שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "נעולה": כשהמחברת מעמידה את הקורא במבחן
    הרומן הראשון של ורד זינגר עוסק באישה בעלת מום שמתאהבת באופן נואש בקואוצ'רית שלה. המחברת מצליחה לדלג בכישרון ובהומור בין רגעי השיגעון הגדושים לבין רגעי השפיות, שבהם הגיבורה מתארת את יחסיה עם בנה האוטיסט

    "בתוך כל ארון שאני יוצאת ממנו נמצא עוד ארון ועוד אחד ועוד. מטריושה בצורת נעל, ובתוכה עוד נעליים שקטנות והולכות. ובתוך הנעליים מסכות, שקרים וסודות. אני מקלפת נעל אחר נעל כבר ארבעים ואחת שנה, ועדיין לא הגעתי לקטנה מכולן, הנעל האחרונה".

     

    השורות האלה הן דוגמה טובה לאופיו המיוחד של "נעולה", הרומן הראשון שמפרסמת ורד זינגר. אפשר לשמוע בהן את הצירוף של פאתוס, דיבור גבוה ודרמטי, עם סוג אחר של ביטוי. שקט, כמעט מותש, צמא למנוחה מהמרדף המסוחרר הזה.

     

    זהו רומן קצר שמתפרסם בסדרה המתבססת של "רוח צד", שמתמקדת ביצירות פרוזה לא שגרתיות ובתכנים מורכבים מהמקובל במיינסטרים הספרותי בישראל. הגיבורה והמספרת שלו היא אישה שכל חלק בחייה, כפי שהיא מתארת אותם, קשור לפגם מולד בגופה: כף רגל גידמת, שאנשים ספורים לאורך חייה ראו והכירו. בניגוד להרגל מילדות להסתיר, לכסות את הגדם - הספר בנוי כמין מהלך מתמשך של גילוי לב. נכונות ספרותית, תובענית, להציג ולדובב במילים את הפגמים הנפשיים, את הנקודות המכוערות בגוף ובמחשבה.

     

    הבעיה הדחופה שמעסיקה את המספרת היא התאהבות מופרעת בפסיכולוגית. לא בדיוק פסיכולוגית. קואוצ'רית, מאמנת חיים. "זונה רגשית", בלשון הגיבורה.

    כבר כאן נמצא סיפור גדוש בפני עצמו. "נעולה" בנוי כתיאור מוגזם ומעליב של הפנטזיה להפוך ממטופל למאהב. פנטזיה שיש לה הקשרים מציאותיים, פליליים, משפטיים. המטפלת של הגיבורה היא לא פסיכיאטרית נצלנית וחסרת אחריות. אבל היא מייצגת דבר גרוע הרבה יותר - את כוחו הסדיסטי של האדם הנאהב. כנראה שלא רק משוררי ימי הביניים נהנים לתאר את אהובתם הבלתי מושגת כגבירה אכזרית, מתעתעת, שעיניה יורות חיצים רעילים. הנה, רומן ישראלי, שבמרכזו אישה גרושה עם ילד בן עשר, שאגב כך נוגע באופן די קוּלי בחיי המין, בדייטים המוזרים של נשים לסביות.

     

    בשולי הדרך, לפחות כפי שנדמה בתחילת הרומן, ניצב מישהו אחר שמדמיין מפלצות ללא הרף. בנה של הגיבורה, שאוטוטו המערכת תאבחן כילד עם סוג כלשהו של אוטיזם, גם הוא מדמיין קִטלוג של יצורים קטלניים או מיטיבים, שהוא חולק לפעמים עם אמו. נעל בתוך נעל? "נעולה" בנוי כמערכת של השתקפויות. המטפלת הנחשקת-בזויה היא קריקטורה של תחליף אם, הגיבורה, אישה רוויה במודעות פסיכולוגית, ניו-אייג'ית, שלא יכולה שלא לבוז לעצמה על הרומן הזול והמתסכל שהיא תופרת לעצמה. אבל המטפלת המופרכת היא בבואה גם לאמא אחרת. אישה צעירה שהמספרת פגשה בתור ילדה. עם מום גופני דומה לשלה, אבל עם חיי משפחה נורמליים כביכול, בעל וילדים. גם למטפלת, כמעט שכחתי לציין, יש יד מעוותת, ללא אצבעות. שהיא נושאת מול העולם בגאווה.

