרכזיים בהן נעשה שימוש יום-יומי בהסעדה בכלים חד-פעמיים, וזאת במטרה להשפיע על הפחתת השימוש בהם".
במקביל, המשרד להגנת הסביבה יזם משנת 2005 את תוכנית "חוף נקי" שמטרתה למזער את מפגע הפסולת הימית בישראל ולהביא לניקיונם של החופים והים. נתוני שנת 2018 מציגים מגמת שיפור בניקיון החופים לאורך השנים, ובשנתיים האחרונות המשרד להגנת הסביבה מקצה 8.6 מיליון שקל לרשויות מקומיות שבתחומן המוניציפלי נמצאים חופים בלתי מוכרזים בים התיכון או באילת. לוויתנים הם אורחים נדירים בחופי הארץ; אבל לא צריך לחכות ללווייתן הבא כדי לוודא שהים והקרקע שלנו נקיים מפסולת פלסטיק.
הכתבה הוכנה על ידי זווית - סוכנות ידיעות למדע ולסביבה
.
לפנייה לכתב/ת 