     

    עטיפת הספר נעולה ()
    מהלך מתמשך של גילוי לב. "נעולה"

     "נעולה" כתוב כמאמץ ארוך לחשוף במילים את הגדם המטפורי, האישיותי. כלומר, לתאר דווקא את הפנטזיות הילדותיות, את הפחדים, את אמונות השווא כאיבר תותב. לולא ההומור של הכותבת - "גייסתי עוד כוחות, יש מאין", היא מתארת את עצמה, בסיום סשן סקס עם מאהבת לא מושכת, "ירדתי לה עד שהלשון שלי שרפה כל השבוע" - היה אפשר לדבר על סיפור פסיכולוגי כמעט מכני. ההתאהבות, ההשתגעות, ההתבזות - הן דרך להתמודד עם השד ולהביס אותו.

     

    מול הצעד המתפרע, מול ההיבטים הליצניים והאלימים של ההתרחשות הזאת, הולך ומתגלה סיפור מתחרה ואולי מרכזי. האהבה המנוגדת כביכול, האחראית, המתפקדת של הגיבורה לילד במשבר. הפעם תורה להחליט, כמו הוריה בזמנו, אם לאבחן את בנה, לסמן אותו כיוצא דופן, או לתת לו לחרוק שיניים בבית ספר רגיל, לספוג השפלות ועלבונות. באופן מקביל, "נעולה" מתנדנד ונע בין שני סגנונות סיפור. הצד הכמעט פתולוגי, שבו הגיבורה משחקת ילדה גדולה וגרוטסקית, בובה שרוצה שילטפו אותה בידיעה שהיא אישה בשר ודם, לסחוט חיבה וקרבה מהמטפלת. אבל כשהיא פונה לתאר את הבן, הגודש וההגזמה נחלשים או נעלמים.

     

    הקוראים בספר הזה מקבלים במובן מסוים תפקיד של מטפל - או של אוהב סבלני. הם צריכים לעמוד בגודש הרגשי. להתמודד עם סיפור החיים המצולק של הגיבורה, עם ההיבטים התוקפניים, הכמעט הומופוביים, שבהם היא מתארת את הנשים שהיא בודקת בדייטים, במיטה. הם צריכים לחכות לרגעים של שקט וצלילות בכתיבה. המחברת יודעת לטשטש היטב את הגבולות בין שיגעון לשפיות. לחבר את תיאור חולשותיו של אדם מאוהב לנקודות החרדה של הורה מול ילד, מול מי שאמורים לטפל בו, לחזק, להכין אותו לחיים. ההישג הספרותי הבולט ביותר כאן, נדמה לי, קשור למעברים שבין התחומים, ליכולת לקשר את נקודות התורפה לנקודות האהבה. להשיג איזון בין הרצון במגע מוחלט, ילדותי, למשימה לגעת בילד באופן מדויק, מדוד. לפי התנאים שלו.

     

    כדי להתרשם מהמהלך הספרותי והרגשי הזה, צריך לעבור כמה מהמורות. בראש ובראשונה, לעבור את המבחן שהגיבורה והספר מציבים בפתיחתו. להתגבר על הרתיעה הראשונית שהספר יכול לעורר מבחינת תכנים וסגנון. לסמוך עליו שמאחורי החרדה, הצחוק הנבוך, החשיפה האישית המוגזמת - יש סיפור שיודע לאן הוא רוצה ללכת, ורק נשאר לו לגלות כיצד.

     

    "נעולה", ורד זינגר, דביר, סדרת רוח צד, 224 עמודים

     

    הביקורת פורסמה ב"ידיעות אחרונות", מוסף "7 לילות"

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים